מדי שנה מתעוררות מחדש השאלות המסורתיות, שמבקשות להבין האם עבור כל המוצרים המתכלים שנמצאים אצלנו בבית נדרשת כשרות מיוחדת לפסח. ישנה גם אמירה נפוצה הטוענת שבפסח לא מזלזלים בשום חומרה, וסגולות רבות נאמרו ביחס למקפידים בפסח על קלה כבחמורה, כדוגמת ההבטחה המובאת בספר "באר היטב" (תמז, א), שבה מבטיח "האר"י ז"ל כי, "הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה".
החומרות הרבות הנוהגות בפסח נובעות משלשה כללים הלכתיים ייחודיים לחמץ: איסור בל יראה ובל ימצא, איסור הנאה מן החמץ גם ללא אכילה והחמץ איננו בטל בתערובת והוא אסור אפילו בכמות מזערית "בכלשהו".
למרות כל האמור, חשוב להבחין בין שורת הדין ובין חומרות שאינן מבוססות, כדי לדעת על מה להקפיד באדיקות, ועל מה אפשר לוותר. נעשה סדר אחת ולתמיד.
תרופות
לקראת הפסח מתפרסמים מדריכים שבהם רשימת התרופות הכשרות לפסח, אך האם הדבר באמת נצרך? כאשר מדובר בסירופ או תרופות מציצה ממותקות אכן יש לבדוק את כשרותם לפסח, אולם כאשר מדובר בגלולות מרות או נרות אקמול, והנוטל אותן מוגדר כחולה – מעיקר הדין אפשר ליטול אותן גם ללא הכשר, ורק מנהגם של "ישראל קדושים" לבדוק ברשימות ולחפש תחליפים כשרים לפסח.
כל האמור הוא דווקא לחולה, ושאין בו סכנה, אולם כל תרופה שנדרשת למניעת סכנה, כגון: אנטיביוטיקה, או תרופות הכנה לניתוח חשוב וכדומה – יש ליטול בכל מקרה גם אם התרופה אינה כשרה לפסח. רק אם ישנה אפשרות להתייעץ עם הרופא שיבדוק אם ישנו תחליף מתוך התרופות הכשרות רצוי לעשות כך.
מן הצד השני, כשלא מדובר בחולה, אלא בבריא הנוטל ויטמינים או תוספי תזונה, יש להימנע מליטול רכיבים אלו כשאינם כשרים לפסח.
בהזדמנות זו חשוב לציין כי מי שאינו חולה זקוק לברר את ההכשר על תוספי התזונה גם בשאר ימות השנה, רשימות הכשרות לפסח אינן מעידות דבר על כשרות רכיבי המוצר אלא רק שהם אינם כוללים חמץ.
חומרי ניקיון
בפתחה של הוועדה שעסקה ברפורמת הכשרות הציגה ח"כ יוליה מלינובסקי מגוון של חומרי ניקיון עם שלל חותמות כשרות עליהם, זה לא באמת היה קשור לנושא, אך האבסורד אמיתי בהחלט: חומרים אלו לכל הדעות אינם זקוקים להכשר לפסח, וגם העדה החרדית שמעניקה הכשר על מוצרים כאלה מעידה כי "בחלק מהמוצרים אין השגחה בעת הייצור כי אין צורך כלל בהשגחה ואין מקום לכך". הדבר נכון אפילו כאשר מנקים בהם משטחים שיבואו בעתיד במגע עם אוכל, מפני שהם אינם ראויים לאכילה. החומר היחיד שיש מקום להקפיד בו הוא סבון כלים, משום שהמפעלים מודעים לכך שלפעמים נשאר מעט סבון על גבי הכלים, ודואגים שטעמו לא יהיה פגום לגמרי.
כלים חד פעמיים
ישנם כלים חד פעמיים שאינם מכילים חמץ כלל, ולכל הדעות אינם זקוקים להכשר לפסח, כגון: נייר אפיה, ניילון נצמד, נייר כסף, נייר סופג, שקיות ניילון, מנג'טים, וכלים חד פעמיים מאלומיניום ופלסטיק.
לעומת זאת במפות ניילון, וכפפות ניילון, מצויה לעיתים אבקת עמילן העשויה מחמץ, כמו כן כלים חד פעמיים מקרטון (וכיסויי תבניות מקרטון) עלולים להכיל לעיתים נדירות עמילן חיטה, ויש מן הפוסקים שהחמירו שלא להשתמש בכלים אלו בלא הכשר לפסח. ולכן, כאשר ניתן בקלות לרכוש כלים אלו עם הכשר לפסח מומלץ לעשות זאת, אמנם מעיקר הדין גם כלים אלו אין חובה לרכוש עם הכשר מיוחד לצורך הפסח, משום שגם כאשר מעורבים בהם חומרי חמץ - החמץ פסול מאכילה.
