כשיוצרים "סערה" במקום גיבוי אמיתי

בשבת האחרונה, שני לוחמי מג"ב גיבורים הצילו חיים של אנשים. במלוא מובן המילה. השניים זיהו מחבל שהתנפל על עובר אורח יהודי בדקירות, חתרו למגע כפי שנדרש, ירו בו ונטרלו את האיום.

אבל בישראל, כמו בישראל, היו מי שמיהרו לחרוץ את דינם מוקדם מדי, ובתוך זמן קצר יצאו ה"פושים" של אתרי החדשות: "התיעוד שעורר זעם וההשוואות לאלאור אזריה: המחבל נורה כשהוא יושב על הרצפה". רק חסרה היתה המילה "סערה" כדי להשלים את התמונה. וכל זאת - כשעוד לא יצאה אפילו הודעה רשמית של מפכ"ל המשטרה, של מפקד מג"ב או של השר לביטחון הפנים. אבל למה לחכות לאבחון מקצועי, אם אפשר לחרוץ את דינם של שני הלוחמים ולעצב תודעה סביב האירוע? שלא כמו חלק מכלי התקשורת, המתינו רה"מ, שר החוץ ושאר הבכירים כדי להבין את התמונה הכללית, ופרסמו גיבוי מלא ללוחמים.

אני מבינה את הרצון לייצר "קליק־בייטים" שימשכו את הגולשים לתוך הידיעות, ואת שיקול הפופולריות של העורכים בדסק, אבל את ה"פושים" האלה קוראים האנשים בבית, המפקדים של אותם לוחמים וגם החוקרים במח"ש, שמחליטים אם ואיך לחקור את הלוחמים בסוף האירוע.

50 שניות מתחילת האירוע ועד סופו, זה פרק הזמן שלקח ללוחמים לנטרל את המחבל. כאמור, מחבל שדקר עובר אורח חרדי רק כי הוא יהודי, ושניסה מייד לאחר מכן לדקור גם את הלוחמים עצמם.

זה המקום להזכיר את הפיגוע ברחוב גאולה שבירושלים ב־2015, אז מחבל דרס יהודים ונורה, יצא מהרכב עם גרזן והמשיך לנסות לרצוח. הוא נורה שוב ונפל לרצפה, וקם שוב ושוב בניסיון להרוג עוד יהודים, גם אחרי שירו בו תשעה כדורים. לבסוף פונה המחבל - כשהוא חי - לבית החולים, ורק לאחר מכן מת מפצעיו.

אפשר להזכיר גם את פיגוע הדריסה ברחוב יפו ב־2008. מחבל שנהג בטרקטור דרס כל מה שנקרה בדרכו, הפך שני אוטובוסים עם כף הטרקטור ומעך והפך מכוניות. שוטרים ירו לעבר הטרקטור וגם ניסו להיאבק במחבל, אך ללא הצלחה. רק כשהגיע לזירה חייל בחופשה, עלה על הטרקטור וירה במחבל בראשו - האירוע נפסק. התוצאה המזעזעת: שלושה אזרחים נרצחו ו־36 נפצעו.

במשך כל השירות מאמנים את הלוחמים כדי שיגיעו מוכנים לרגע ההיתקלות, ומסבירים להם לחתור למגע ולנטרל את האיום ללא היסוס. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה שיגדל כאן דור של לוחמים שחושב פעמיים לפני שהוא יורה במחבל, ושחושב על התקשורת או על מח"ש - אלא רק על הצלת חיי אדם.

רגע אחרי התקרית, השוטרים נלקחו לחקירה במח"ש, ונשקם נלקח כי "זה הנוהל". הלוחמים ביצעו בהצלחה את מה שאומנו במשך כל השירות לבצע, והם נלקחים לחקירה. אין דבר יותר מעוות מוסרית מפקיד במשרד ממוזג שחוקר לוחם שביצע את המוטל עליו. כי כשראש מח"ש מחליטה לזמן את השוטרים לחקירה - שוכב בשערי צדק, לא רחוק משם, פצוע שלא היה עכשיו בחיים אם לא התגובה המהירה שלהם.

לוחמים צריכים לחסל מחבלים ולחזור מייד לפעילות מבצעית - ככה עובד גיבוי אמיתי ללוחמים, ככה מונעים פוסט טראומה, ככה יוצרים הרתעה מול האויב.