כ-180 משפחות שליחי חב"ד פועלות ברחבי אוקראינה: בקייב, באודסה, בדניפרופטרובסק, בקרמנצ'וג, בפולטבה, בחרקיב, בצ'רנוביץ', בלביב ובעוד ערים גדולות כקטנות. ואני מדגיש, "משפחות", כי זה לא רק רבנים. זה גם רבניות וילדים מגיל ינקות ועד בגרות, העומדים בחזית העשייה והפעולה.
חלק מהם הגיעו לשם לפני יותר מ-30 שנה. אז הקשיים היו בעיקר בתחום ה"מותרות" – מסך הברזל אך זה נפל, וקו טלפון, אספקת חשמל, או אפילו מוצרי הלבשה והנעלה מערביים היו מצרך נדיר. אבל חמושים בחזונו של הרבי מלובביץ' - להחיות את יהדות הדממה אחרי 70 שנות קומוניזם ולחבר מחדש מאות אלפי יהודים לזהותם העמומה – את משפחות השליחים זה לא הפחיד.
מקסימום, הפך את המשימה ליותר מאתגרת. וכמה שהם הצליחו בה. מאות מוסדות חינוך, בתי כנסת מפוארים, בתי יתומים, מקוואות, בתי תמחוי, חגיגות חגים משותפות, ורבבות יהודים שמרגישים שהם חלק ממשהו שכמעט לא ידעו עליו: קהילת עם ישראל. חלק לא קטן מהם עלה בעידודם לבנות את ביתו החדש בארץ הקודש, כאן, בינינו.
אבל היום הם עומדים בפני האתגר כנראה הקשה מכולם, אולי המאיים ביותר. ניתן רק לשער את גודל האימה נוכח מלחמה המת רחשת על סף ביתך. האינסטינקט האנושי הבסיסי הוא פשוט לברוח משם. בטח אם מחזיקים בדרכונים הנכונים.
אבל הם נותרו. כי הם בתפקיד: דואגים לחלץ, להאכיל, להעביר, לשמור, לחבק, לחמם בלילה ולהתפלל בבוקר. ובעיקר הם דואגים שכל אחד ואחת יזכרו - הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. יהודי אף פעם אינו לבד, כי ה' נמצא איתו. הפריסה שלהם וההיכרות עם השטח נותנות מענה לעשרות אלפי יהודים וישראלים, שאף גורם אחר לא יכול לספק. שה' ישמור את כולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו