פרסי מפעל חיים בספורט הוענקו הערב (חמישי) במהלך אירוע חגיגות 65 שנה למכון וינגייט. בפרסים זכו כדורסלן העבר מיקי ברקוביץ’, מאמן הג’ודו מוריס סמדג’ה, מאמנת הכדורסל אורנה אוסטפלד, מאמן נבחרת השחייה הפראלימפית יעקב בנינסון, בעלי קבוצת עירוני קריית שמונה בכדורגל איזי שרצקי ומאמן האתלטיקה ברוך שפירא.
איזי שרצקי אמר בהתרגשות במהלך האירוע: “זה פרס מרגש שמביע הערכה למה שעשיתי בקריית שמונה אחרי כל השנים. אני רוצה לומר תודה לאשתי ולמשפחתי שהלכו אחריי 23 שנה לקריית שמונה, בלעדיכם זה לא היה קורה. עוד לפני הפרסים בהם זכיתי, כל העשייה עצמה ריגשה אותי מאוד. קריית שמונה זה מקום מיוחד. עכשיו אני זה שזכיתי בתארים עם פרסי מפעל חיים ופרס ישראל, אבל הייתי מעדיף שהקבוצה תזכה בתארים ולא אני”.
מיקי ברקוביץ’ ציין: “כבוד גדול לקבל פרס כזה. הייתי בקבוצה מנצחת. טל ברודי פגש אותי ברחוב דיזינגוף ואחר כך כשנפגשנו בקבוצה הבוגרת הוא שאל אם אני אותו הילד. התגשם החלום שלי לשחק ביחד איתו, אחרי שנים של חלומות כילד. לא חשבתי כל חיי שאקבל פרס כזה, אבל האמת שהצליחו להפתיע אותי ואין ספק שזה מדהים. זכייה בגביע אירופה או פרס מפעל חיים? אני לא יודע מה נוגע ללב. כל מחווה כזאת מרגשת אותי. למרות שעברו כל כך הרבה שנים אני שמח שעדיין כולם זוכרים אותי, אני מרגיש בשמיים”.
בנינסון, שאימן וטיפח בעלי מוגבלויות בחיפה לזכייה במדליות במשחקים הפראלימפיים, סיפר: “החלום שלי היה להרים את דגל מדינת ישראל למעלה. החלום שלי התגשם. הכל התחיל מענבל פיזארו והגענו לשיא בטוקיו 2020. אני רוצה שכל ילד נכה יידע שאפשר להגיע לפסגה הכי גבוהה דרך הספורט. זה כבוד גדול להיות חלק מאירוע כזה, אבל הפרס הזה לא עושה לי הרבה, אלא האנשים שזכו במדליות – הם אלה שעשו לי טוב בלב. במשחקים הפראלימפיים התרגשתי באמת מכל זכייה וזכייה. בדרך כלל פרס על מפעל חיים מקבלים בסוף החיים, אבל כנראה שהצלחתי. אני מקווה שאמשיך את מפעל חיי לעוד כמה שנים טובות. יש עוד הרבה לעשות, אני אפילו לא בחצי הדרך”.
את הפרס של מוריס סמדג’ה קיבלה משפחתו, אשתו חיה ובנו אורן סמדג’ה, מאמן נבחרת ישראל בג’ודו ששיתף בתחושותיו: “אנחנו מתרגשים מהפרס. זה אירוע מאוד משמח. אבא שלי קיבל את זה בהתרגשות גדולה. הגענו לקבל את הפרס בשמו ונגיע הביתה כדי להעניק לו את הפרס. לפני 60 שנה הוא היה ממייסדי ענף הג’ודו בישראל ומה שמדהים זה שעד השורשים שהוא שתל עדיין קיימים, האנשים אותם גידל עדיין חלק מהענף והם אלה שמובילים אותו קדימה. הוא זה שאמר לי שאזכה במדליה אולימפית בברצלונה ב-1992. אני שמח על כך שבחרו בו לפרס מפעל חיים בספורט. כולנו נמשיך את דרכו”.
