מועצת זכויות האדם באו''ם הסכימה לדון על פלישת רוסיה לאוקראינה השבוע  

ציטוט רלוונטי:
אחד הנושאים העיקריים בהם מתמקדת המועצה הוא ביקורת על ישראל, ובעיקר בנושא סכסוך הישראלי-פלסטיני. מאז הקמתה ב-2006 (ועד לתחילת 2014) הוציאה הוועדה 50 הודעות גינוי לישראל, שהן כמחצית ממספר הודעות הגינוי לכל מדינות העולם יחדיו. לאור פעילות זו הואשמה הוועדה על ידי מזכ"ל האו"ם ונציגים רשמיים של מדינות רבות לא אחת בפעילות מכוונת כנגד ישראל. המועצה, שהוקמה בשנת 2006, הספיקה במהלך קיומה לגנות את ישראל 9 פעמים על הפרות זכויות אדם מתוכן 8 בשנה אחת, בעוד שאף דיקטטורה בעולם לא גונתה בה יותר מפעם בשנה. ארצות הברית, האיחוד האירופי, המזכירים הכלליים של האומות המאוחדות קופי אנאן ובאן קי-מון וכן העיתונות העלו תהיות מדוע המועצה מתמקדת אך ורק בישראל, לנוכח מצב זכויות האדם במדינות כגון סודאן, קוריאה הצפונית, מיאנמר ומדינות נוספות בעולם.

הרובד ההיסטורי.

הרובד הגיאו-פוליטי.

הרובד האידאולוגי.

הרובד הפסיכולוגי.

והרובד היהודי.

אני, לא פרשן ניטרלי, ולא מתכוון להיות. על התגוששות בינלאומית שכזו, אני מסתכל קודם כל דרך חור המנעול היהודי.

מי ומה טוב ליהודים,
מי היה איתי בעבר וממי ארוויח או אפסיד יותר בעתיד.

לכן, תסלחו לי, אבל אתחיל מהנקודה האחרונה, שהיא מבחינתי החשובה ביותר.

הרובד היהודי

שמעתם פעם עדות של ניצול שואה, שפגש באוקראינים ולא אמר שהאוקראינים היו גרועים יותר מהנאצים?

אני יודע, לא מקובל לעשות היום חשבונות כאלה. אנחנו חיים בתוך תרבות אינדבידואלית שלא מסוגלת לבוא חשבון עם האוקראיני הצעיר והמסכן שנמצא עכשיו במקלט, בגלל האופן שבו התנהג הסבא שלו לפני 80 שנה.

זה נשמע פרימיטיבי, חשוך ומטופש.

זה כל כך פרימיטיבי חשוך ומטופש, שאותה תרבות אידבידואלית נאורה, כבר לא מבינה מדוע צריך לאומיות בכלל. בואו נוותר על המדינות ונהפוך כולנו לאזרחיו המאושרים של העולם הגדול…

אלא שבדרך להגשמת החלום הגלובלי הזה, איבדנו את חירותנו האישית –

אנו הרי לא בוחרים את המוסדות הבין-לאומיים שמחליטים עלינו.

מישהו כאן בחר – למשל – להיות עכבר המעבדה של חברת פייזר? מישהו כאן יודע כיצד נבחר ה CDC או הFDA או בית הדין בהאג, או כל מני מוסדות בין לאומיים שגורלנו נמסר – סתם כך בלי שנשאלנו – בידם?

לא ממש שאלו אותנו נכון?

כלומר כשוויתרנו על הלאומיות הפרימיטיבית כביכול והמיושנת שלנו, וויתרנו למעשה על הכלי שבאמצעותו רכשנו שוב אחרי 2000 שנה, בדם יזע ודמעות – את חירותנו.

הלאומיות היא לא המצאה. יש דבר כזה זהות לאומית והיא לא מתה כשמת דור מסויים. יש מהות לאומית והיא מתקיימת לאורך זמן.

אנחנו חפצים בשלומו של כל אדם, ערבי, גרמני או אוקראיני.
אבל בה בעת אנחנו זוכרים שיש גם זהות לאומית, ועם זו האוקראינית יש לנו חשבון היסטורי נורא.

