10. טריי יאנג (אטלנטה)
הוא פרץ בגדול בפלייאוף האחרון והתעלל בניו יורק (ואוהדיה) ובפילדלפיה. היתרון הגדול שלו הוא היכולת, והרצון, למסור ברגעים המכריעים ולא רק להסתפק בזריקה קשה. במשחק הראשון מול הניקס בסדרה הוא לא מסר לאף אחד וניצח אותם עם ראנר אופייני על רגל אחת. בסדרה הבאה, מול פילי, סידר לג'ון קולינס אלי-הופ שהבטיח את הניצחון במשחק הפותח.
זה פחות נחשב ובטח לא סקסי, אבל כדי להשלים את הרצף של משחקי 1 גדולים בסדרה, נזכיר שקלע את ארבע זריקות העונשין האחרונות מול מילווקי בגמר המזרח בדרך לניצחון חוץ, וסיים עם 48 נקודות אדירות.
9. ג'ייסון טייטום (בוסטון)
מדובר בשחקן שגדל על ברכי קובי ועשוי לטפס לראש הרשימה הנוכחית בשנים הקרובות. בעונה הקודמת זה נפתח עם סל ניצחון נהדר על מילווקי ולאחר מכן על וושינגטון, אבל בעונה הזו הדברים קצת פחות עובדים בהיבט הזה, עם שורה של הפסדים צמודים.
8. ג'ימי באטלר (מיאמי)
רגעי הקלאץ' של כוכב מיאמי לרוב מסתכמים בהליכות לעונשין, אבל עוד מימי שיקגו הוא הרגיל אותנו לסלים גדולים עם הבאזר. מדובר בקלוזר אדיר שרוצה את הכדור בידיים בהתקפה האחרונה, לא משנה באיזו קבוצה ועם מי הוא מסוכסך.
היופי של באטלר הוא בגיוון: חדירה עד הסוף או חדירה וזריקה מחצי מרחק, שימוש בכוח עם הגב לסל, שלשה קשה או אפילו חטיפה וסל במתפרצת. אל זה תוסיפו את הפיזיות האדירה שעוזרת לו להגיע לקו, ותקבלו מפלצת במאני-טיים.
7. קריס מידלטון (מילווקי)
הוא בעצם היחיד ברשימה שלא נחשב לכוכב הכי גדול בקבוצתו. מידלטון הרוויח את עיקר הקרדיט מהפלייאוף האחרון: זה התחיל מסל ניצחון מול מיאמי בהארכה במשחק הראשון, מה שעזר למומנטום להיבנות, והגיע לשיא עם ריצת 4:10 אישית בדקות הסיום במשחק מספר 4 בגמר, זה שהבאקס השוותה ל-2:2 והמשיכה לאליפות.
בפלייאוף האחרון הוא קלע 15 סלים שהשוו או נתנו יתרון לבאקס ברבע האחרון או בהארכה. ב-25 השנים האחרונות, היחיד שהשיג זאת היה לברון ג'יימס ב-2007. וזה אומר הכל.
6. סטף קרי (גולדן סטייט)
באופן מפתיע, כוכב הווריורס מעולם לא קלע סל ניצחון עם הבאזר. הנתון הזה מאוד משקר, כי קרי קלע לא מעט סלי ניצחון, פשוט אף פעם לא "טרח" לחכות שהשעון ייגמר.
בדיוק כמו השלשה המדהימה שלו מכמעט חצי מגרש בהארכה מול אוקלהומה סיטי ב-2016, כשהשאיר על השעון 0.6 שניות ולמעשה גמר את סיפור המשחק.
5. דווין בוקר (פיניקס)
כמו טייטום, כוכב פיניקס רואה את עצמו כממשיך דרכו של קובי. בפברואר האחרון הצטרף ללברון עם שלושה סלי ניצחון עם הבאזר מאז 2015 – הכי הרבה בתקופה זו. הרבה לפני שכריס פול נחת באריזונה, בוקר נחשב כסקורר של קבוצות קטנות בלבד – עד שהגיעה "הבועה".
הוא סחף את הסאנס ל-0:8 באורלנדו וכמעט העפיל עם קבוצתו לפלייאוף. הדבר השני שנזכור ממנו היה סל הניצחון בסיבוב על קוואי לנארד ופול ג'ורג'. מרגעים כאלה הוא צבר ביטחון, ובעונה שעברה כבר השתייך לשורה הראשונה של כוכבי הליגה, כל הדרך עד לגמר ה-NBA מול מילווקי.
