|
|
חוף באשדוד. השילוט היה גם בערבית [צילום אילוסטרציה: גילי יערי, פלאש 90]
|
|
|
|
|
אדם שטבע למוות כאשר רחץ בחוף בלתי מוכרז באשדוד נושא באשם תורם של 70%, ולכן רעייתו וילדיו יקבלו רק 30% מן הפיצוי המלא בגין מותו. כך קובעת (16.2.22) שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יעל ייטב. היא חייבה את עיריית אשדוד בתשלום פיצוי רק משום שאופנוע הים של תחנת ההצלה הסמוכה נארז חצי שעה לפני סגירתה, וכך אבד זמן יקר עד שהמצילים הגיעו אל האיש.
המנוח, תושב בית לקיה שליד רמאללה, היה בן 39 כאשר טבע באוגוסט 2014 והותיר אחריו אישה וארבעה ילדים. ייטב דחתה את גרסת היורשים וקבעה, כי הטביעה התרחשה בחוף אסור לרחצה, וכי במקום היו שלטים ברורים שהבהירו זאת. האיש אף חצה סרט סימון שהבדיל בין החוף המוכרז לבין החוף שאינו מוכרז. ייטב דחתה את עדותו היחידה של מאהר עותמן, בן-משפחתו של המנוח, לאחר שמצאה שהייתה מגמתית ובעלת סתירות רבות. היא העדיפה את עדויותיהם של אלון אוחיון, מנהל תחנת ההצלה בחוף י"א באשדוד, ושל אריה תורג'מן, מנהל אגף החופים בעירייה.
ייטב מציינת, כי החוק מטיל אחריות על הרשויות המקומיות גם בנוגע לחופים שאינם מוכרזים: עליהן למנוע ככל הניתן את הכניסה למים בהם, ומובן שקיימת חובה להציל את מי שנקלע לסכנת חיים אם נכנס למים בכל זאת. במקרה הנוכחי, לא הופרכה עדותו של אוחיון לפיה הטביעה התרחשה בחוף שאינו מוכרז, ואף הוכח שהיו בו שלטים שאסרו על הרחצה ואף גידור נייד בתוך הים בשל סכנה מיוחדת שיצר בור עמוק במים; השילוט היה גם בערבית. העירייה מילאה גם את חובתה לפקח על אותו חוף, באמצעות תחנת ההצלה הסמוכה, והמצילים לא היו חייבים למנוע מהמנוח להיכנס לים.
המצילים הבחינו במנוח מתקרב לאזור המסוכן, אוחיון קרא לו לצאת מן המים, ומשלא נענה - יצאו לעברו שלושה מבין ארבעת המצילים בתחנה. הם הצליחו למשות ללא פגע אדם נוסף שיצא לסייע למנוח, מה שמוכיח שהגיעו למקום במהירות סבירה ומשו אותו בתוך 15-10 דקות. אולם, הייתה רשלנות בכך שאופנוע הים אוחסן למרות שהחוף המוכרז טרם נסגר והמצילים יצאו ברגל למקום הטביעה. "לא ניתן הסבר לשימוש המאוחר באופנוע הים, וקשה להימנע מהרושם שאילו היה האופנוע זמין לשימוש במים, היה נעשה בו שימוש מיד, על-מנת להגיע למנוח, והמנוח היה מאותר מוקדם יותר", אומרת ייטב.
רשלנות המנוח הייתה המכרעת
בנוגע לאשם התורם מדגישה ייטב: "המנוח בחר לרחוץ בחוף בלתי מוכרז, בניגוד לחובות המוטלות על מתרחצים בים, תוך התעלמות מהשילוט האוסר את הרחצה במקום, אף שלא ידע לשחות", ודאי לא במיומנות הדרושה בים. הוא גם "חצה המנוח את הגידור שנועד למנוע כניסה לבור המסוכן, תוך מעבר מתחת לחבל המגדר, ונתן מבטחו במראה המים, אשר נראו חלקים ובטוחים.
"...המנוח התעלם מהכריזה לעברו, וגם אם היו למנוח קשיי שפה, דווקא על אדם שאינו דובר את שפת המקום, המגיע לחוף ים בלתי מוכר, מוטלת אחריות מוגברת לבחון היטב את כללי החוף והאיסורים החלים בו, ובשעה שאינו יודע לשחות, גם להיצמד לתחנת ההצלה, אשר משמעותה אוניברסלית, להאזין לכל כריזה, שמא היא מכוונת לעברו, ולפעול בהתאם לה, גם אם אינו מבין את המילים המדויקות הנאמרות". רשלנותם של המצילים היא באיחור של כמה דקות במשייתו של המנוח, בעוד הרשלנות שלו הייתה המכרעת.
ייטב קבעה שנזקיה של המשפחה מסתכמים ב-977,000 שקל, ובניכוי האשם התורם - תשלם לה עיריית אשדוד 293,000 שקל וכן הוצאות בסך 69,000 שקל. היא דחתה את הודעת צד ג' ששלחה העירייה למדינה, בקובעה שלא הייתה רשלנות כלשהי מצידה; העירייה תשלם למדינה הוצאות בסך 20,000 שקל. את התובעים ייצג עו"ד טארק באשיר, את העירייה ייצג עו"ד אורי ירון, ואת המדינה - עו"ד ליאור קורן.
