אב לילדה בת חמש וחצי הורחק לאחרונה מבתו בהחלטה מקוממת של בית הדין הרבני בירושלים, זאת לאחר שטיפל בה במשך שנתיים, בשל אשפוזה של האם בבית חולים פסיכיאטרי, ובניגוד להמלצת פסיכולוג שמינה בית הדין עצמו. הדיינים טענו בהחלטתם כי מדובר בטובת האם, שהשתקמה. האב הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, ומתכוון להיאבק בהחלטה.
הפרשה החלה ב-2018, אז התגרשו בני הזוג, והמשמורת על הילדה הקטנה ניתנה לאם. אלא שאז מצבה של האם הידרדר מבחינה נפשית, היא ניסתה להתאבד ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, ולכן כשנה לאחר הגירושים הוחלט להעביר את הילדה לידי האב, שהתגורר בבני ברק ולאחר זמן קצר התחתן ועבר ליבנה.
בתחילה לא נפגשה האם עם בתה במשך תקופה ארוכה, מכיוון שסירבה לשתף פעולה עם גורם מקצועי מטעם בית הדין כדי לבדוק את אופן המפגשים, והסכימה לשתף פעולה רק לאחר ששירותי הרווחה עורבו. בהמשך הדרך, השתקמה האם ולטענת גורמי הרווחה עשתה מעל ומעבר כדי לשוב ולחדש את הקשר עם בתה הקטנה. לפיכך, פנתה האם לבית הדין בבקשה לקבל משמורת על בתה, דבר שאליו מתנגד האב בנחרצות.
ד"ר ישראל פרלמוטר, פסיכולוג מטעם בית הדין, המליץ שלא להעביר אותה לידי האם או לגן אחר, מכיוון שיש חשיבות ליציבות בחייה. מנגד, שירותי הרווחה טענו כי יש להעדיף את האם, מכיוון שהיא "מכילה את הורות האב, ואילו האב מקשה ומנסה לטרפד את הורות האם". בשל מגוריו של האב ביבנה והאם בירושלים, לא ניתן לאפשר לטענת בית הדין משמורת משותפת.
הדיינים טענו בהחלטתם כי האב עשה מעל ומעבר וטיפל בבתו "במסירות יוצאת דופן הראויה לשבח", וציטטו שתי עובדות סוציאליות מיבנה שגרסו שאם הילדה תישאר אצל אביה היא תמשיך לקבל את כל צרכיה. אלא שבצעד מעורר תדהמה, קבעו הדיינים בתחילת מרץ כי הילדה תעבור מיד לאחר פסח למשמורת מלאה אצל האם, זאת בין היתר מכיוון שטענו שהיא השתקמה.
בניגוד לשיטה המקובלת, שלפיה הדבר החשוב ביותר בסוגיית הגיל הרך הוא שמירה על טובת הילד, אחד הנימוקים של בית הדין מדוע להעביר את הילדה לחזקת האימא, היה "אם הבת תישאר במשמורתו, אכזבתה של האם תהיה כה גדולה, ועלולה לגרום לה למשבר נפשי שיחזיר אותה אחורה, למצב שבו הייתה בעבר. אם העברת הבת לאם תגרום ליציבות בריאותית במצבה, יש לכך משקל כבד בהחלטה להעברת המשמורת", גרסו.
בנוסף, התבססו הדיינים על טענה שנויה במחלוקת שבהלכה נקבע שגם לאחר שילד עובר את גיל שש "נפסק כי הבת אצל האם לעולם". הם טענו גם כי האם אינה נשואה ומכיוון שלאב יש משפחה חדשה היא תהיה יותר פנויה לבתו, דבר שאינו עומד בקנה אחד עם המציאות שאותה תיארו קודם לכן.
האב מתכוון להילחם על ההחלטה והגיש ערעור לבית הדין הגדול. "לצערנו בית הדין נפל לכלל טעות", אמר בתגובה עורך דינו, עו"ד נתנאל אינדורסקי. "בית הדין לא יכול להתעלם מחוות הדעת של המומחה מטעמה, שקבעה כי יש להשאיר את המשמורת אצל האב, ושגה כשקיבל את עמדת הרווחה, לפיה יש ספק ביכולות האב השונות, כאשר פקידת הסעד הודתה בפניו שעמדה זו היא תחושת בטן בלבד. לא זו בלבד, אלא שאי אפשר להעדיף את טובת האם ו'הגשמת אימהותה' על פני טובת הקטינה.
"הדיינים סבורים שיש להקריב את טובת הקטינה על מזבח מתן כוח ורצון לאם להמשיך בתהליך". הוא אמר כי חזקת הגיל הרך היא "אות מתה", ושאין סיבה שלא להותיר את הילדה אצל האב, שאותו מגדירים הדיינים כאב יוצא מן הכלל. "צר לנו שבית הדין התעלם מטובת הקטינה ודה-פקטו קורע את הקטינה מביתה, בית שאין שום ספק שטוב לה בו, ושהיא מתפתחת שם למופת. אנו מקווים שבית הדין הגדול ישים לנגד עיניו אך ורק את טובת הקטינה ויורה על השארתה אצל האב", אמר עו"ד אינדורסקי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו