ממשחק למשחק מכבי חיפה רק משחקת רע יותר בסיבוב השני בליגת העל. ניקח בחשבון שהקבוצה בירוק גנבה נקודה בסמי עופר מהפועל ירושלים, גנבה נקודה ממכבי נתניה בנתניה, הפסידה לקריית שמונה, נראתה רע בדרבי, נראתה רע נגד הפועל תל אביב וגם הציגה משחק זוועה היום (שבת) מול נוף הגליל (1:1). במצב הזה הירוקים של ברק בכר לא יכולים לקחת אליפות והתואר כבר בסכנה ממשית.
המומנטום השלילי הולך ומתדרדר, והשאלה הגדולה – היכן זה ייעצר? הפתרונות הם של בכר. אבל בכל אופן נשאלת השאלה האם יש את הפתרונות? במיוחד כשעומר אצילי מנוטרל כרגע. בכדורגל יתרון מספרי הוא אחד הדברים החשובים אולם כאן במקרה הזה – נטע לביא, ‘המושיע של מכבי חיפה’, מהווה חיסרון מספרי.
בכר חושב שהוא כנראה יושיע אותה בפלייאוף העליון והוא יצעיד אותה לאליפות, אולם מתברר שלא מבין את התפקיד שלו. במחצית הראשונה חיפה הייתה נואשת לכמה שיותר שחקנים טכניים במגרש, אבל כשלקפטן נותנים לשחק את ה-10 של מכבי חיפה, זה ממש הופך ללעג. זה המשחק הרביעי שהוא נותן לו לפתוח בהרכב, והוא לא מביא תועלת לקבוצה, לא בצד ההגנתי ולא בהתקפי.
ברגע שבאה קבוצה ולא רוצה להניע את הכדור, אתה לא יכול ללחוץ אותה בשטח שלה, אז למה צריך כדורגלן כמו לביא? דרוש שחקן טכני, ומבחינתי טכני זה שרי באמצע, ולא על הקו. צריך לתת לו להנהיג באמצע, וברק בכר רק בדקה ה-35 עשה את השינוי הזה. בסופו של דבר, מכבי חיפה הצליחה מבעיטה סתמית של מוחמד אבו פאני לכיוון שער נוף הגליל וטעות של ההגנה, לכבוש מרגלי דין דוד שער לא צודק.
עם פתיחת המחצית השנייה, ברק הבין שהוא עשה טעויות ושינה את השיטה לשלושה בלמים, נתן לרודריגס לשחק בלם שלישי והעביר את נטע לביא למספר 6. לביא התאושש, התחיל להזיז את המשחק, היה לא רע, ואז לא עברו 10 דקות וברק עשה עוד טעות, כשברק הוציא את השחקן מספר 1, חוסה רודריגס, שהיה בכל מקום, שלחץ, שהניע, שהזיז, שחיפה. כל הקהל היה בשוק כשחוסה יצא, אני חשבתי לתומי שאולי הוא נפצע, והבנתי שהוא לא שמע להוראה של בכר.
מאותו הרגע, מכבי חיפה נחלשה. תוסיפו לזה שהורחק שחקן של נוף הגליל, אלי בלילתי, אז מה כבר יותר טוב למכבי חיפה? אפשר להניע כדור, לשחק כדורגל התקפי, אבל הם פשוט שיחקו לא בהתאם לעקרונות המשחק של מכבי חיפה. נוף הגליל חיסלה כל התקפה בקלי קלות, ולכן הירוקים נראו רע. זה נראה כאילו העולה החדשה האמינה שהיא יכולה להשוות ולנצח, והיא כמעט עשתה את זה. האלופה הייתה צל של עצמה מול 30,000 צופים, וביישה אותם.
אי אפשר שלא להזכיר את נוף הגליל. הקבוצה הקטנה הזאת מהתחתית, שאולי זו הפעם הראשונה ששחקניה שיחקו מול 30,000 צופים. הקהל זלזל בה, אבל מוזי סגר את אלפונס, למנחם לא נתנו לצאת, את רודריגס לחצו, הם עשו הכול מהכול מבחינה הגנתית, ולכן בסופו של דבר מגיע להם התיקו הזה ואף יותר מכך. קבוצה שבאה לסמי עופר מול מכבי חיפה ועם עשרה שחקנים מנסה לנצח – כל הכבוד לה.
אם מסתכלים על העתיד של האלופה, היא כרגע במומנטום שלילי ואין לדעת איפה זה ייעצר. הפתרונות הם אצל בכר, קבוצות לומדות איך לשחק מול הירוקים ועושות זאת נהדר. לחבורה של בכר אין פתרונות, וכשאין פתרונות גם אין תוצאות. כרגע האליפות היא לא בהישג יד. נכון, הכול תלוי בחיפה עדיין, אבל בגלל המומנטום, הסכנה היא ברורה ומיידית. כשיש את מכבי ת”א שמנצחת והפועל ב”ש שהחליפה מאמן, אז הליגה פתוחה לשלוש קבוצות.