ואחת מהשתים – או שיש לאומיות אוקראינית, ואז יש לנו חשבון נוראי איתה, או שאין לאומיות אוקראינית, ואז – על מה לעזאזל הם נלחמים? שיעשו אהבה לא מלחמה…

אז כן – קודם כל אני חושב כיהודי. וכיהודי יש לי חשבון דמים נורא עם האוקראינים. אמנם לא כאינדבידואלים, ככאלה הם יכולים להיות נחמדים מאוד, אני בהחלט יכול להתיידד ולהעריך אוקראינים פולנים וגרמנים – ויש לי ידידים כאלה – אלא כעם. כעם יש לי איתם חשבון.
ואם אתם זקוקים לתזכורת מיהו ומה הוא העם האוקראיני – אז בבקשה.

מיליצית איזוב – הנאצית למהדרין, הנלחמת עכשיו במסגרת צבא אוקראינה – ואני לא רוצה לחשוב מה יקרה היום ליהודים שימצאו את עצמם בשליטתה.

אמנם ברור לי שלא כל האוקראינים נאצים, גם לא רובם, ובין מנהיגיהם הבולטים יש כיום גם יהודים. אבל מנהיגים יהודים וליברליזם נאור ומתקדם, יכולתם למצוא גם ברפובליקת וואיימר הגרמנית – רגע לפני שהמפלצת הנאצית הרימה שם את ראש.

ושוב אני לא מדבר על האנשים, אני מדבר על מהותה של האומה – מצטער חברים, העם שהוביל בשקיקה ובאכזריות שכזו את הורינו לבורות, העם של פרעות תח ותת של הסופות בנגב, של הפוגרום בקייב – היה העם האוקראיני.

אז הבנתם חברים – כיהודי, אין לי סימפטיה מיוחדת לעם הזה.

עכשיו זה לא שעם הרוסים אין לנו חשבון, וגם עם הרבה עמים אחרים. עם כולם – כולל הגרמנים והאוקראינים אנחנו חייבים להתנהל בשום שכל כולל יחסי מסחר ודיפלומטיה. ובכל זאת – האוקראינים הם איך נאמר – ליגה אחרת של רצחנות אנטישמית, ואם כדי לזכור זאת אתה צריך להיות חשוך ופרימיטיבי – אז שיהיה…

כבר הסביר סנטיאנה, כי מי שלא לומד מן ההיסטוריה – עתיד לחוותה שנית, אז לי אין שום כוונה לשכוח.

טוב, אז עד כאן, ותאמינו לי – רק על קצה המזלג, – הרובד היהודי.

עכשיו בואו ונחזור אל שאר הרובדים:

הרובד ההיסטורי

היסטורית הסיפור הרוסי/אוקראיני הוא ממש לא סיפור של עמים נבדלים. ההיסטוריה הרוסית וההיסטוריה האוקראינית שזורות היטב זו בזו.

רבים מאזרחי אוקראינה הם למעשה רוסים, הם מדברים רוסית, התרבות שלהם רוסית והם רואים עצמם חלק מאמא רוסיה.

הצגתה של אוקראינה כאומה תמימה ושוחרת חירות וליברליזם מערבי, כמו מן הולנד שכזו, שאיזה היטלר רוסי החליט סתם כך לכובשה, חוטאת לאמת.

המערב בכלים שבהם יש לו יתרון, בחש באוקראינה שנטתה דווקא אל הצד הרוסי. אז עכשיו פוטין – בוחש בחזרה באמצעות הכלים החזקים שלו.

האם זה מצדיק פלישה? בוודאי שלא, אבל כדי לגבש דעה, צריך כאמור להבין לעומק את הסיטואציה.

עכשיו בואו ונדבר על הרובד הגאו- פוליטי

כשהיתפרקה ברה"מ, הסכימה רוסיה לאיחוד מחודש של שתי הגרמניות תמורת התחייבות מערבית

כשהיתפרקה ברה"מ, הסכימה רוסיה לאיחוד מחודש של שתי הגרמניות תמורת התחייבות מערבית – כלומר אמריקאית – שברית נאט"ו – לא תתפשט מזרחה לגרמניה.

לא מדובר כאן בויתור קטן מצד הרוסים. המפלצת הגרמנית המאוחדת, היא הגורם הישיר לשתי מלחמות העולם שהביאו במאה העשרים לטבח הגדול ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית. מי ששילם את מחיר הדמים הכבד ביותר – מלבד היהודים כמובן – היו הרוסים והם גם היו הגורם המרכזי ששיחרר את העולם מהמפלצת הזו.

כמובן לא לפני שכרתו עמה ברית וחילקו ביניהם את פולין…
אני ממש לא עושה גלוריפיקציה של הבולשביזם הרוסי…

אבל מבחינתם, חלוקת גרמניה היתה מעין תעודת ביטוח מפני הרמת ראש נוספת של המפלצת הזו –

שעכשיו, אגב, הודיע כי תתחיל שוב להתחמש –

ואולי כולנו עוד נצטער על ההסכמה הרוסית ההיא. לא לעולם מרקל…

אבל נחזור לרוסים. ההסכמה לאיחוד מחודש של גרמניה לא היתה פשוטה עבורם כלל ועיקר והיא ניתנה רק לאחר התחייבות כי נא"טו – כלומר הברית של מדינות המערב נגד רוסיה ובעלי בריתה (מה שכונה ברית וארשה) לא תתפשט מזרחה לגרמניה.

אבל ארה"ב לא עמדה בהבטחתה וכפי שהפרה הבטחות וביטחונות לישראל תמורת נסיגתה, כך ניצלה גם את חולשתה של רוסיה וצירפה עוד ועוד מדינות מזרח אירופאיות לברית נאט"ו,

קידמה מזרחה מערכות טילים מתוחכמות ודחקה עוד ועוד את הדוב הרוסי אל הקיר.

אפשר לומר שפוליטיקה ויחסים בין לאומיים אינם עניין לסנטימנטים, וניצול הזדמנויות גאו פוליטיות הוא דבר מקובל.

אין ספק שפוטין היה נוהג בדיוק אותו הדבר – ראה פלישתו לסוריה נוכח האימפוטנטיות שהפגינה ישראל מול הוואקום שיצרה מלחמת האזרחים בגבולה הצפוני.
פוטין שולט עכשיו באזור – פשוט כי הוא יכול – וכך נהגו גם האמריקנים וציפצפו על התחייבותיהם במזרח אירופה, פשוט כי נדמה היה להם שהם יכולים.

אבל הגווייה הרוסית קמה לתחיה, וכשתהליך התפשטות נאט"ו הגיע לאוקריינה, הדוב הרוסי חשף את שיניו.

הרובד האידאולוגי

כשאנחנו מנסים להתרומם, במן 'זום אאוט' שכזה, אל מעבר לרעשי המלחמה בעולם, ולהבין לא רק מי נגד מי, אלא גם מה נגד מה –

כלומר מה הם הקטבים הרעיוניים שמתגוששים עכשיו בעולמנו, אנחנו מזהים שלושה קטבים רעיוניים מרכזיים כאלה.

הפרוגרסיביות המערבית.
הקומוניזם הסיני.
והלאומיות הרוסית.

נלווה לכוחות הללו, האיסלאם הפונדומנטליסטי, אך הגי'האד יישאר שחקן משנה לשלושת הכוחות המרכזיים הללו. לא מדובר בתרבות שמסוגלת להתארגן באופן שתאתגר את ההגמוניה העולמית.

הפרוגרסיביות המערבית

הפרוגרסיביות המערבית הנישאת ברמה על ידי ארה"ב ומדינות המערב, היא היורשת של העולם החופשי והדמוקרטי. בלי שהבנו את התהליך, ויתר העולם החופשי על הערכים שמהם נבנה,

והתרסק אל מדמנה שכמעט ואין בה זכר לליברליזם הקלאסי, לחירות האמונית, ולשמרנות – שמכבדת ומשמרת את קונסטרוקציית הזהויות המרכיבה את נפש האדם, את המשפחה ואת האומה.

את כל הזהויות הללו – האנושית, המינית, המשפחתית והלאומית – החליפה מהפכה מתמדת חדשה – שכמו המהפכה הבולשביקית בעבר – מזינה את עצמה באש מלחמת המעמדות המתמדת.

שחורים נלחמים בלבנים, הומואים בסטרייטים, נשים בגברים –

כמו נחש הבולע אט אט את זנבו, מכלה הפרוגרסיביות המערבית כל זכר לזהות ומהות כל שהיא. לא זהות אנושית, לא זהות מינית, לא זהות משפחתית ולא זהות לאומית.

האדם שהופשט מזהותו הפך עבד נרצע לכל גחמה שלטת. בקנדה כבר אפשר לקחת ממנו את ילדיו אם הוא מסרב לשנות את מינם (כי כך עודדו אותם בבית הספר),

אפשר להזריק לו לאבק האדם בעידן הפרוגרסיבי, חומרים מסוכנים בכפיה, אפשר לחמוס את חשבונות הבנק שלו אם יעז להפגין – מדובר באידאולוגיה הרסנית ומסוכנת שכבשה את העולם המערבי –
בלי רובים ובלי טנקים.

רובם של אזרחי המערב – ובתוכם כמובן גם אזרחי ישראל – עדיין לא הבינו מה עומק הכיבוש הפרוגרסיבי שהשתלט עליהם. זוהי האידאולוגיה הנישאת כיום ברמה על ידי ארה"ב והמערב.

השפע ממנו נהנית עדיין ארה"ב, אינו נשען על החריצות והייצרנות שאפיינו אותה במחצית הראשונה של המאה העשרים, אלא על האמון שהעולם עודנו נותן בדולר האמריקני.

ואולם האמון הזה קשור ביכולתה הצבאית של ארה"ב לשמש כשוטר העולמי ומשמתברר כי יכולת זו מתפוררת, צפוי הבלון הכלכלי האמריקני להתפוצץ בצורה החריפה ביותר בתולדותיה.

קיימים כמובן במערב כוחות שמרניים המתנגדים לאידאולוגיה הפרוגרסיבית ההרסנית, ואולם נכון לעכשיו, קשה לראות כיצד ישובו ארה"ב והמערב אל ערכי החירות שייצגו בעבר.

בתוך ארה"ב יש מי שמעלה גם את האפשרות למלחמת אזרחים חדשה, ולפירוק הברית שעודנה מחזיקה כוחות כל כך מקוטבים.

ייתכן ואופנסיבת פירוק כל הזהויות וכל המהויות של המערב, עברה את נקודת האל-חזור.

הביטוי המובהק לכך הוא הצניחה בערך הדולר, הנסיגה האמריקנית מאפגניסטאן ומכל קונפליקט הדורש

הקרבה של היחיד עבור הכלל,

וכמובן עמדת הפרשן שאימץ ביידן מול המתקפה של פוטין.

הקומוניזם הסיני

סין היא הכח הכלכלי והצבאי המתפתח במהירות הגדולה ביותר. מדובר באימפריית רשע אדירת מימדים, חמושה בנשק גרעיני וככל הנראה גם ביכולות היפרסוניות המאיימות על נושאות המטוסים האמריקניות.

סין היא למעשה בית החרושת של העולם (מה שהיתה פעם אמריקה),

ואולם יותר משהיא מיצאת מוצרי צריכה זולים, היא מייצאת ערכים.

לאדם בעידן הסיני אין כל ערך, שלא כחלק מהמדינה והמהפכה הקומוניסטית.
אפשר וראוי לעקוב אחריו, להצמיד לו כלי ניתור חברתיים (אפליקציות הלשנה ודירוג חברתי) אפשר גם לכלוא אותו במחנות ריכוז המוניים, לקצור את איבריו ולמוכרם כסוג חדש של תעשיה.

סין הולכת וכובשת את העולם באמצעות כוחה הכלכלי והטכנולוגי. ואולם מעורבותה הצבאית כבר אינה שאלה של התיכנות אלא שאלה של זמן בלבד. זמנה של טייוואן קצוב, אוסטרליה הבאה בתור והסינים מעולם לא שכחו ליפאנים את האונס של נאנאקינד.

הלאומנות הרוסית

רוסיה היא מדינה נחשלת. עיקר הכנסותיה באים ממשאבי הטבע – בעיקר הגז הטבעי – במרחביה העצומים.

כלומר לא מדובר במדינה שנשענת על כשרון ההמצאה והמעשה.
למעט תחום אחד והוא תעשיית הנשק.
מכירים מוצר תוצרת רוסיה – מלבד קלצ'ניקוב?

למרות שאוכלוסייתה של רוסיה שווה פחות או יותר לזו של גרמניה וצרפת ביחד, כלכלתה שווה בגודלה פחות או יותר לכלכלתה של איטליה.

עוצמתה אינה נובעת מכלכלה חזקה בעבר, וצבא חזק בהווה – כמו ארה"ב,

או מכלכלה חזקה בהווה וצבא חזק בהווה – כמו סין,

רוסיה חזקה – רק בזכות צבאה החזק.

ואולם אורך נשימתה של מדינה טוטאליטרית שרוב אוכלוסייתה כפרית, גדול מאוד. תהיה זו טעות להשוותה לכלכלות המערב ולהרגלי החיים של אוכלוסיותיהן.

עם התפרקות ברה"מ (1990) ויתרה רוסיה על הישגיה האימפריאליים במזרח אירופה, ושקעה אל תוך עשור של כאוס חברתי, כלכלי ואידאולוגי.

