לא מיומן, לא זול ולא שוויוני: הצבא המקצועי מסוכן לביטחון המדינה

למעלה מ-50% מהאזרחים היהודים תומכים בשינוי שיטת השירות בצה"ל • אך צריך להגיד להם את האמת: שירות החובה בישראל הוא כזה כי צריך אותו, וכי אין באמת אופציה אחרת • חמש הגישות של תומכי הצבא המקצועי- והפרכתן

לוחמי צה"ל // צילום: אייל מרגולין - ג׳יני, צילום: אייל מרגולין - ג׳יני

מזה יותר מעשור מתגלגלת לה התפיסה כאילו שינוי שיטת השירות בצה"ל, ומעבר לצבא מקצועי של מתנדבים בשכר במקום שירות חובה, יהיה שירות נכון יותר, הצבא יהיה מיומן יותר, עוצמתה של ישראל תגבר, ואי השוויון החברתי בחובת השירות תתבטל. לכל מי שמבין באמת מהם אתגרי הביטחון ולא רק, ההגנה, אלא הביטחון הלאומי של מדינת ישראל – ברור לחלוטין שבעתיד הנראה לעין הגישה הזו משוללת כל בסיס.

אבל בצד התפיסה הבעייתית הזו, שבעליל אינה מתאימה, לא לאתגרי הביטחון של ישראל ולא לאתגרים החברתיים שלה, צובר הרעיון הזה תמיכה הולכת וגדלה, ולראייה נתונים אותם הציג המכון הישראלי לדמוקרטיה לאחרונה, לפיהם מעל 50% מאזרחיה היהודים של המדינה תומכים במעבר לצבא מקצועי.

כאיש מחקר העוסק בתחום יחסי צבא וחברה, בצד הניסיון שלי בשטח לאורך כל הדור האחרון כמפקד לוחם, אני יכול להסתייג מחלק מהממצאים האלה, אני יכול גם להסתייג ממתודולוגיית המחקר, אך בכל מקרה, אני חייב להרהר בנתון הזה ולהבין מה הוא אומר. ובעצם המשמעות היא שחלק לא קטן בציבור באמת מאמין שצבא מקצועי הוא נכון לישראל.

בנט וכוכבי. "ממשלת ישראל- אנחנו הולכים ומאבדים את הנכס הביטחוני-חברתי הכי חשוב לנו". , צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

ובכן, התשובה שלי לכך היא, חד וחלק לא נכון, ולא רק שלא נכון, אלא אפילו מסוכן מאוד, הן לחברה והן לביטחון המדינה, ולא פחות מכך – לכלכלה הישראלית. לשם הבנת המצב, אנסה לגעת בגישות השונות אשר גורמות לרבים בציבור לחשוב על האופציה של צבא מקצועי כנכונה יותר, ולהפריכה.

1. צבא מקצועי יהיה מיומן יותר – בראייה שטחית הגיוני שכן, אבל בבחינה לעומק, ממש לא נכון. היסטוריה צבאית בצד הגות, וכן הבנה עמוקה לליבה של העשייה הצבאית מגלה תמיד שאיכות התוצאה הביטחונית תלויה בראש ובראשונה באיכות האדם, ושום פלטפורמה, הכשרה או טכנולוגיה לא תשנה זאת. איכות כוח האדם בצבא מקצועי היא נמוכה בעיקר כיוון שהמשרתים בצבא זה מעדיפים אותו כמקום עבודה על פני מקומות אחרים - אין להם יותר מידי ברירות אחרות. מי שבוחר לשרת בצבא עבור כסף עושה זאת כיוון שאין לו מה להציע לשוק העבודה. ולמי שיש השגות בעניין – נא יבחן מי משרת בצבאות מקצועיים בעולם.

2. צבא מקצועי יהיה זול יותר – פשוט לא! ההוצאות במדינות המערב על שכר חיילים בצבאות אלו היא הרבה יותר גבוהה מהנראה לעין. רק דמיינו שבמקום לשלם לחיילים שכר קיום של אלפי שקלים בודדים, כל חייל ישתכר שכר קבע. הציבור הישראלי בקושי סובל את שכר הקבע גם כך, מה לדעתכם יקרה אם צה"ל כולו יהפוך לצבא קבע? חשוב בהזדמנות הזו גם להזכיר שמעל 50% מכוחו של צה"ל מתבסס על מילואים. מן הסתם בצבא מקצועי יקוצצו המילואים ובמקומם יגויס כוח אדם בקבע. כן, עוד הוצאות. עוד משכורות. עוד פנסיות.