4. קווין דוראנט (ברוקלין)
סל הניצחון הכי זכור שלו, בטח בתקופה האחרונה, בכלל לא נחשב. הוא ניסה לנצח עם שלשה במשחק מספר 7 מול מילווקי, אבל דרך על הקו וכפה הארכה בלבד, שם האלופה שבדרך ניצלה את העייפות שלו והתקדמה לשלב הבא.
"הרגל השמנה שלי דרכה על הקו", אמר דוראנט המאוכזב בסיום. בגמרים של 2017 ו-2018 הוא היה ה-איש באליפויות של גולדן סטייט ופעמיים קבר שלשה גדולה במצב של 0:2 בסדרה, פחות מדקה לסיום. הראשונה הייתה על הראש של לברון, בשנייה ג'יימס ויתר על התענוג ובאופן די מוזר החליף אוטומטית בחסימה כדי לשמור על סטף קרי.
3. לברון ג'יימס (לוס אנג'לס לייקרס)
אחד משחקני הקלאץ' הגדולים בהיסטוריה, גם בהגנה ("החסימה" על איגודלה), והכי פחות מוערך. זה כמעט זלזול: מבט במספרים היבשים שלו ברגעי ההכרעה תמיד יפתיע אוהדי NBA – כאילו שאפשר לזכות בארבע אליפויות, לקטוף ארבעה פרסי ה-MVP בגמר ולהגיע לעשרה גמרים ללא המאפיין הזה במשחק שלו.
במהלך הקריירה, לברון קלע שבעה סלי ניצחון עם הבאזר (מייקל ג'ורדן ראשון בהיסטוריה עם תשעה, קובי בראיינט עם שמונה) ו-19 סלי ניצחון בסך הכל – שלישי בכל הזמנים אחרי קובי (26) וג'ורדן (25) – כולל שלשה רחוקה ולא אופיינית על סטף קרי בפליי-אין האחרון. נכון, זה קרה דקה לפני הסיום, אבל נקלע בסוף שעון הזריקות והיה מכריע. יש כמובן גם צד ישראלי, כשאי אפשר לשכוח (או לסלוח) מכך שלברון מחק לדייויד בלאט תרגיל רק כדי לצלוף סל ניצחון על שיקגו בפלייאוף 2015.
2. לוקה דונצ'יץ' (דאלאס)
אמור להוביל את ה-NBA בתחום בשנים הבאות, ואחראי כבר לשלושה סלי ניצחון משוגעים עם הבאזר. האחרון היה מול בוסטון בתחילת נובמבר, בסטפ-בק קשה מול שני שחקנים כשהידיים של השומרים מושטות. בעונה שעברה הדהים את ממפיס עם שלשה בנפילה קדימה, זריקת התאבדות עבור כל שחקן אחר. לא אצל הכוכב הסלובני.
מי שהכיר את הכדורסל האירופי לא הופתע מההשתלבות המהירה של דונצ'יץ' ב-NBA, אבל האמריקאים היו ספקניים בהתחלה. הפלייאוף הראשון של הסלובני היה מול לוס אנג'לס קליפרס ב"בועה", והוא נתן סדרה לפנתיאון שהגיעה לשיאה בשלשת ניצחון אדירה על הבאזר. זה לא הספיק כדי לעלות שלב, אבל כולם כבר השתכנעו: סופרסטאר נולד.
1. דמיאן לילארד (פורטלנד)
למרות המספרים של לברון, לילארד נחשב לממשיך דרכם של ג'ורדן ובראיינט כווינר האולטימטיבי. כשמכינים פרומו לפלייאוף, שלשת הניצחון שלו מול אוקלהומה סיטי, על הפנים של פול ג'ורג' מכמעט חצי מגרש, מככבת בכל פעם. כולנו גדלנו על המושג "מילר-טיים" על שם רג'י מילר, מישהו שמשתלט לבדו על המשחק ברגעים מכריעים, עכשיו זה כבר מזמן "דיים-טיים".
באופן מפתיע יחסית, יש לו "רק" שלושה סלי ניצחון עם הבאזר – שניים מהם העיפו קבוצות מהפלייאוף (הת'אנדר ב-2019 ויוסטון ב-2014), כשרק ג'ורדן השיג זאת לפניו. בסך הכל יש לו תשעה סלי ניצחון "רגילים", כאלה שנקלעו בחמש השניות האחרונות. מדובר בנתון הטוב ביותר ב-NBA מאז עונת 2012/13, אחד יותר מלברון. פנומן.