קוסמטיקה
הצורך בכשרות על מוצרי קוסמטיקה נובע מהכלל ההלכתי "סיכה כשתיה". אולם גם במקרה זה לרוב מדובר בחומרים פגומים לחלוטין שאינם חייבים בהכשר. מוצרים שעלולים לבוא במגע עם הפה, כגון: סבון רחצה, או שפתון ואודם, בדרך כלל מעודנים יותר ולכן רצוי להשתמש רק בהכשר.
מה חייבים לזרוק לפני החג?
התעשיה המודרנית מספקת לנו חומרי גלם רבים המופקים מחיטה, והם מעורבים במוצרים שלעיתים כלל לא חשבנו שיש בהם חמץ. לכן חשוב להסתכל ברשימות שמפרטות באלו מוצרים ישנם חמץ ואלו אפשר להשאיר בבית. חשוב להתבונן ברשימות לעומק כי בכל שנה אנו נחשפים לאנשים שזורקים דברים ללא סיבה. אבל את עיקר הדין צריך לדעת: במכירת חמץ לגוי מותר למכור חמץ! אז נכון שאנחנו מעדיפים להימנע מלסמוך על המכירה, ולהשתדל לא להשאיר חמץ גמור בבית, אבל זהו הידור ולא שורת הדין.
מה צריך לנקות לפסח?
כתב השולחן ערוך: "נהגו לגרד הכתלים והכיסאות שנגע בהם חמץ, ויש להם על מה שיסמוכו", אולם מעיקר הדין חשוב להקפיד דווקא על ניקיונות המקומות שבהם ישנו חשש אמיתי לחמץ: כלי המטבח והארונות, פינת האוכל, וכאשר ישנם ילדים בבית לנקות גם את המקומות שידם מגעת. שאר המקומות אינם חייבים בניקיון לפסח. גם כלי אוכל שאין כוונה להשתמש בהם בפסח – אין חובה לקרצף ביסודיות ודי בשטיפת כלים רגילה שאיננה מותירה עליהם חמץ בעין, ולהצניעם בארון סגור למהלך ימי הפסח. הדבר נכון גם לתנור אפיה שלא מתכוונים להשתמש בו בפסח, די לבדוק שאין בו חתיכות משמעותיות ולסגור אותו בנייר דבק למהלך הפסח.
עד כאן נגענו בדברים בהם יש צורך לבדוק, לברר ולעשות סדר לפני פסח, כעת ניגע בנושא כשרות המצות ולפתית, שאלות שעולות לא מעט.
מצה שרויה
בדורות הקודמים כלי הלישה היו פחות משוכללים מהמצויים בימינו, והפוסקים מעידים שעל גבי המצה ובתוכה היה נותר קמח שלא התערב יפה בבצק, בשל כך יש שנהגו להימנע מהרטבת המצה מחשש שמא הקמח יחמיץ. כיום כלי הלישה מפותחים יותר ומציאות של קמח במצה נדירה, למרות זאת יש שהמשיכו לנהוג בחומרה זו.
מצה עשירה
הדיון לגבי מצה עשירה נבע כחומרה של הרמ"א ולכן הוא אף התיר לתת אותה לחולים וזקנים. אולם הדיון סביב עוגיות מצה עשירה המצויות כיום מורכב בהרבה, ויש שחששו שמא הן נחשבות לחמץ גמור, לכן לדעת פוסקים רבים כבר לא מדובר ב"חומרא" ואסור אפילו להשהות עוגיות אלו בבית במהלך ימי הפסח. על כל אחד לשאול את רבותיו בקשר לסוגיה זו.
מותר לאכול לפתית?
האשכנזים נהגו שלא לאכול קטניות בפסח. אולם לגבי הצמח שממנו מופק שמן הקנולה והלפתית ישנו מחלוקת, מפני שזהו צמח שלא היה בעת גזירת חכמים, הוא לא ראוי לאכילה כפי שהוא, וכן הוא לא עובר הרטבה לפני סחיטתו לשמן. בשל כך יש שהקלו גם לאשכנזים להשתמש במוצרים המכילים לפתית או בשמן קנולה. אך חשוב להשתמש דווקא בשמן מכשרויות טובות מפני שמצוי מאוד שזרעוני חיטה מתערבים בתוך זרעי הלפתית.
כעת, לאחר שאנו יודעים מה באמת אסור ועל מה אפשר לוותר במקום הצורך, נאחל לכל בית ישראל – פסח כשר שהוא גם שמח.
הרב יצחק דביר הוא חבר ארגון כושרות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו