אגרוף בבטן: עשרות נשים חושפות את הטראומה הכפולה של הלידה השקטה

האחות שנכנסה במקרה לחדר של רבקה, רגע אחרי שילדה עובר מת, איחלה לה "מזל טוב" והוציאה חפצים מהמגירה, כשמעליה שוכב העובר המת. הרופאה שבדקה את טל אמרה לה "במקומך הייתי אומרת תודה על שתי הבנות שכבר יש לי בבית", והוסיפה שאולי העובר נפטר בגלל תרופה שהיא לקחה במהלך ההיריון. המיילדת של איבי סיפרה לה שגם היא עברה לידה שקטה, ומאז "לא לוקחת לידות כאלה". והאחות שהביאה לכרמית טופסי קבורה לבנה המת שזה עתה ילדה, הוסיפה: "איזה קטע, כתוב פה שם האמא, ואת בכלל לא אמא".

נשים שעוברות לידה שקטה, כזו שבסופה לא נשמע בכי התינוק אלא בכיָהּ של היולדת, שאוספת את רסיסי גופה ונפשה לאחר מות העובר, יוצאות מחדר הלידה בלב שבור ובידיים ריקות. ודווקא צוותי רפואה, אלה שאמורים להכיל את הכאב ולסייע להן להתמודד עם האובדן, אומרים לעיתים אמירות פוגעניות, חריפות וחסרות רגישות, שרק מעמיקות את הטראומה.

בשבועות האחרונים שמענו עדויות של עשרות נשים, שעברו בשנים האחרונות לידה שקטה בעקבות מות העובר וקיבלו יחס פוגע בבית החולים או בקופת החולים. העדויות מצמררות. מכעיסות. חלקן, כמו במקרה של מיכל, שהרופאה שאלה אותה מה המשמעות של לידה שקטה, מוכיחות על חוסר ידע בסיסי. אחרות, כמו שידור של פרסומת לתינוקייה בחדר שמיועד ללידות שקטות - היו יכולות להימנע אם מישהו רק היה קצת יותר רגיש.

בחלק מבתי החולים קיימים במחלקות היולדות חדרים שמיועדים ללידות שקטות. חדרים שאמורים להיות מרוחקים מחדרי הלידה האחרים, כדי למנוע מהנשים שבאות ללידה שקטה לשמוע בכי של תינוקות שנושמים לראשונה את אוויר העולם. אלא שרבות מהנשים שעימן שוחחנו ילדו עובר מת בזמן שבחדר לידן נולד תינוק חי.

הן המתינו להליכים רפואיים במסדרון שבו ממתינות נשים בהיריון מתקדם, שמחליפות ביניהן רעיונות לשמות או מדברות על חבילות לידה. חלקן אף קיבלו שיחת טלפון מחויכת מנציגי קופת החולים ימים ספורים אחרי הלידה, שבה ביקשו לברך אותן על הלידה ולהציע ביטוח לתינוק, והן היו צריכות להסביר בדמעות שהעובר שלהן נפטר. שיחות כאלו מגלות מצב אבסורדי, שבו קופות החולים מעודכנות שאישה עברה לידה, אבל לא מיודעות בזמן על מות העובר.

בתגובות שקיבלנו מבתי החולים השונים, ציינו כולם כי הם עובדים על תוכניות ייחודיות ליולדות בלידה שקטה, וכי הנושא מטופל ברגישות ובמודעות. אבל עדויות הנשים מלמדות שלמרות המודעות והרצון הטוב, עדיין נדרשת הקפדה יתרה כדי לא לפגוע בנפש הפגועה ממילא.

"זה לא מוות רגיל, זה לא מוות שיש לו שבעה", אומרת איבי מור פרילינג (37), שילדה בלידה שקטה. "אין דרך מקובלת להתמודד עם אובדן כזה. העובדה שרק אני הרגשתי את התינוקת בבטן, שרק אני שמעתי אותה משהקת והרגשתי אותה מתמתחת, לא אומרת שאסור לי להיות אבלה על זה ושהאבל הזה רק שלי. אסור 'לדפדף' את זה באמירות כמו 'זה יעבור ויהיו לך עוד ילדים'. זה אובדן לכל דבר, ליולדות וגם לבני הזוג, שצריכים להתמודד עם הכאב. וצריך לדעת איך להתייחס ליולדות כאלו".

• • •

על פי העדויות, ההערות הלא ראויות מגיעות מקשת רחבה של אנשי צוות. אלה יכולים להיות רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות או פקידות בקופות החולים.

"האחות נתנה לי למלא טפסים של משרד הבריאות אחרי לידה שקטה של תאומים", מספרת כרמית יחזקאל אוחיון (32) מחריש, שילדה בבית חולים במרכז הארץ ביולי 2020. "היא אמרה לי, 'תראי איזה קטע, כתוב פה פרטי האם, ואת לא אמא בכלל'. אלה אנשים שאתה לא מבין איך הם עובדים במערכת הבריאות", היא זועמת.

רבקה יעקובוביץ' (33) מבית חג"י זוכרת בכאב כיצד שכבה בחדר הלידה בסורוקה לפני שנה, כאובה ועצובה, וסביבה זעקות של יולדות ובכי של תינוקות שזה עתה נולדו. היא הגיעה לבית החולים בשבוע 23 בעקבות דימום מאסיבי, הרופא שבדק אותה הצטער להודיע לה שהשִליה נפרדה ושלעובר אין דופק.

"שלחו אותי לחדר לידה שקטה, המיילדת בדקה מה איתי כל חצי שעה-שעה, ובשאר הזמן הייתי לבד עם הפלואורסנטים. ניסיתי לעצום עיניים ולישון. לא נרדמתי, רק סגרתי עיניים ועיכלתי שהעובר מת בבטן, בעוד סביבי שומעים מחדרי הלידה 'כואב לי, כואב לי'.

"כשהגיע הבוקר והלידה לא התקדמה, העבירו את רבקה לאשפוז במחלקת נשים. "בעלי הגיע וביקש לראות באולטרה־סאונד שאין דופק, כי התקשה להאמין שזו המציאות. לשנינו כאב מאוד. כשהגיעו רופאה ואחות עם מכשיר אולטרה־סאונד, הוא ניסה לתשאל אותן ולהבין מה בדיוק קרה.

"הרופאה אמרה לו, 'יהיה יותר קל להראות לך שאין דופק מאשר להסביר לך למה אין דופק'. היא ניגשה למסך האולטרה־סאונד ואמרה, 'הנה, אתה רואה? הנה, זה הלב. הנה, לא זז. הנה, אין דופק'. היתה נורא אנטיפתית. הוא שאל אותה למה זה קורה ואם זה קורה הרבה, והיא אמרה שיש אלף ואחת סיבות שיכולות לגרום לזה, ושכן, זה קורה הרבה. זהו. בלי 'משתתפת בצערכם', בלי 'מצטערת', בלי שום אמפתיה".

בשעות אחר הצהריים קיבלה רבקה גלולת ציטוטק (תרופה שגורמת לכיווץ הרחם ולדימום), הועברה לחדר לידה ללידות שקטות, ולאחר כמה שעות ילדה. "המיילדת יצאה מהחדר ונשארתי לבד. מולי על השולחן מונח העובר המת, מכוסה בחיתול בד.

"פתאום נכנסה אחות שלא היתה קשורה ושאלה, 'מה זה, ילדת?' עניתי שכן, והיא אמרה 'מזל טוב!' וניגשה למגירה לקחת משהו שחיפשה. המגירה היתה ממש מתחת לעובר המת שלי, אבל היא בכלל לא שמה לב שמדובר בעובר מת. אחרי כמה שניות של שוק אמרתי, 'לא, לא מזל טוב. הוא מת. ילדתי תינוק מת'. היא התנצלה. אחר כך התברר לי שיש בכניסה לחדר שלט שזו לידה שקטה, אבל היא כנראה לא שמה לב אליו".

למחרת הלידה היתה רבקה אמורה להשתחרר לביתה. מהבוקר ועד 2 בצהריים היא חיכתה לעובדת הסוציאלית ולמכתב השחרור מהרופא, אבל אלה לא הגיעו. כשראתה שהשעה מתאחרת והעובדת הסוציאלית לא מגיעה, החליטה לוותר וביקשה להשתחרר. "אף אחד לא שאל אותי איך אני נוסעת הביתה, היכן אני גרה, אם מישהו אוסף אותי, כלום. בעלי לא היה יכול להיות איתי, נשארתי לבד.

"בהמשך הייתי צריכה לברר בעצמי מול בית החולים היכן העובר נקבר, מה היו תוצאות בדיקת המעבדה (שאמורות לרמוז על הסיבה להפסקת הדופק, ב"א), וכדומה. נתנו לי בבית החולים הפניה למרפאה סב־לידתית (לקבלת ייעוץ גנטי שיכול להעיד מה הוביל למות העובר; ב"א), אבל לא ביררו אם הלכתי או מה מצבי. לא הגעתי בתאריך שנקבע לי, לא הייתי מסוגלת להגיע. אבל גם אף אחד לא התקשר אלי. אני חושבת שהם היו צריכים מיוזמתם להתקשר, לזמן אותי, להגיד היכן נקבר העובר, מה תוצאות הבדיקות, לעשות הכל בצורה מסודרת ומונגשת. אני לא צריכה לרדוף אחריהם".

גם מור ברנדר (33), שילדה תאומים בלידה שקטה בבית החולים מאיר ביולי 2018, שמעה לא מעט פעמים 'מזל טוב'. "הגעתי לבית החולים בשבוע 22 להיריון עם מה שהתגלה כתחילת לידה, והתאומים לא שרדו. אחרי הלידה הייתי צריכה לעבור הליך רפואי ברחם, ונקבע לי ניתוח בבית החולים אסותא רמת החייל. האחות שהכינה אותי לניתוח אמרה פתאום, 'אני מבינה שאת אחרי לידה?', אמרתי לה, 'כן, לידה שקטה', והיא ענתה, 'אההה, מזל טוב'".

בתחילת 2019 נכנסה מור שוב להיריון, ובאוקטובר הגיעה לבית החולים ללדת שוב. "לידת קשת" נקראת הלידה שאחרי לידה שקטה, סמל לקשת הצבעונית והשמחה המופיעה אחרי הסערה. לידה שבאופן טבעי טומנת בחובה טראומה גדולה וחשש גדול.

"הרופאה המלווה שלי, שהיתה גם מנהלת חדרי הלידה בבית החולים, ידעה שאני בחרדות בעקבות הלידה הקודמת. היתה לי סוכרת היריון, ולקראת הלידה גם לחץ דם מעט גבוה, אז היא המליצה לתת לי זירוז. כשהגעתי למיון, הרופאה הבכירה שהיתה צריכה לבדוק אותי התחילה להטיח בי שהיא לא מבינה למה צריך זירוז אם אין שום הצדקה רפואית, ושלא צריך לעשות את זה.

"ואז, במהלך האולטרה־סאונד, הרופאה שואלת אם ההיריון הקודם (שנגמר בלידה שקטה) היה ספונטני. עניתי שלא, אבל ההיריון הזה הוא כן ספונטני, והיא אמרה, 'את רואה, צריך סבלנות בחיים'. היא בעצם אמרה בעקיפין שגם ההיריון הקודם הגיע עם תמיכה הורמונלית בשל חוסר סבלנות, ונתנה לי תחושה שיש כלפיי אצבע מאשימה, שאם היתה לי סבלנות, מה שקרה לי לא היה קורה. זה מה שאני הבנתי ממנה, וזו תחושה נוראית. מאז הלידה השקטה כבר ילדתי עוד שני ילדים בריאים".

סימה סטרוגונוב (33) מרחובות נאלצה ללדת בלידה שקטה שנקבעה מראש בבית החולים שיבא, בנובמבר 2019. היא היתה בשבוע 32 להיריון, הוכנסה לחדר הלידה והמתינה להתפתחות צירים.

"פתאום נכנסה לחדר מישהי ואמרה שהיא העובדת הסוציאלית. היא התחילה לדבר איתי ועם בעלי על איך מתמודדים. עדיין לא ילדתי, חיכינו שיתפתחו צירים, ורק רצינו שהיא תצא משם. אמרנו לה שאנחנו לא רוצים לראות את התינוקת אחרי הלידה, אבל היא ממש התעקשה שכדאי לנו לראות אותה, שיהיה לנו זיכרון ממנה, ואמרה שיצלמו אותה, למקרה שאי פעם נתחרט.

"כל הפרטים האלה, וההתעקשות שלה, עשו לנו את החוויה הקשה ממילא לקשה עוד יותר. שלא לדבר על כך שהשיחה הזאת הגיעה משום מקום, בלי שהיינו מוכנים אליה".

• • •

טל דבש (36) מתל אביב ילדה עובר מת ביולי 2020. היו לה אז כבר שתי בנות בבית, והיום היא חובקת בן נוסף שנולד אחרי הלידה השקטה.

"בשבוע ה־31 להיריון גיליתי במקרה שלעובר שלי אין דופק. אשפזו אותי באיכילוב במחלקת נשים, ובגלל נוהלי קורונה, בעלי לא הורשה להיות איתי. רק אחרי 30 שעות הכניסו אותי לחדר לידה רגיל בסוף המסדרון, ללדת את התינוק המת. המיילדות היו מאוד רגישות, הודיעו לי כשנכנסה יולדת לחדר סמוך, שלא אופתע אם אני שומעת לידה רגילה. לידה שקטה זו חוויה קשה וטראומטית בפני עצמה, שצריכה להיות מטופלת בשיא הרגישות, אבל היא לא. למשל, ביקשתי שיצלמו את התינוק בלידה. אני לא יודעת אם צילמו או לא, אבל כמה חודשים אחרי הלידה, כשביקשתי את התמונות, אף אחד לא מצא אותן".

לאחר הלידה ביקשו טל ובעלה להתייעץ עם עובדת סוציאלית מבית החולים איך לספר לשתי בנותיהם הקטנות על מות העובר. "ההיריון היה בתקופת הסגר הראשון, כשכולנו היינו בבית, כך שהילדות חוו אותו בצורה מאוד קרובה, וידענו שזה ישפיע עליהן. הקטנה היתה בת 4 והגדולה בת 7.

"העובדת הסוציאלית נתנה לנו כל מיני עצות, אבל גם אמרה לנו, 'אתם יודעים איך זה ילדים. בתוך שלושה שבועות זה יעבור להן'. חשבתי לעצמי, יופי, זה מעודד. אבל ברגע שחזרנו הביתה, ראינו שזה ממש לא עובר מהר. עד היום, שנה אחרי, הן מדברות על התינוק שמת, והמשפט הזה של העו"סית נשאר איתי".

ימים ספורים לאחר הלידה התקשרו אל טל מקופת חולים מאוחדת, שבה היא מבוטחת, לאחל "מזל טוב" ולבקש לרשום את היילוד. "הבחורה על הקו היתה מלאת שמחה ואיחולים, ואני עונה לה, 'לא, לא, לא מזל טוב. ילדתי תינוק מת'. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. יידעו אותה שילדתי, רק שכחו לספר שזה תינוק מת.

"אחרי ארבע שעות התקשרה נציגה נוספת אחרת מקופת החולים, ושוב אמרה, 'מזל טוב, אני רואה שילדת'. ואז הרגשתי כאילו נותנים לי אגרוף בבטן. אמרתי, 'לא, עברתי לידה שקטה', ואני חושבת ששתינו היינו בהלם.

"כשהשתחררתי מבית החולים, אמרו לי שאני צריכה לקחת מדללי דם, בשל חשש לקרישיות יתר שהובילה ללידה השקטה. התקשרתי לרופאת המשפחה לבקש מרשם למדללי דם, ואמרתי לה שעברתי לידה שקטה. היא הופתעה שאני כבר בבית, למרות שאחרי לידה שקטה משחררים מאוד מהר, ובסוף השיחה אמרה, 'מזל טוב', ואני שוב הרגשתי את אותו אגרוף בבטן.

"שבוע אחרי הלידה התקשרתי לרופאה מומחית כדי לשאול אותה אם צריך לעשות בדיקות מיוחדות לבירור הסיבה להפלות החוזרות שחוויתי ולמות העובר הנוכחי. היא אמרה שהיא מצטערת לשמוע, ציינה שאין עוד בדיקות שצריך לעשות, ואז אמרה, 'אני במקומך הייתי אומרת תודה על שתי הילדות שיש לך בבית'. אחר כך הוסיפה שיכול להיות שבנתיחה של העובר יגלו דימום במוח, בגלל תרופות שלקחתי בהיריון. אלו תרופות שלקחתי בעקבות שתי הפלות שעברתי לפני הלידה השקטה, והיא כנראה ראתה במחשב שאני לוקחת אותן.

"הייתי בהלם. היא לא גינקולוגית, היא לא רופאת ילדים ולא קשורה לרפואת העובר. איך היא אומרת לאמא שהעובר שלה מת בבטן, שאולי היא האשמה במוות שלו? אכלתי את עצמי במשך ימים, שזה קרה באשמתי. בסוף קיבלנו את תוצאות הנתיחה, שבה לא מצאו סיבה להפסקת הדופק, אבל קבעו שזה בטוח לא היה משהו שלקחתי. עצם העובדה שהיא חשבה שזה בסדר להגיד דבר כזה, זה מקומם".

חודש אחרי הלידה פתחה טל קבוצת פייסבוק סגורה, המיועדת ליולדות אחרי לידה שקטה. היום יש בה כבר כמה מאות חברות. "זה התחיל כקבוצה של הומור שחור על לידה שקטה, ולאט־לאט הפך להיות פחות מצחיק ויותר מקום לשתף ולחלוק את הכאב. שם גיליתי שיש עוד נשים כמוני שעברו טראומה כזאת וחוו יחס כזה, ויחד גילינו שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד - גם לנו, כהורים, גם לצוותי הרפואה וגם לחברה, שלא באמת יודעת להתייחס ליולדות אחרי לידה שקטה.

"צריך לראות אותנו, היולדות. הצוות הרפואי צריך לדעת שלא כל לידה מסתיימת בידיים מלאות. זו חוויה מטלטלת לאישה, כזאת שאת לא באמת יודעת איך להתמודד איתה, ואת מצפה שיטפלו בך ברגישות המקסימלית. לצערנו זה לא כך. כאילו אף אחד שם לא מוכן לסוג כזה של מוות, למרות שידוע שזה קורה".

• • •

כשאיבי מור פרילינג (37) מתל אביב ילדה לידה שקטה באיכילוב, לפני שנתיים, המיילדת שלה סיפרה לה שהיא היתה במצבה. אלא שבמקום לתת תחושת קרבה והכלה, איבי קיבלה את התחושה שהמיילדת רק רוצה לצאת מהחדר.

"היא נתנה לי תחושה של 'מוקצית', תחושה נוראית", היא מספרת בעלבון. "זו היתה לידה שנייה שלי, כבר היה לי ילד בבית, והיא קרתה בשבוע ה־28, אחרי שהפסקתי להרגיש תנועות עובר והוא נפטר בבטן. המיילדת סיפרה לי שגם היא עברה לידה שקטה, ו'מאז אני לא מטפלת בכאלה'. 'כמוני?' שאלתי, אבל היא לא ענתה ויצאה מהחדר.

"אחר כך, בכל פעם שהיא יכלה, היא יצאה מהחדר. היו פעמים שהרגשתי שהלידה מתקדמת, שהנה בעוד רגע התינוק יוצא, אבל היא ממש ניסתה לא להיות בחדר כשהלידה התקדמה. בסוף ילדתי לבד, בלי איש מקצוע בחדר, כשאותה מיילדת לא הגיעה יותר ונעזרתי באחות אחרת.

"מאחר שמדובר בעובר קטן, ולא בכזה שנולד בסוף היריון, הלידה לכאורה פחות כואבת. אבל היא כואבת רגשית. בכלל זה הרגיש לי כמו סרט אימה, לא ידעתי אם אני רוצה לראות את התינוקת המתה או לא. אחות שהגיעה בינתיים לחדר לקחה אותה, עטפה אותה, וסידרה אותה כדי שאראה אותה. ביקשתי לא לגעת בתינוקת, אבל היא רצתה להניח אותה עלי, שארגיש אותה, ואני התעקשתי שוב שאני לא רוצה.

"למרות שילדתי בחדר שמיועד מראש ללידה שקטה, שמעתי לידה של תינוק חי מהחדר השני. זה שבר לי את הלב. את שוכבת במיטה, שבורה, הרוסה, ברגע מאוד אינטימי וכואב, ואז שומעת תינוק אחר בוכה.

"אחרי הלידה שלי, כשהיו צריכים לפנות את החדר ולנקות אותו, העבירו אותי להמתין במסדרון של מחלקת יולדות, ואני צרחתי בבכי שלא ישאירו אותי שם. איך עבר להם בראש להשאיר אותי במסדרון של חדרי לידה, כשאין לי תינוק בידיים? זה היה טראומטי.

"אחרי הלידה אשפזו אותי במחלקת נשים, שבה עורכים הדרכות לנשים לקראת לידה. יצאתי מהחדר, כשבמסדרון יושבות הריוניות עליזות ומפטפטות, ונשברתי. רצתי בחזרה לחדר, לא יכולתי לשמוע יולדות אחרות".

העובדת הסוציאלית מטעם בית החולים דיברה איתך?

"רק לפני הלידה, ואני לא זוכרת כבר מה היא אמרה. ודווקא אחרי הלידה, כשהבנתי כמה אני זקוקה לעזרה ולתמיכה שלה, היא לא באה, ואני רק ביקשתי להשתחרר הביתה".

בפברואר 2021 ילדה איבי שוב, באותו בית החולים. "חזרתי לשם כי רופאת ההיריון בסיכון שאצלה טופלתי עובדת שם, והיא היתה מדהימה לאורך כל התקופה. אבל כשנכנסתי לחדר הלידה בכיתי בטירוף, כל הרגשות צפו בי שוב.

"כשהתינוק נולד היה חשש שהוא חולה, ואשפזו אותו בתינוקייה שקרובה לחדר הרופאים. משום מה בחרו לאשפז אותי בחדר מאוד־מאוד רחוק מהתינוקייה, מה שהקשה עלי מאוד את החוויה. זה לכאורה ניואנס קטן, אבל אחרי שכבר איבדת תינוק, כל אקט כזה מקשה עלייך יותר, את רק רוצה שהתינוק יישאר אצלך, ולא רחוק ממך. אני ובעלי חתמנו על טופס ויתור על טיפול רפואי ועברנו לבית חולים אחר, שם נמצא גם הרופא שטיפל בילד שלנו".

• • •

לעיתים, חוסר תיאום בין המערכות וחוסר תשומת לב עלולים לגרום ליולדות בלידה שקטה עוגמת נפש גדולה. כך הרגישה ד' (27) מחולון, שילדה באיכילוב ביוני שעבר בחדר לידה שקטה, שבו הטלוויזיה הפנימית של בית החולים שידרה פרסומות לתינוקייה ולחדרי הלידה בבית החולים.

"כל כמה דקות הופיעו שם פרסומות של בית החולים, שכללו תמונות של תינוקות. אלו לא פרסומות שהופיעו במקרה בטלוויזיה, אלא כאלו שמיועדות לחדרי הלידה. כשמדובר ביולדת שבעוד רגע תצא מכאן עם תינוק, זה מרגש מאוד. אבל כשלא מקפידים להתאים את התוכן בחדר שמיועד ללידה שקטה, זה צורם".

במהלך ההיריון, ד' היתה במעקב במחלקת נשים בבית החולים. "שבוע לפני שילדתי הייתי אצל הרופא, שהציע לשקול הפסקת היריון בשל מומים בעובר, אבל אנחנו ביקשנו לחכות לקבל תוצאות של בדיקה גנטית שעשינו. כשהגיעו תוצאות הבדיקה, החלטנו על הפסקת היריון, ועברתי את הזריקה והלידה השקטה בשבוע 30.

"שבוע וחצי אחרי הלידה התקשרו מבית החולים לעדכן שאני צריכה לבוא למעקב היריון. זה הפתיע אותי, הרי עברתי את הלידה השקטה באותו בית חולים, הייתי מצפה שהמערכות יהיו מעודכנות. אמרתי למזכירה שעשיתי הפסקת היריון, והיא התנצלה וניתקה. אחרי עשר דקות היא התקשרה שוב, כאילו שכחה שהתקשרה אלי. כל שיחה כזו פתחה אצלי מחדש את הכאב. אפשר היה למנוע את הדברים האלה בקלות".

מאיה סילברמן (39) מפתח תקווה ילדה בלידה שקטה בבילינסון, באוגוסט 2018. זה היה הריונה הראשון, והוא נחשב בסיכון גבוה בשל האטה בגדילת העובר. בשבוע 27, בבדיקת מעקב שגרתית אצל רופא פרטי, התברר שלעובר אין דופק.

"הרופא שלח אותי למיון יולדות, שם חיכיתי בין יולדות נרגשות ושמחות, כשאני עם עובר מת בבטן. אחרי שבדקו אותי הפנו אותי למחלקת נשים, ובמקביל ביקשו ממני ללכת לייעוץ גנטי בבית החולים, כדי שינחו אותי מה לעשות בלידה וסמוך לה.

"הלכתי ברגל עם בעלי ממחלקה למחלקה. חיכינו שעתיים וחצי בייעוץ הגנטי, שם היו צריכים לתת לנו מיכל מיוחד שהאחיות יאספו בו דגימה מהעובר אחרי הלידה, כדי להבין מה קרה. משום מה, הם גם ביקשו מבעלי להביא את הדגימה בעצמו למחלקה הגנטית, והוא גם שילם עבור הבדיקה כמה מאות שקלים.

"עברנו לאשפוז במחלקת נשים, ושם, אחרי שהאחות קיבלה אותי, היא צעקה לאחות השנייה בקצה המסדרון, 'תביאי לי חוברת של לידה שקטה, כי נגמרו לי החוברות'. ככה כולם הבינו מה עבר עלי. זה היה מאוד מביך".

באמצע הלילה, אחרי התפתחות של צירי לידה אצל מאיה, היא הועברה לחדר ניתוח לקבלת אפידורל. "הסניטר שהעביר אותי שאל, 'מה, מפילה?' כאילו ניסה לנהל שיחה, אבל בחוסר טקט משווע. אחרי הזריקה החזירו אותי למחלקת נשים, ורק בבוקר העבירו אותי למחלקת יולדות. כל תהליך הלידה עבר מהר יחסית, וזה היה המזל שלי. אבל כל מה שקרה אחרי הלידה היה נורא.

"שבוע אחרי הלידה התקשרו אלי מבית החולים לשאול אם אני מגיעה לקורס הכנה ללידה, שאליו נרשמתי בעבר. הייתי בהלם. לא הגיוני שבית החולים לא מעדכן במערכות שקרה דבר כזה, באותו בית חולים. את יכולה לחשוב שזו טעות, שזה קורה, אבל חודש וחצי אחרי הלידה הלכתי לרופא הנשים בקופת החולים שלי, מאוחדת, לבדיקה שגרתית, וזה שוב קרה. הוא הסתכל בתיק שלי עוד לפני שדיברנו, וכשנכנסתי אמר, 'טוב, אני מבין שאת בשבוע 33 להיריון?' כשאני כבר שישה שבועות אחרי לידה. סיפרתי לו מה קרה, והוא מאוד התנצל, וזאת כנראה לא אשמתו, אבל כן הייתי מצפה שדבר כזה יעודכן בתיק.

"כמה חודשים אחרי הלידה התקשרו מבית החולים להודיע לנו שאין תוצאות של הבדיקה הגנטית. טענו שאיחרנו בתשלום, ולכן הם לא שמרו את הדגימה - וזה למרות שכן שילמנו. אחרי שאיימנו בתביעה, הסכימו להחזיר לנו את התשלום, אבל כך או כך, החומר הגנטי של העובר כבר לא קיים ולא ניתן לבדיקה.

"באופן כללי, למרות שהצוות התאמץ, יש בלידה כזו תחושה מאוד בודדה. אישה שעוברת משהו כזה צריכה ליווי מהרגע הראשון, כולל הסבר על הטפסים, התהליך, הקבורה, הטיפול הנפשי. צריך לעטוף אותה ולהקל עליה ככל האפשר".

• • •

מיכל ארבל (39) מתל אביב הגיעה לבית החולים איכילוב ב־19 בנובמבר 2020, אחרי שגילתה בשבוע 26 שהדופק של העובר פסק. היא היתה אז בהיריון יחידני ולוותה על ידי הוריה. הלידה התארכה, ורק שלושה ימים לאחר מכן, ב־22.11, מיכל ילדה. בימים האלה, שהיו עבורה קשים מנשוא, היא מתארת חוסר רגישות של הרופאה המרדימה, לצד חוסר יכולת של בית החולים לספק לה את התנאים הדרושים לריחוק מהיולדות האחרות, שנמצאות במצב שונה לחלוטין.