כשעלה פוטין לשלטון, הוא לא ניסה להחזיר את הקומוניזם שהוריד את כלכלת ברה"מ לפשיטת רגל מוחלטת,

אבל גם לא ניסה להפוך את רוסיה למדינה קפיטליסטית מערבית.

פוטין, איפשר כמובן צבירת הון פרטית אך השאיר בידיו את השליטה המלאה בהכנסות המדינה מן הגז ואוליגרכים שגילו חופש יתר, למדו מהר מאוד שעסקים טובים ברוסיה, עוברים דרך המדינה – כלומר דרך פוטין.

אז מהי רוסיה של פוטין?
היא כבר לא קומוניסטית
היא גם לא דמוקרטיה ליברלית ובטח שלא פרוגרסיבית,

מהי רוסיה?
רוסיה היא מדינה לאומית.
פוטין השיב לעולם את יסוד הלאומיות.

מבלי לומר זאת, השיב פוטין את רוסיה אל התפארת הצארית.
פוטין בונה את עצמו כצאר המודרני החדש של אמא רוסיה.

אז לסיכום מתחרים כאן שלוש כוחות רעיוניים על ההגמוניה העולמית,

הפרוגרסיביות המערבית, הנוטלת מהאדם את זהותו ולכן גם את חירותו.

הקומוניזם הסיני הנוטל מהאדם את חירותו ואת אנושיותו.

והלאומיות הרוסית – המדרדרת את העולם למלחמה שאחריתה מי ישורנו.

לבסוף – אי אפשר שלא להתייחס גם לרובד הפסיכולוגי.

הרובד ההיסטורי, הגיאו פוליטי והאידאולוגי – לבדם, לא היו מביאים את פוטין לפלוש לאוקריינה ולסכן את העולם במלחמת עולם שלישית.

קודם לכל אלה, היסוד הפסיכולוגי.

ולאדימיר פוטין צבר עוצמה בלתי רגילה. מדובר בשליט של אימפריה גרעינית, של מדינה הפרוסה על שטח אדיר, מנהיג כמעט ללא אופוזיציה, נערץ על ידי עמו, מנהיג שרואה מולו עולם ישן המונהג על ידי פרוגרסיביות רקובה שאין לה יותר את הזכות המוסרית להנהיגו, ואין לה את היכולת המעשית להוסיף ולהגן על ההגמוניה שלה.

פוטין מבין שהכח העולמי האמיתי שעולה כיום הוא הכח הסיני שבמוקדם או במאוחר ישאיר גם את רוסיה הרחק מאחור.

פוטין פלש לאוקריינה והחל למצב עצמו כגורם מרכזי בסדר העולמי החדש, פשוט משום שהוא זיהה הזדמנות. מבחינתו – עכשיו הזמן.

הוא עושה זאת – כי הוא פשוט יכול.

הלקחים שחייבת ישראל להסיק

1 – סנקציות לא עוצרות רודן. הם לא עצרו את פוטין והם לא יעצרו את איראן.

2 – שום ערבות מערבית לביטחוננו לא תחזיק מים ברגע האמת.
האמריקאים יגנו עלינו, כפי כפי שהם מגנים עכשיו על אוקראינה.

3 – אסור לישראל לוותר על שום נכס אסטרטגי ויכולת צבאית.
אם אוקראינה היתה מתעקשת להוסיף ולהחזיק בנשק הגרעיני שנותר בשטחה לאחר התפרקות ברה"מ – פוטין היה נשאר עכשיו בבית.

4 – ישראל צריכה להאזין לקריאתו הנואשת של זלנסקי לאוקראינים לאחוז בנשק. אם פוטין היה יודע מראש כי בידיו של כל אזרח אוקראיני קיים נשק, היה בכך גורם הרתעתי נוסף מפני פלישה.

כל חייל שמסיים שירות צבאי קרבי ללא רבב, צריך לצאת לאזרחות עם נשקו. גם בטחוננו הפנימי יעלה כך פלאים – וגם בטחוננו מפני אוייבינו שמעבר לגבולות.

ונקודה אחרונה –

ישראל חייבת למצב את עצמה כמעצמה איזורית. מה שנכון באוקראיינה נכון שבעתיים במזה"ת,

במזה"ת, זה או שאתה מייסב לארוחה, או שאתה חלק מהתפריט.

עלינו לבנות את עוצמתו המוסרית והצבאית באופן כזה, שרודני כל העולם ירצו לשבת לסעוד עימנו –

ולא יעלו על דעתם לראות בנו – חלק מהתפריט.