לא מלחמה היברידית מצומצמת, אלא מצב מלחמה קונספטואלי (היערכות לשומר חומות 2 והקשר לרוסיה-אוקראינה)  

בהגות הצבאית הרוסית המתפתחת מאז 2010 (ובמיוחד מאז התפרסמה דוקטרינת גרסימוב בנאומו בפברואר 2013) מצוי בשנים האחרונות מקום של כבוד למושג "מלחמה היברידית", הנשען על הגדרתו המקורית של פרנק הופמן האמריקני מ־2007 (אשר אגב הושפעה רבות ממלחמת לבנון השניה וביצועי חזבאללה במהלכה). לפי הופמן, זאת: "צורת מלחמה המשלבת לוחמה פוליטית, לוחמה קונוונציונלית, לוחמה לא סדירה ולוחמת סייבר עם שיטות השפעה אחרות כמו פייק ניוז, דיפלומטיה, חוקים והתערבות אלקטורלית זרה בשילוב עם פעולות קינטיות. בשימוש בכלל האמצעים אלו התוקפן מתכוון להימנע מייחוס או גמול. כמו כן ניתן להשתמש בהגדרה כדי לתאר את הדינמיקה הגמישה והמורכבת של מרחב הקרב הדורשת יכולת הסתגלות גבוהה".

ואולם הרוסים אימצו רק חלק מהגדרה זו, וכן את שמה, כדי לתאר תופעה אחרת ייחודית ורוסית למדי. בעיני הרוסים מלחמה היברידית היא קודם כול הוליסטית וממושכת, ונועדה לרתום את כל האמצעים הקיימים ברשותה של אומה (מדינתיים ושאינם כאלה) כדי להשיג מטרה אסטרטגית, שהיא (במקרה הרוסי) מלחמת חורמה בין תרבותית כנגד אויב נפש.

על פי חוקרים שונים, הסיבה לפספוס המהותי בהגדרה זו במערב היא חוסר הבנה תרבותית מספקת של הנפש הרוסית, שכן מהתמוטטות ברית המועצות חש הממסד הרוסי מנוצח (ואף נרדף תמידית) במלחמת רעיונות ודעות שמנהל נגדו המערב. העובדה כי ברית המועצות התמוטטה לתוך עצמה ללא כל מלחמה קונוונציונלית, יחד עם האופי התרבותי-אסטרטגי של הרוסים הוסיפה נופך של אמינות והצדקה עצמית עמוקה לתפיסת עולם זו.

הרוסים המובסים היו משוכנעים כי הוליווד, הבנק העולמי, תרבות השפע המערבית, תקשורת ההמונים והעוצמה הרכה של ארצות־הברית קשרו נגדם קשר כל יכול. תפיסה זו, שנשמעת לאוזניים מערביות קונספרטיבית, היא שהולידה במוחם של הרוסים את צורת המלחמה החדשה, האנטי־מערבית ביסודה שלהם. היא כוללת את הנחת היסוד כי יש אויב העוין אותנו באופן קבוע, וכי אי אפשר או לא כדאי להתנגש בו כעת ישירות מסיבות שונות. ואולם אין זה אומר שמותר להניח אף לרגע את ההבנה והכוונה הסופית להביס אותו, ובעבור זאת כל האמצעים כשרים: ריגול, חבלה ומלחמה חשאית; מלחמות מידע כולל הסברה; תעמולה הונאה ולוחמה פסיכולוגית על כל ענפיהן המסועפים; מאמצי סייבר ברמות שונות ועוד.

ההיגיון הכולל של צורת מלחמה זו הוא התשה, אלא שההבדל הגדול בין מלחמה היברידית למלחמת התשה רגילה (העשויה להיות אחד ממרכיבי המלחמה ההיברידית) הוא העובדה שמלחמה היברידית נעה סביב רעיון אסטרטגי מסדר אחד ברור שכל יתר הכלים והאמצעים העולים על הדעת (המדינתיים, החצי מדינתיים או האזרחיים) משרתים אותו. מתוך בהירות הרעיון המסדר קל ואפקטיבי יותר לאחד ולתכלל מאמצים שונים לאותה המטרה. כאן אני מסכים עם ד"ר הנקין, שטען בראשית מאמרו כי: "יש להיזהר מיצירת רושם שמדובר באיזו דוקטרינה מסובכת ומתוחכמת המופעלת בידי רבי אמנים. הפשטות היחסית היא זו שמגדילה את האיום, שהוא קל להבנה אך לא תמיד להתמודדות".