יו”ר הוועד האולימפי יעל ארד בירכה את הנציג מענף הג’ודו: “יש פה אגדות ספורט שאני גדלתי עליהם ויש אגדות שגדלתי לצידם. אני רוצה לברך את ידידי אורן סמדג’ה ומשפחתו, כשאני התחריתי מול האחיות שלו כבר אז ראיתי משפחה לתפארת. אני רוצה למסור ברכות למוריס היקר. אין כמו מכון וינגייט, מקום בו יש פלטפורמה רב ענפית בו גדלים ספורטאי על”.
אורנה אוסטפלד הוסיפה: “רק אתמול ישבתי שבעה על מות איתי חנה, שהייתה השראה עבורי. קשה המעבר מעצב לחגיגה. הפרס הזה לא רק שלי. אנחנו נרגשות מהפרס, כי נלחמנו במשך שנים נגד משרדי הממשלה. אני מאוד נרגשת מכך שהממסד סוף סוף מוקיר את הפעילות שלי ושלנו לקידום מעמדן של כדורסלניות וספורטאיות בישראל. תמיד הייתי היריבה של הממסד, אבל היום זה אומר שהצלחנו. אני מודה לחילי טרופר שייסד את הפרס הזה”.
שר התרבות והספורט חילי טרופר אמר במהלך האירוע: “זו הפעם הראשונה שאנחנו עושים את זה ואנחנו רוצים לבטא הערכה עמוקה למי שהקדישו את חייהם לקידום הספורט. זו תהיה מסורת. אנחנו עוצרים לרגע כדי לומר להם תודה, הם אנשים של הצלחות ענק ודרך מיוחדת. מיקי סיפר שזולגות לו קצת דמעות מהעיניים, מוריס שמשפחתו הענפה ממרום גילו המבוגר רק רצה לומר לי תודה, כך גם אורנה, איזי וברוך שהם בני אדם מופלאים. במעשיהם פתחו דלת להמונים, העניקו תקווה וגאווה למדינת ישראל. אחרי כל אחד כזה הרבה מאוד צועדים. לכן אני רוצה לומר להם תודה אישית”.
השר התייחס גם לחגיגות 65 שנה למכון והודיע: “כל ספורטאי שאנחנו רואים בכותרות ובתמונות עם המדליות גדל פה. המקום הזה הוא בסטנדרטים הכי גבוהים והכי טובים שיש. הבית הזה יהפוך להיות הבית הלאומי של ענפים נוספים. משקיעים השקעות עתק כדי להביא לפה את תשתיות הכי טובות שיש”.
יו”ר מכון וינגייט יקי אנוך נאם: “כשהגעתי לכאן מכון וינגייט היה בבעיה. ראיתי בניינים ישנים כאשר על חלקם רבץ איום של סכנת סגירה. זה היה מחזה נוראי. הצלחנו לשקם את מרבית הבניינים המוזנחים והתחלנו עידן חדש. הפכנו את המכון מעמותה לתאגיד סטטוטורי בסיוע משרד התרבות והספורט. קלטנו את איגוד ההתעמלות, הבאנו אוהל מיוחד לענף ההתעמלות האמנותית תחת לחץ גדול. ההצלחות הרבות של הספורטאים בטוקיו היו התמורה למאמץ שהמכון השקיע. המלאכה עוד מרובה ונמצאת בעיצומה. נקלוט את איגודי האתלטיקה ובטניס בקרוב ונמשיך בתנופת הפיתוח עם הבניין הרב תכליתי שיביא איגודים נוספים למקום”.
המנכ”ל שי אברהמי הוסיף: “המכון זוכה להשקעות עתק בהיקף של כרבע מיליארד שקל, בין היתר בחידוש אצטדיון האתלטיקה בו רצה אסתר שחמורוב ב-1971, חידוש מתקן הטניס והמתקן הרב-תכליתי שיהיה קומפלקס של 15 מ”ר בהשקעה של 162 ממיליון שקל. אני שמח להודיע כי בחמש בבוקר סיכמנו על ההסכם הקיבוצי המפואר של המכון, שיביא ברכה לעובדים ושקט תעשייתי. שרק נעלה ונצליח ב-65 השנים הבאות”.
צפו בגמר גביע ילדים א'
