לראשונה מזה 20 שנה מבקשת ההסתדרות לקבוע במשק הסכם חדש של תשלום תוספת יוקר לעובדים. זאת, בשל גל ההתייקרויות במשק, שהחל לאחרונה והביא כבר לאינפלציה שגבוהה שנתית מהיעד שקבעה הממשלה - 1% עד 3%. היענות לתביעה כזאת צפויה לעלות לממשלה מיליארדי שקלים, תלוי בשיעור התוספת, וסביר שהיא תידחה על הסף.
את התביעה העלה היום (א') יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, בפנייה ששיגר לשר האוצר אביגדור ליברמן, השוהה בביקור עבודה בלונדון. העתקי התביעה נשלחו גם לשרת הכלכלה והתעשייה, ארנה ברביבאי, ליו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ח"כ אפרת רייטן, למנכ"לי משרדי ממשלה ולבכירי המשק.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
1 צפייה בגלריה
יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד
יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד
יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד
(צילום: ארן דולב)
ההסתדרות מבקשת כאמור ממשרד האוצר כי כל העובדים השכירים יפוצו בשכרם בסכום שיהיה שווה ל-90% משיעור האינפלציה שיהיה מעל הרף העליון שקבעה ממשלה ביעד האינפלציה, דהיינו מעל ל-3%. למשל, אם האינפלציה תגיע השנה -4%, העובדים יקבלו 0.9% תוספת שכר על האחוז הנוסף מעבר ליעד שנקבע.
בפנייתו ציין יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, כי מדד המחירים לצרכן כבר עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-3.5% וכי המלחמה באוקראינה והסנקציות המשפיעות על רוסיה צפויים להביא לעליות מחירים נוספות כבר בקרוב.
בשל כך תובע בר דוד לקדם, במשותף עם נשיאות המגזר העסקי והממשלה, הסכם המסדיר מנגנון חדש של תוספת יוקר "בהתאם לשיעור האינפלציה במשק". ההסתדרות תובעת להסדיר מנגנון לפיו תשלום תוספת יוקר לכל השכירים מעל לשיעור אינפלציה שנתי של 3%, לכל אחת מהשנים 2022 ו-2023. גורמים ממשלתיים ציינו כי אין כל סיכוי שהממשלה תסכים למנגנון שיפצה מ-3% ומעלה, שמעולם לא נחתם כמותו במשק.
הפעם האחרונה שיצא אל הפועל בישראל הסכם תוספת יוקר הייתה בשנת 2003, בעקבות האינפלציה הגבוהה שהגיעה ל-6.5% לפני 20 שנה, בשנת 2002. בהסכם שנחתם אז נקבע כי תוספת יוקר נוספת תשולם רק אם שיעור האינפלציה בישראל יגדל ביותר מ-8%, מה שלא קרה עוד מאז. יצוין כי בשנות ה-80 וה-90 שולמו תוספות יוקר, בעת האינפלציה הגבוהה כמעט מדי שנה. כל תוספות היוקר נחתמו במגזר הציבורי ובצו הרחבה היו תקפים לכל העובדים השכירים בישראל.
תוספת יוקר היא תוספת שכר שמטרתה להעלות את השכר של שכירים, עקב אינפלציה גבוהה, הגורמת לירידה בכוח הקנייה של שכרם. הסכמי תוספת יוקר נקבעו תמיד על פי חציית רף של האינפלציה (כמו למעל מעל 6%) ופיצוי של שיעור מסוים מהעלייה מעבר לרף.