נבחרת הנשים של ארצות הברית בכדורגל זכתה ארבע פעמים במונדיאל וארבע פעמים נוספות במדליית הזהב האולימפית, אבל הניצחון הגדול ביותר שלה הושג שלשום. רחוק מאוד מכר הדשא.
מאבק של שש שנים - דרך התקשורת, בתי המשפט ודעת הציבור האמריקאית - הסתיים שלשום בציון דרך תקדימי. נציגי הנבחרת וההתאחדות האמריקאית הודיעו שהגיעו לפשרה שתסיים למעשה את התביעה הייצוגית שהגישו השחקניות לשכר שווה, בדיוק כמו מקבילהן בנבחרת הגברים.
ההסכם, שעלה בצדק לראש הכותרות בעיתוני הספורט במדינה, קובע כי ההתאחדות האמריקאית תשלם לשחקניות הנבחרת 24 מיליון דולר פיצויים רטרואקטיביים ותבטיח כי הן יקבלו כעת שכר שווה כמו זה של שחקני נבחרת הגברים של ארצות הברית.
מדובר למעשה ב-22 מיליון דולר פיצויים לשחקניות על עוולות העבר ועוד שני מיליון שיועברו לקרן מיוחדת שתיפתח עבור כדורגלניות הנבחרת שיפרשו בעתיד. כל שחקנית תורשה להגיש בקשה ולקבל עד 50 אלף דולר מהקרן הזו.
וזה לא רק זה. השחקניות יקבלו מעתה שכר שווה בכל הקשור לתשלום על יום אימונים, משחקי ידידות, הופעות בטורנירים בינ"ל וכמובן על זכייה בגביע העולם. "זה ניצחון גדול עבורנו, לא רק בכך שווידאנו שטעויות העבר יתוקנו, אלא גם בכך שדאגנו להכין לדור הבא משהו שאנחנו רק יכולנו לחלום עליו", סיפרה מייגן ראפינו, אחת הכוכבות הכי גדולות של הנבחרת ומי שהפכה לסמל המאבק הארוך לשוויון בשכר.
הפשרה מגיעה קצת פחות משנתיים אחרי שבית משפט פדרלי בקליפורניה דחה את רוב הסעיפים בתביעה של נבחרת הנשים נגד ההתאחדות האמריקאית בטענה לאי שוויון בשכר, וטען כי לא הציגו ראיות מספיקות. המשפט שצייצה מיד לאחר מכן ראפינו - והפך לסלוגן של שחקניות הנבחרת - "לעולם לא נפסיק להיאבק למען שוויון" - הוכיח שאכן השחקניות דבקו בצדקת דרכן.
כבר אז הוגש ערעור על-ידי נציגי השחקניות, כשההתאחדות האמריקאית הסכימה לדון איתן על הסדר, ששלשום, כאמור, אושר. נשיאת ההתאחדות, סינדי פארלו, הייתה מאושרת, למרות המאבק העיקש בין הצדדים. "להיות בקונפליקט שנוי במחלוקת עם השחקנים או השחקניות שלך זה דבר שהוא לא טוב לספורט", אמרה פארלו. "אני חושבת שזה אירוע משמעותי. זה ניצחון ענק לכדורגל, זה ניצחון ענק לכדורגל האמריקאי. לשחקניות, לספורט הנשים. מקווה שזה יחלחל גם ליתר המדינות בעולם".
אי צדק זועק לשמיים
אבל בואו ונתחיל מההתחלה. בשנת 2016, עורכי הדין של ראפינו, אלכס מורגן, קרלי לויד, הופ סולו ושאר השחקניות המובילות החלו במאבק למען שכר שווה כמו הכדורגלנים הגברים. הן הגישו תלונה לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בטענה שיש לשלם להן סכום שווה כמו לשחקני נבחרת הגברים של ארצות הברית. "אנחנו מאמינות שעכשיו הגיע הזמן לכך. זו אחריות שלנו לעשות באמת כל מה שצריך למען שוויון שכר ושוויון זכויות", הסבירה סולו בראיון עיתונאי שהעניקה לפני שש שנים.
הן הראו עד כמה הפערים גדולים. שנה לפני כן זכתה נבחרת הנשים של ארצות הברית בגביע העולם והשחקניות שלה קיבלו בונוסים בסך 2 מיליון דולר. שחקני נבחרת הגברים, שהודחו ב-2006 בשלב הבתים של המונדיאל, קיבלו, לשם השוואה, 9 מיליון דולר על ההופעה בטורניר שנערך בגרמניה. "אם יש אי צדק, פה הוא זועק לשמיים", הצהירה סולו.
בשנים הבאות המאבק הציבורי של השחקניות הפך לאלמנט תרבותי בארה"ב, ואוהדי הנבחרת שאגו "שכר שווה" ביציעים לאחר הזכייה במונדיאל 2019 בצרפת. בקרב הקהל, התחושה היא שאכן נעשה עוול. העניין עלה לסדר היום הציבורי והפך למשימה כמעט לאומית.
האמת, בצדק. לאורך השנים נבחרת הנשים הטובה בעולם טוענת בצדק שהישגיה מביאים הרבה יותר כבוד מאשר נבחרת הגברים המידרדרת, לצד בונוסים כספיים להתאחדות כתוצאה מהתארים שהביאה.
6 צפייה בגלריה
הרוויחו 9 מיליון דולר מבונוסים, והודחו בשלב הבתים במונדיאל 2004. נבחרת הגברים האמריקאית
(צילום: gettyimages)
בתחילה המימון של הנבחרת והתנאים לה אכן לא היו שווים, וב-1995 הגיע המשבר הראשון כאשר תשע שחקניות החרימו את מחנה האימונים לקראת אולימפיאדת אטלנטה בגלל שהובטח להן בונוס רק אם יזכו בזהב - בעוד נבחרת הגברים סיכמה על בונוס עבור כל ניצחון בטורניר. המחאה הראשונית הובילה לפתרון המשבר.
ב-1999 הנבחרת סירבה לצאת לטורניר ידידות באוסטרליה במחאה על התנאים להם זכתה, מה שהוביל לחתימה על הסכם קיבוצי משופר. ב-2016, כאמור, החלו שוב הדיונים הממושכים על הסכם חדש, שנחתם ב-2017, אבל היה עדיין נמוך ומפלה.
מייגן ראפינו, סמל המאבק של נבחרת הנשים האמריקאית: "זה ניצחון גדול עבורנו, לא רק בכך שווידאנו שטעויות העבר יתוקנו, אלא גם בכך שדאגנו להכין לדור הבא משהו שאנחנו רק יכולנו לחלום עליו"
לפני קצת פחות משנתיים, כאמור, הגיע דיון נוסף, בו הפסידו השחקניות. ההתאחדות הראתה שבין 2015 ל-2019 נבחרת הנשים קיבלה 220,747 דולר למשחק (בסך הכל 24.5 מיליון דולר, וזה עוד בלי התשלומים על הופעות בליגת הנשים בארה"ב), בעוד נבחרת הגברים קיבלה 212,639 למשחק ובסך הכל 18.5 מיליון דולר. השופט אר. גארי קלאוזנר התייחס לכך שלא בכל מקרה זה אומר שקיים שוויון, וכי אישה יכולה להרוויח יותר כסף אך לקבל שכר באחוז נמוך יותר – אבל כאן גם הייתה טמונה הבעיה של הנשים.
שיער סגול ואש בעיניים
עכשיו, כאמור, הסאגה הגיעה לסיומה הודות להתאחדות שהסכימה לפשרה ולא החליטה ללכת לדיון נוסף, שכבר נקבע ל־7 במארס (וכעת בוטל). "עשינו את שלנו", הודתה ראפינו. "אני חושבת שאנחנו באמת בעיצומה של נקודת מפנה מדהימה בספורט הנשים".
ראפינו, אייקון ספורט, תרבות ואופנה בארה"ב (וגם בת זוגה של כוכבת הכדורסל סו בירד), עם שיער סגול ואש בעיניים, לא הפסיקה להאמין לאורך כל הדרך. עוד ב-2019, כשזכתה בכדור הזהב, קראה ללאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו וזלאטן איברהימוביץ' לחבור אליה במאבק נגד הסקסיזם והגזענות בספורט ואף טענה שאינם משמיעים את קולם ומנצלים את כוחם.
"הכוכבים האלה לא מתערבים בסוגיות חשובות, למרות שיש כל כך הרבה בעיות גם בכדורגל הגברים", טענה אז ראפינו בראיון שהעניקה ל"פראנס פוטבול". "האם הם מפחדים להפסיד הכל? זה לא יקרה, כי אף אחד לא ימחק את מסי או רונאלדו מהיסטוריית הכדורגל בגלל התבטאות נגד סקסיזם או גזענות. בא לי לצעוק רונאלדו, מסי וזלאטן, תעזרו לי!"
כחלק מהמאבק נכנסה ראפינו לסכסוך מתוקשר עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולא הסכימה להגיע לבית הלבן, אבל נותרה אחת הנשים המשפיעות בספורט האמריקאי. עכשיו, בגיל 36 – ואולי רגע לפני פרישה – היא יכולה לסמן "וי" על ההישג הגדול בקריירה. "אני חושבת שכולנו נסתכל אחורה על הרגע הזה בגאווה מדהימה", סיכמה. "צעד קטן לאישה, צעד גדול לאנושות".