לוחמות בצה"ל, "צבא מקצועי הוא שיא כל האג'נדות",

3. צבא מקצועי הוא לא צבא פרוגרסיבי – יש הטוענים כי האג'נדות החברתיות הפכו את צה"ל לשדה קרב חברתי בו נלחמים על פמיניזם, הדתה ועוד. אי לכך, בצבא מקצועי כל המתחים האלו ייעלמו. יהיה זה צבא שכולו טהרת מקצוע צבאי (גברי). ובכן, הפוך לגמרי. צבא מקצועי הוא שיא כל האג'נדות. שכן, מי שרוצה להתגייס אליו מתגייס, ומי שלא, לא. אז מי באמת יתגייס? כפי שכבר כתבתי, מצד אחד ייכנס כוח אדם זול, ומצד שני ייכנסו נטו אג'נדות. ושוב, למי שמתעניין באמת – נא בדקו מה קרה בצבאות שהפכו למקצועיים, וחוקרים מסוימים מכנים אותם "צבאות פוסט מודרניים".

4. השירות בצבא מקצועי יהיה שוויוני – במקרה הזה חשוב לומר – הפוך לגמרי! מי שיתגייס לצבא המקצועי הינו שכבות המגיעות לרוב מן הסביבה הסוציו אקונומית נמוכה. הם יהיו אלה שישלמו את מחיר הדמים עבור ההגנה על המדינה. אתם מבינים במה מדובר? המחיר היקר ביותר שחברה משלמת, והיא מחיר סיכון החיים, יוטל על שכבה מסוימת וספציפית בחברה – האם זהו שוויון בעיניכם?

5. צבא מקצועי ייתן מענה ביטחוני טוב יותר – ובכן, זו ראייה שטחית ביותר. היכולת של צה"ל לשנות את ממדיו בהתאם לשינויים במצב הביטחון, רובם מבוססים על מערך מילואים המאפשר לצה"ל להכפיל את ממדיו בשעת חירום. לתת מענה למשברים ביטחוניים, ולהיות רזרבה כלשונו לכוח האדם הסדיר. מדינת ישראל לא יכולה להתבסס על צבא מקצועי בעל ממדים קבועים – היא חייבת רזרבות בכדי להתאים את עצמה לשינויים ביטחוניים המתרחשים עלינו מעת לעת. צבא מילואים הוא תנאי לביטחון המדינה – ומאיפה יגיעו אותם מילואימניקים? אין דרך אחרת זולת צבא חובה המזין את יחידות המילואים.

"צבא מילואים הוא תנאי לביטחון המדינה" (ארכיון), צילום: יהודה פרץ

חמשת הנקודות שציינתי הן המרכזיות ביותר בוויכוח – אתם יכולים להיווכח שבמקרה הטוב, כולן בספק.

אך לכל מצדדי הצבא המקצועי יש לי שאלה אחרת – והיא האם יש עוד פלטפורמה חברתית במדינה שלנו שמייצרת נקודת מפגש לרוב קצוות האוכלוסייה? שמחברת באמת בין פריפריה ובין מרכז? בין דתיים ובין חילוניים? בין יהודים ובין שאינם יהודים? האם יש פלטפורמה אחרת שבה כל המגוון הזה מתחבר תחת מחויבות משותפת של ערבות הדדית? אז אין. אין לנו עוד כמו צה"ל, שהוא הגוף היחידי שנותר ממלכתי בישראל.

ואכן, גם בצה"ל יש בעיות, ובאמת יש קשיים לייצר שוויון חברתי כשהאוכלוסייה גדלה וגודל הצבא לא משתנה באותה פרופורציה – אך אין זה אומר ששירות החובה דינו להתבטל – זה אומר דרשני לממשלת ישראל ליצור מרחב של שירות חובה למען המדינה ובמסלולים שונים, ולא רק בצה"ל, אלא גם במשטרה, במערך כיבוי האש, ברפואה ובשלל התחומים החברתיים המשוועים לכוח אדם . ממשלות ישראל עד כה לא קידמו את הדבר הזה, והפקירו, פשוט כך, את צה"ל להיות היחידי שמתמודד עם חובת השירות על פי חוק.

צריך לומר לציבור הישראלי את האמת, שירות החובה בישראל הוא כזה כי צריך אותו, וכי אין באמת אופציה אחרת. ולממשלת ישראל חשוב לומר – תתעוררו, אנחנו הולכים ומאבדים את הנכס הביטחוני-חברתי הכי חשוב לנו, ומשם אין דרך חזרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר