"הישרדות": המופע הטראגי-קומי של גדי הסתיים בהדחה

"אני סומך על החברים שלי שיוציאו אותי מהברוך שאליו נקלעתי", נשמע גדי אומר בתחילת הפרק של "הישרדות" אמש (רביעי), כשהוא לא מבין שלמעשה מדובר במילים מפורסמות אחרונות.

זה לא שגדי לגמרי לא הבין מה קורה סביבו ואת מידת הסכנה שבה הוא נמצא, ובכל זאת משהו בו עדיין לא האמין. בשלב מסוים הוא אפילו תכנן לצלצל בפעמון - אקט שהיה מבטיח את חסינותו בהדחה הקרובה - ובכל זאת הוא בחר להאמין לזוהר ולהימנע מהצלצול הגואל. "זה מעשה של חברות אמת, ואני מעריך את זה מאוד שהם עצרו אותי", הוא עוד נשמע אומר אחרי שבחר שלא להאמין לאלה, השורדת שהפצירה בו, ובכן, לצלצל בפעמון. זוהר, לעומתו, דווקא צלצל בפעמון, וזה נחמד לדעת שאחרי היום וחצי ששטראוס ישב לצד הפעמון הארור הזה בחודש שעבר - לפחות עכשיו הוא מבין איך משתמשים בו.

מועצת השבט השבוע הופכת במהירות למופע תעתוע מוחלט בראשו של גדי. זה קורה כמובן לא לפני שאלה צועקת בהתלהבות ליובל, המושבע הטרי: "יובל, אכלתי חור תחת אתמול!". "איזה יופי!", עונה לה יובל בלי להתבלבל, "החלום שלך התגשם!". לו היה גדי פחות בררן באוכל ויותר פתוח לרעיון לסעוד גומחת עכוז בעצמו, אולי היה מצליח להימנע מההדחה הזו, שנראתה בלתי נמנעת לאורך כל מועצת השבט. לפחות לכל הצופים בבית וליושבים בה - פרט לאחד. כי ניכר היה שגדי, אדם שמגדיר עצמו "בעייתי עם אוכל" (ממעיים ותולעים ועד חמאת בוטנים), הולך ומאבד אחיזה במציאות סביבו עם כל רגע שעובר. ויעיד על כך הרגע הטראגי־קומי שבו הוא פונה ליהונתן ושואל אותו בתדהמה: "אני בברית איתך?"

זה היה מחזה כואב אך מרתק, לראות כיצד הגלגלים בראשו של אדם נעים קדימה ואחורה. רגע אחד הוא מנסה להבין אם באמת צדק וכפי שחשב, השתתפותו במשחק מעורערת, וברגע אחר הוא מרגיע את עצמו שלא כך הדבר. אולי הכל בכלל חלום רע. רגע אחד חבריו מגדירים אותו כ"חכם, נבון ואסטרטג" שעשה "מהלכים מבריקים במשחק הזה". רגע אחרי זה הם מטיחים בו כינויים כמו "מפונק" ו"זחוח". קצת לפני שהוא מודח באופן סופי מסביר גדי את חיבתו לאלה בכך שהיא "פשוט נאמנה". "אז למה לא סמכת עליה?" שואל אותו גיא זו־ארץ וגדי נותר, אולי בפעם הראשונה בעונה הזו, חסר מילים.

ואז זה קורה. גדי מודח באופן סופי מהמשחק. עיניו דומעות והוא מסרב להאמין. במחי משימת חור תחת אחת ומועצת שבט, הפך גדי מהאתנחתא הקומית של עונה זו של "הישרדות" לטרגדיה עם אלמנטים קפקאיים. רגע לפני כן יהונתן מחליט להצביע להדחתו של דודו מהמשחק, וג'קי (נאמר עליה מה שנאמר, היא עדיין האדם הפיקח ביותר במשחק הזה) מבינה מייד מה קרה. "יהונתן בגד בך", היא לוחשת לדודו, שלא מצליח להבין איך הוא הגיע למצב שבו הוא נלחם על חייו מול גדי, וכבר מנסה להיזכר ולשנן בראש שלו את הנאום שנתן בתום המשחק שלו מול נבחרת ספרד במוקדמות יורו 2000, רק למקרה שיצטרך לשאת דברים. בסוף לא באמת היה צורך בכך כי גדי, כפי שידע כל מי שחזה בפרק אתמול, היה אבוד מהרגע הראשון.

המושבע קובי שמח לאיד, וזה מובן לנוכח האיבה ששוררת ביניהם, אבל גם קצת מוזר שקובי, אדם בוגר עם משפחה וקריירה, עדיין מריר בכל הנוגע להדחה שלו. ובכל זאת, גדי בוחר ללכת בשלום ולעשות זאת עם חיוך. בלב שבור הוא מודה לכולם וניגש לחבק אותם. על הדרך נותן לאויבו קובי שיעור בענווה, בספורטיביות ובפרופורציות.

אבל גדי כמו גדי, גם כשהוא מרגש הוא עדיין בחור משעשע למדי, והרגע שבו הוא מבקש לחבק גם את המנחה והרובוט גיא - מותיר את זו־ארץ מעט המום, ולא לגמרי מצליח להבין את מהות המחווה האנושית המשונה הזו. בסוף הוא מעניק לבן האנוש שמולו חיבוק סייבורג קר. היה שלום גדי. בסופו של דבר נעמת לנו מאוד.