"הגעתי ביום שישי, אחרי שגיליתי שלעובר אין דופק. החתימו אותי על מסמכים, ונכנסתי ללידה", היא מתארת בכאב. "היתה לי בקשה אחת ויחידה: לראות את התינוק שלי ולהירדם, והצוות זרם איתי. התחלתי במיון נשים, שם קיבלתי ציטוטק לעודד התכווצויות ברחם, ולאחר שהחלו הצירים העבירו אותי למחלקת יולדות.

"בהתחלה לא היה חדר לידה שקט, כך שאת הלידה התחלתי כשבחדרים הסמוכים יולדות שמחות ובכי תינוקות, תחושה איומה עד היום מעוררת בי עלבון נוראי. אבא שלי שם לי אוזניות על האוזניים וסגר אותן עוד יותר, ממש עטף אותן בידיים שלו, כדי שלא אשמע את התינוקות הבוכים.

"הלידה התארכה והתארכה, ולמחרת הועברתי לחדר לידה שקט. חברות שהגיעו להיות איתי נתנו לי לאכול משהו קטן. הרי לא אכלתי יום לפני כן, מהסטרס לא ידעתי מה אסור ומה מותר, ולקחתי חתיכה קטנה של ביצה. כשהמרדימה הגיעה לחבר אותי לאפידורל ושמעה שהכנסתי משהו קטן לפה, היא היתה מאוד לא נעימה אלי, כעסה עלי ודיברה בצורה מאוד חריפה.

"בסוף קיבלתי אפידורל, ולמחרת בערב ילדתי ונפרדתי מבני. קראתי לו סול. אחר כך פתאום עלה לי החום, ואמרו לי שאני נכנסת לחדר ניתוח, להוצאת השִליה שלא יצאה בלידה. ביקשתי הרדמה מלאה, ושוב אותה מרדימה לא הסכימה להרדים אותי. היא אמרה שאני יכולה לעבור את זה בטשטוש, ושזה עדיף.

"לא הסכמתי ועשיתי מהומה. אמרתי שהבטיחו לי. גם הרופאים והמיילדת התערבו לזכותי, וזה היה מזל, כי בסוף היא הרדימה אותי וכשהתעוררתי הבנתי שעברתי ניתוח שארך כמה שעות. התחושה היתה נוראית. חוסר חמלה וחוסר הבנה של הסיטואציה".

מיכל היתה מאושפזת בבית החולים במשך עשרה ימים. לאחר השחרור היא התקשרה לרופאת המשפחה לבקש הפניות לבירור סיבת הלידה השקטה. גם כאן היא נתקלה ביחס שלא ציפתה לו.

"רופאת המשפחה איחלה לי בהתחלה 'מזל טוב'. כשאמרתי לה שעברתי לידה שקטה, היא שאלה מה זה. הסברתי לה, והיא אמרה, 'אה, הפלה'.

"לא. לא עברתי הפלה. עברתי לידה. לידה שקטה ונוראית. עם כאבים, וצירים, והתכווצויות, כשבסוף נולד עובר מת. למה אני צריכה להסביר לרופאה מה זו לידה שקטה? למה לא מכניסים דברים כאלה לתיק האישי? התלוננתי עליה ועברתי לרופאה אחרת".

• • •

אורי אבן חיים (32) מבית שאן ילדה ב־2016 בהדסה עין כרם תאומים, שנפטרו כמה שעות לאחר הלידה. זה קרה בשבוע ה־25 להריונה. למרות שמדובר בלידה של תינוק חי, לפי היהדות, עובר שנולד לפני החודש השמיני ולא שרד 30 ימים לאחר הלידה, לא נחשב כתינוק שנפטר אלא כעובר ש"נפל", ואין לשבת עליו שבעה. סיפורה של אורי מראה שגם במקרים כאלו, של אובדן תינוק רך יממה לאחר הלידה, לצוות הרפואי יש עוד מה לתקן וללמוד.

"נסעתי במיוחד לירושלים, כי הרופא שליווה אותי מתחילת ההיריון עבד אז בבית החולים. הייתי בהיריון ראשון, חשבתי שהכל יהיה מאוד בסדר. אושפזתי בשבוע ה־19 וכמה שבועות לאחר מכן, ב־29 באפריל, התחילו לי צירים והלידה התפתחה בקצה מאוד מהיר. זה היה פתאומי, לקחו אותי לחדר לידה ומייד החליטו על ניתוח קיסרי חירום בהרדמה מלאה.

"להפתעתנו, התאומים הצליחו לנשום בכוחות עצמם, ומייד חיברו אותם למכונות הנשמה בטיפול נמרץ. אני ובעלי היינו באופוריה שהנה, נולדו לנו תאומים, אפילו שהם נולדו ממש מוקדם.

"אבל כמובן זה לא החזיק הרבה זמן. אני אושפזתי במחלקת יולדות, עם עוד יולדת אחרי ניתוח קיסרי. יום אחרי הלידה הגיע הרופא, לקח אותנו הצידה ואמר לנו שצריך לתת לתינוקות תרופות כדי להחזיק אותם בחיים. אמרנו לו שיעשה כל מה שהוא יכול כדי להציל אותם. הוא שאל אותנו אם לטפל, אבל התחושה שהוא נתן לנו היתה שאין טעם לתת להם לסבול.

"יותר מאוחר נכנסה אלינו עובדת סוציאלית מבית החולים והתחילה לדבר איתנו באופן מאוד כללי על אובדן, ואיך מתמודדים עם דבר כזה. זה הרגיש כאילו היא מדברת באוויר, כאילו היא לא מבינה מה היא אומרת לנו, ואנחנו לא הבנו למה היא באה, הרי התאומים שלנו חיים.

"תוך כדי השיחה, אחד הרופאים הציץ מהווילון, נכנס והודיע לנו שאחד התאומים נפטר. העובדת הסוציאלית בעצם דיברה איתנו על המוות של אחד הבנים, בלי שידענו שהוא כבר נפטר.

"התפרקנו. התמוטטנו. ותוך כדי כל התהליך הכואב הזה, השאירו אותי בחדר עם היולדת השנייה. יולדת שעברה ניתוח קיסרי והתינוק שלה חי, ומביאים אותו לחדר, והוא בוכה, והיא מרגיעה אותו ושמחה איתו. ואני בכלל לא יכולה לקום לילדים שלי. זה היה נורא, לי היה קשה לשמוע את התינוק שלה, לה היה קשה עם זה שלי אין תינוק".

גם היום, חמש שנים אחרי, כשהיא חובקת בן ובת שנולדו אחרי הלידה הטראומטית, היא מתקשה לעצור את הדמעות. "נאחזנו בעובדה שיש לנו עוד תינוק. קמנו לפגייה, לנסות לנשום קצת תקווה. ראינו אותו, קטן כזה, מחובר לכל המכונות האלו, אוחזים בכל תקווה קטנה.

"אנחנו לא אנשים דתיים, אבל במצב כזה את עושה הכל, והתחלנו להתפלל ולבקש מאחרים שיתפללו בשבילנו. אבל למחרת גם הילד השני נפטר. וכל הזמן הזה הרופא מנסה לשכנע אותנו לא להמשיך את הטיפול התרופתי בתינוק. במקום לתת את התקווה, להילחם, לעשות משהו - הוא נתן לנו את התחושה שאין טעם להילחם על תינוק שנולד בשבוע כזה.

"ולמרות ששני התינוקות שלי נפטרו, עדיין הייתי מאושפזת באותו חדר עם אותה יולדת. שומעת את התינוק שלה בוכה. שלחו אלינו שוב את העובדת הסוציאלית, אבל אני כבר ביקשתי ממנה לצאת מהחדר. לא רציתי לדבר איתה. אחרי שבעלי לחץ שיעבירו אותי חדר, העבירו אותי ממחלקת יולדות למחלקת נשים לעוד כמה ימים, עד ששוחררתי.

"רציתי רק לסיים עם זה, להשאיר את התחושה הקשה הזו מאחוריי. אבל ברגע שאת חושבת שהנה, זה נגמר, מגיע מכתב מביטוח לאומי על דמי לידה ומתקשרים מקופת חולים כללית ואומרים 'מזל טוב, בואי נרשום את היילוד'. זה מראה שהמידע שילדתי עבר לכל מיני גורמים, אבל לא העובדה שהילדים שלי נפטרו.

"מאוחר יותר, כשהלכתי למשרד הפנים כדי לרשום את התינוקות, הרי הם נולדו, ויש להם שמות, ולצערי יש להם גם קבר - הייתי צריכה להתעקש ולבקש אישור מיוחד לרשום יילוד שנולד לפני שבוע 21. וזה נורא, שאין הכרה בכך שנולד כאן ילד, ומת כאן ילד".

• • •

תגובות

"מצרים על החוויה, ומתייחסים במלוא הרגישות"

מהמרכז הרפואי איכילוב נמסר בתגובה: "בית החולים מתייחס במלוא הרגישות לנשים החוות לידה שקטה ומעניק להן ליווי ותמיכה רגשית לאורך כל האשפוז. השראת הלידה מתבצעת בחדר פרטי במחלקת נשים המופרדת מחדר הלידה, ובו יכולה המטופלת לשהות יחד עם בני משפחתה. המעבר לחדר הלידה מתבצע רק בשלבים מתקדמים של הלידה ולצורך שיכוך כאבים, חדר הלידה שבו שוהות נשים אלו מרוחק מחדר הלידה שבו יולדות נשים אחרות.

"לאחר הלידה ניתנת ליולדת האפשרות להיפרד מהעובר, וזאת על פי בקשתה. האשפוז לאחר הלידה מתבצע במחלקת נשים ולא במחלקת יולדות. קיים ליווי לאורך כל האשפוז על ידי הצוות הרפואי הסיעודי ועובדת סוציאלית. כשישה שבועות לאחר הלידה מוזמנת היולדת לשיחה במרפאה ייעודית וייחודית, המסכמת את כלל הממצאים ומעניקה, מעבר למידע הרפואי, גם תמיכה רגשית והמשך ליווי רגשי על פי רצונה של היולדת במרפאה ייעודית לכך".

מבית החולים אסותא נמסר בתגובה: "לידה שקטה היא אירוע טראומטי לאישה, לבן הזוג ולמשפחה, ומחייבת טיפול והתייחסות במלוא הרגישות. אסותא מקפידה על כיבוד הערכים של חמלה, שמירת כבוד המטופלות, המטופלים ופרטיותם כחלק בלתי נפרד מהעשייה הרפואית. בבדיקה שערכנו האירוע המתואר אינו מוכר לנו, אך צר לנו על החוויה שעברה המטופלת כפי שתוארה, ואנו נעלה את המודעות לנושא בקרב הצוותים הרפואיים".

מהמרכז הרפואי מאיר נמסר בתגובה: "לידה שקטה היא אחד הרגעים הקשים והטראומטיים ביותר בעבור היולדות ובני זוגן, ואנחנו יודעים כי אין שום נחמה. בית החולים משקיע מאמצים רבים ועושה הכל על מנת לעטוף את הנשים הללו ברגעים המטלטלים שהן עוברות, ומצר על האמירה הלא רגישה שצבעה את החוויה באופן שאינו משקף את החשיבות הרבה שאנחנו מייחסים לנושא".

מבית החולים בילינסון נמסר בתגובה: "אנו מצטערים על האירוע שחוותה גברת סילברמן. אנחנו מקפידים לפעול ברגישות, אך מתוך דברי המטופלת עולה כי היה כשל. בית החולים יבדוק לעומק את הדברים".

מהמרכז הרפואי סורוקה נמסר בתגובה: "לידה שקטה היא אירוע מטלטל עבור האישה ובני משפחתה. אנו מעניקים לבני הזוג מעטפת רחבה לפני הלידה השקטה, במהלכה ואחריה, באמצעות אנשי צוות מיומנים שעברו הכשרות מיוחדות בתחום. כבר במעמד השחרור נקבע לאישה תור למרפאת קמה, מרפאה רב־מקצועית לטיפול רגשי ונפשי לנשים וזוגות אשר חוו אובדני היריון. צר לנו על האובדן ועל תחושותיה של המטופלת".

מבית החולים הדסה עין כרם נמסר בתגובה: "אנו מצרים על החוויה שאותה מתארת היולדת משנת 2016. בכל מקרה של אובדן, בין שמדובר בלידה שקטה ובין שבמקרים נדירים יותר של פטירה כמה ימים לאחר הלידה, מטופלים היולדת ובני משפחתה על ידי הצוותים בהדסה - הכוללים את אנשי הסיעוד, הרפואה וכמובן עבודה סוציאלית, המקפידים על ניהול האירוע באופן אנושי, רגיש מאוד ומקצועי, ומעניקים לכל יולדת ומלוויה את המעטפת המלאה על מנת להקל ולסייע בהתמודדות הראשונית עם האירוע הטרגי.

"באשר ללידות שקטות, הדסה פועל בהתאם לנוהל משרד הבריאות, אשר צוותינו היו שותפים בכתיבתו. כחלק מכך פועלות בהדסה מתאמות לידה שקטה, הדואגות לתיאום מלא בין הגורמים המטפלים ביולדת. הן מיידעות את מחלקת הנשים אשר קולטת את היולדת בחדר אישי, שבו תהיה לה ולבן הזוג או המלווה אפשרות לעבד את תהליך האבל והאובדן. בנוסף, הן מלוות את היולדת בשהותה בבית החולים בתמיכה, בייעוץ ובהנגשת זכויות.

"מספר שבועות לאחר אירוע קשה של אובדן, המטופלת מוזמנת להשתתף בקבוצת תמיכה בהדסה, בהנחיית גורמים מקצועיים ובהשתתפות נשים שעברו חוויה דומה. יחד הן מעבדות את חווייתן האישית".

מהמרכז הרפואי שיבא נמסר: "במרכז הרפואי שיבא נמצא אחד ממרכזי הלידה הגדולים בישראל, שבו מטופלים גם המקרים המורכבים של לידה שקטה וסיום היריון. במרכז אנו מיישמים מודל ותפיסה ייחודיים לטיפול בנשים אלו, שבשילוב המקצועיות והניסיון הרב שנצברו, מאפשרים לצוותים המטפלים לסייע לנשים גם ברגעים קשים מסוג זה.

"בחדרי הלידה בשיבא אף מופעלת תוכנית מיוחדת, שבמסגרתה צוות 'נאמנות לידה שקטה' מלווה את היולדת לאורך כל התהליך. הצוות מסביר לאישה על התהליך שהיא צפויה לעבור, בשפה אחידה ונהירה, על מנת להכין אותה נפשית ופיזית לקראת הכניסה לחדר הלידה; ומלווה אותה גם אחרי ההליך.

"הצוות אף זכה בפרס 'זיווה טל' על התוכנית ההוליסטית והרב־תחומית שהוא מוביל במסגרת הטיפול במקרים אלו. מטבע הדברים, החוויה האישית של כל אישה קשה. אנו מבינים זאת ועושים כל שביכולתנו כדי להעניק לכל אישה את המעטפת הטיפולית המקסימלית והמתאימה במצבים אלה".

מקופת חולים מאוחדת נמסר בתגובה: "סיטואציה שבה אישה שעברה לידה שקטה, חוויה טראומטית לכל הדעות, נאלצת להמשיך להתמודד עם השאלות של הסביבה ועם שיחה שמתקבלת מקופת החולים, שבה הנציגה מברכת אותה על הלידה, היא סיטואציה שיש להימנע ממנה בכל מחיר.

"המקרה שמתואר בכתבה הוא מקרה לא פשוט ומצער, ואנחנו מתנצלים על עוגמת הנפש שנגרמה לאישה. מדובר במקרה נדיר, שהלקחים ממנו הופקו ונוהלי השיחה לכל אישה לאחר לידה חודדו, במקביל לכך שאנשי המקצוע הרלוונטיים עברו הכשרה לטובת העניין.

"בקופה אף קיים נוהל לידה שקטה, שמטרתו להמשיך ללוות את האישה בתקופה המורכבת שאחרי הלידה ולהעניק לה את כל התמיכה הרגשית והתמיכה הפיזית שהיא זקוקה להן".

משירותי בריאות כללית נמסר בתגובה: "הצוותים פועלים במלוא הרגישות ותומכים בנשים לאחר לידה שקטה. בכל בית חולים יש אשת קשר שאחראית להעברת המידע על לידות שקטות לצוות המטפל בקהילה, זאת בהתאם להנחיות משרד הבריאות. עם קבלת המידע, אחות ליווי היריון או הרופא/ה יוצרים קשר עם האישה כדי לשאול למצבה ולהציע תמיכה. בנוסף, מידע מקצועי ומתוקף מונגש לנשים והוא כולל מידע על תהליך הפרידה, התמודדות עם תחושות צער ואבל, מידע על זכויות ועוד.

"במקרה שצוין מדובר בלידת פגים, שלמרבה הצער נפטרו כעבור יממה, והדיווח על פטירתם הועבר אלינו באיחור. צר לנו על עוגמת הנפש שנגרמה על האובדן.

"נציין כי על פי הנחיות משרד הבריאות, לידת פגים מחייבת שמירה על רצף טיפולי בין בית החולים לקהילה, ויש ליצור קשר סמוך למועד הלידה לצורך רישום היילודים במרפאה ולהציע מעקב וליווי רפואי, בהתאם לצורך".

batchene@gmail.com