הבועה המקומית מייצרת כוכבים (זו לא ידיעת מדור רכילות, אלא דיווח על מחקר מדעי חדש)  

הבועה המקומית
החלל שבין הכוכבים הוא כמעט ריק, אך הוא לא ריק לגמרי. התווך הבין-כוכבי כולל אטומים בודדים או מולקולות, ענני גז ואבק וקרינה. הצפיפות הממוצעת של התווך הבין-כוכבי בגלקסיה שלנו - שביל החלב - היא כ- 5 אטומים למ"ק; שזה באמת כמעט כלום (להמחשה: ב- 1 מ"ק מים יש יותר מ- 600,000,000,000,000,000,000,000 אטומים). ואף על פי כן, יש אזורים בחלל שהם ריקים עוד יותר. אלה אזורים שאורכם ורוחבם הוא מאות שנות אור, ושבהם הצפיפות של החומר נמוכה גם מה"כמעט כלום" הנ"ל. לכן אזורים אלה מכונים "בועות" או "בועות-על". כדור הארץ נמצא בתוך בועה כזו - היא "הבועה המקומית" - ובה צפיפות החומר היא כ- 0.5 אטומים למ"ק; כלומר עשירית מהממוצע. למעלה ניתן לראות איור של הבועה המקומית.

איך נוצרה הבועה המקומית?
ובכן, כוכבים גדולים (יותר גדולים מהשמש שלנו) מסיימים את חייהם פעמים רבות בפיצוץ אדיר שנקרא "סופרנובה". בפיצוץ כזה מעטפת הכוכב נזרקת בעוצמות אדירות החוצה, והפיצוץ הודף גם את החומר שהיה סביב הכוכב. כך נוצר בחלל אזור שהוא יותר ריק משהיה קודם לכן - בועה; וכך גם נוצרה הבועה המקומית: היא תוצר של מספר סופרנובות שהתרחשו באזור החל מלפני כ- 14 מליון שנה. כתוצאה מכך, החלל שבבועה "שלנו" הוא הרבה פחות צפוף, אך עם טמפרטורה גבוהה יותר; ויש לבועה גם מעטפת או 'קליפה', של גז קר ואבק - חלקיקים שנדחקו בפיצוץ. אורכה של הבועה המקומית הוא כ- 1,000 שנות אור (יותר מ- 9,000,000,000,000,000 ק"מ).
כפי שנראה בהמשך, בעת היווצרות הבועה, השמש וכדור הארץ לא היו באזור, ובתנועתם הם נכנסו לתוך הבועה בשלבים מאוחרים ותר.

העובדה שכדור הארץ שוכן בתוך בועה ידועה כבר מזמן; אך קורות הבועה נותרו לוטים בערפל; וזה מה שהמחקר הנוכחי ביקש לפענח.

לידתם של כוכבים
במחקר החדש, שפורסם ביום רביעי בכתב העת Nature, החוקרים לא רק פרסמו מידע ונתונים חדשים שהם אספו, אלא הם גם השתמשו בטכניקות הדמיה חדשניות, על מנת לבנות מודל בארבע מימדים - שלושת מימדי המרחב ומימד הזמן - של הבועה המקומית. "זה היה כמו סיפור בלשי", אמר אחד החוקרים, והוא הוסיף: "אנחנו יכולים לחבר יחד את ההיסטוריה של היווצרות כוכבים סביבנו באמצעות מגוון רחב של רמזים עצמאיים: דגמי סופרנובה, תנועות כוכביות, ומפות תלת-ממדיות חדשות ומעודכנות של החומר המקיף את הבועה המקומית".

אחד הממצאים שהתגלו, ואשר החוקרים לא ציפו להם הוא, שמעטפת הבועה - 'הקליפה' - מהווה מקור ליצירת כוכבים חדשים: הבועה עצמה אמנם ריקה אף יותר מהתווך הבין-כוכבי, אך מסתבר שהקליפה היא יחסית צפופה, וכוח המשיכה עושה את שלו, כאשר אטום מתחבר לאטום, וגרגר לגרגר... ואט-אט נוצר כוכב חדש; ולא רק אחד - אלא מרבית הכוכבים החדשים שבאזורינו. התהליך מומחש בסרטון הבא:

בחלקו הראשון של הסרטון רואים את התהליך שעברה הבועה כשלעצמה; בחלקו השני הוסיפו החוקרים את מסלול השמש - מתי היא נכנסה לתמונה (למי מדלג על הסרטון אומר, שזה היה לפני פחות מ- 7 מליון שנה). ההמחשה היא כמובן בקווים כלליים מאוד.

השיחזור לאחור גם איפשר לחוקרים לגלות את לידת הבועה:
ההשערה שמדובר בתוצר של סופרנובה היא ותיקה; אך החוקרים הצליחו לדייק הרבה יותר: קדמה לבועה תקופה של לידת כוכבים מסיביים, שלאחריה - "חישבנו שכ-15 סופרנובות התרחשו במשך מיליוני שנים, כדי ליצור את הבועה המקומית שאנו רואים כיום", אמר חוקר אחר. גם היום הבועה ממשיכה להתרחב, אם כי בקצב מתון יחסית של כ- 6.7 ק"מ לשניה.

החוקרים משערים שיש לא מעט בועות בשביל החלב; ולכן ניתן לדמות את הגלקסיה לגבינה שוויצרית מחוררת - כל חור מייצג בועה; כאשר שולי כל חור כזה - הוא כר פורה ליצירת כוכבים חדשים... חלקם יהיו לסופרנבות חדשות... שייצרו בועות חדשות... וחוזר חלילה. בבחינת-
כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים - שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת... מַה שֶּׁהָיָה - הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה
שבת שלום

מקורות:
https://phys.org/news/2022-01-light-year-wide-earth-source-nearby.html
https://www.space.com/local-bubble-drives-star-formation-new-study
https://www.sciencealert.com/the-solar-system-floats-in-a-void-now-we-know-how-that-void-triggered-the-formation-of-stars