הספריות שלא משליכות את הספרים: קול אחר של רבני ישובים בפרשית חיים ולדר  

ספרי חיים ולדר
ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא (אבות ד,כ"ב)
1. התאבדות הינה מהעבירות החמורות ביותר והיא מהווה שיקול חינוכי משמעותי מאוד בהמשך יחסינו לספריו של הנפטר, אפילו אם היה אנוס בדבר כשבע בן בכרי יש מקום לגדור את העניין כדי שאף אחד לא ילמד מכאן דרך לפתור את בעיותיו.
2. יש חרם קדמונים שלא להוציא שם רע על המתים (או"ח תר"ו ג') ולכן דרושה זהירות יתירה בעיסוק בסוגיה זו, (על החיים יש גם הלכות לשון הרע, וכמובן גם על החיים יש לשמור על כבודם)
3. ביחס לטענות החמורות כלפי חיים ולדר בנוגע לענייני עריות, הדברים טרם התבררו בבית דין, וודאי כשיש שמועות ותלונות בהיקף כזה היה צריך להיזהר ולא לתת לו אפשרויות נוספות לפגוע, וכן לברר את התלונות, ואשרי הדור שיש לו גדולים שמתמסרים ונכנסים לסוגיות כואבות אלו כנגד לחצים ואיומים. אבל מכאן להחליט באופן מוחלט שהוא אכן פגע והרשיע- הדרך רחוקה. מעשה בית הדין שהתפרסם שאוסר אשה על חיים ו. אין לו שום משמעות מבחינה הלכתית, בית הדין באותו מקרה כתב שאשה פלונית נאסרה על בעלה ועל חיים ו.- הסיבה שבית הדין כתב זאת זה בגלל שהאשה הודתה בפניהם שזינתה עם הנ"ל, לבקשת האשה בית הדין לא ערך בירור בעניין ולכן גם לא כתב את שמו המלא וזאת משום שהאיסור היה על פי הודאת האשה בלבד(מידע זה קיבלתי מרב ששוחח עם דיין מההרכב). כמו כן גם ההקלטות שפורסמו שבעניין הנם ערוכות ואין להם משקל ראייתי. (במאמר מוסגר, לכאורה מדברת איתו אשה נשואה שנאפה איתו במשך שש שנים, אשה כזו וודאי אינה נחשבת כקורבן אלא שותפה פעילה שאין לה נאמנות, לכן יש להתייחס להקלטה שהביאה בצורה מסוייגת מאוד) ייתכן ואם בית דין היה עוסק בעניינו היה יכול להכריע שאכן נעשו כאן עבירות חמורות, ואכן יש אנשי טיפול שאומרים שנפגשו עם נפגעות שלו, אולם כל עוד הדבר לא התברר- אני הד"ל לא מקבל כדבר מוחלט.
4. התאבדות היא מעשה חמור ביותר, על הצד שחיים ולדר חטא ופשע הוא לא פתר את הבעיות שלו בהתאבדותו אלא רק החריף אותם, אם היה נשאר כאן בעולמינו היה יכול לחזור בתשובה ולכפר על עוונותיו, במידה והוא לא חטא ופשע אין שום סיבה שמתירה לאדם ליטול את חייו, גם אם כל עולמו מתפורר לנגד עיניו, אינני שופט את המקרה המדובר, אינני יודע מה היה מצבו הנפשי בעת שנטל את חייו, הדבר גם פחות חשוב מה היה שם, מה שחשוב הוא שהציבור ידע שהתאבדות רק מחריפה את הבעיה וגורמת סבל בל יתואר למתאבד.
5. אנו חיים בתקופה בה יש כח רב למדיה, המדיה ממליכה מלכים ואז באבחת גרזן כאשר הם מעדו או סר חינם בעיניה היא מעמידה את גיבוריה תחת הגליוטינה. גם כשאדם חוטא ופושע יש דין ויש דיין, העובדה שכולם עוסקים בחטאים של אדם לפרטי פרטים מקצה הארץ עד קצה, ללא צורך ממשי אינה רק בגלל בקשת ביעור חטאים, יש הנאה של מציצנות לקרוא על החטאים של אחרים, הציבור אינו מרחם על גיבוריו שחטאו וסרחו. במקום להעניש את האדם בעונש מידתי ולאפשר לו התחלה של חיים חדשים, מרסקים אותו ללא על ידי המדיה ניתן להלבין את פניו של אדם באופן שלא תהיה לו תקומה. (פורום תקנה מטפל במקרים רבים בהצלחה ללא פרסום בפומבי של החוטאים)
6. יתירה מזו, עצם הצורך של האדם להתאבד נובעת גם מתרבות המדיה ששולטת בכיפה, מי שבנה בקרבו עולם פנימי, ויודע שיש ערך אמיתי לחייו גם אם כולם בזים וסולדים ממנו, הוא יודע שיש לו נשמה אלוקית ושיש לו ערך שאינו מדיד ואינו תלוי במבטים ובלייקים של החברה אז גם כאשר כל עולמו קורס עליו, והוא נופל מאגרא רמה לבירא עמיקתא יש לו למה להמשיך לחיות.
7. אולם התרבות של המדיה והרשתות החברתיות מחנכות אותנו למבט חיצוני על החיים, האדם נמדד רק על פי ההישגים שלו, מספר העוקבים, מספר הלייקים והתשואות שהוא קוצר באולפנים, אי אפשר להעלות לסטאטוס או לצייץ בטוויטר את העולם הפנימי, את בקשת האמת, את האהבה, את יראת השמים. בעולם כזה שכולנו מחוברים למדיה לאט לאט העולם הפנימי נהיה פחות רלוונטי, פחות תופס מקום- ואז בשעת משבר כאשר כולם מפנים עורף ובזים לאותו אדם הוא לא מוצא בקרבו כוחות נפש, בגלל שעולמו הפנימי ריק מתוכן, ולכן לצערינו המצב הזה של בכירים שפורסם עליהם שסרחו בוחרים ליטול את נפשם נעשה ריטואל קבוע. (שוב פעם אינני שופט ודן את המקרה הספיציפי הזה, שכן יש מצבים של ביוש של האדם באופן שהדבר גרוע יותר משפיכות דמים, אינני יודע האם על פי ההלכה אפשר לקבוע שהוא שלח יד בנפשו מדעת, הרצון הוא ללמוד מכאן להבא)
8. כאשר עצתו של אחיתופל לא התקבלה על ידי אבשלום הוא נכנס למשבר כתוצאה מזה והלך לביתו והתאבד, והדבר תמוה מאוד הרי הוא היועץ הכי מוצלח, עצתו באמת היתה טובה, בגלל פעם אחת שלא הקשיבו לו אז זה סיבה להתאבד?, הרב קוק בעין איה מסביר שהדבר נבע מכך שלא היה לו עולם פנימי, ולכן ברגע שהוא איבד את תשואות ההמונים הוא כבר לא מצא טעם לחייו.
9. לכן בעניין הספרים, בשלב זה בו הדברים טרם התבררו אני סבור שלא נכון לעשות מעשה פומבי של הוצאת הספרים. כל עוד לא הוכחה אשמתו אז בהוצאת ספרים פומבית יש בזה משום הוצאת שם רע. וגם יש בזה אמירה חינוכית מקולקלת מאוד כלפי ילדינו, ילדינו צריכים לדעת שאיננו חורצים דין על אדם ללא בירור מספק .
10. לכן בספריית היישוב אין להוציא את הספרים בצורה פומבית, ניתן להשאיר אותם על מקומם, הורה שסבור שילדיו לא צריכים לקרוא ספרים אלו- ידאג שלא ייקח אותם מהספריה (באופן כללי ההורים צריכים לבקר את הספרים שילדיהם לוקחים, חלק מהסופרים שנמצאים בספריה חייהם אינם כשרים והמסרים שמעוברים בין השיטים אינם מסרים חיוביים)
11. בבית הפרטי מי שסבור שלא חינוכי שילדיו יקראו בספרים של אדם עם עננה של חשדות וששם קץ לחייו, יוציא את ספריו מהבית בצורה מוצנעת.
12. הדברים נכתבים לאור המידע שיש בידי למועד כתיבת שורות אלו.