בלעדיהן: מכתבי הגעגוע של קרובי הנרצחות  

הדר גיל-עד|07:56

יארה איוב, רחל אייזנשטדט ומיכל סלה

"השכול הוא כמו משקולת על הלב" | לילי בן עמי
מיכל סלה נרצחה על ידי בעלה. באמצעות הגשת סיוע לנשים במצוקה, מצליחה אחותה לילי להתמודד עם האובדן
מיכלי, אני עכשיו רחוקה מהבית.
קיבלתי שליחות ממדינת ישראל, לבוא לז'נבה ולייצג את מדינת ישראל באו"ם. ניסיתי לארוז אותך, לקחת את תמונתך וחוכמתך במזוודה איתי.

איך זה אפשרי? את דבריי פתחתי בסרטון מטלטל שלך, בו את אומרת "אני הייתי מיכל סלה", מספרת על הרצח שלך ומבקשת מאשה שנמצאת בשבי האלימות בביתה "שמעי בקולי". הסרטון נעשה בעזרת טכנולוגיה ישראלית מתקדמת של הנפשת תמונת סטילס.

מיכל סלה

האחות לילי בן עמי

אני נשאתי דברים על טכנולוגיה להצלת חיים של נשים באלימות, השגרירים מחאו כפיים. אבל אני בכיתי בלב. ברגע זה אני בבלגרד, גם לכאן התבקשתי לארוז אותך ולספר עלייך לסגנית ראש הממשלה של סרביה. אבל שם לא הצלחתי לארוז ולהחזיק יותר והתפרצתי בבכי, בפניה ובפני השגריר, שם בתוך לשכתה המפוארת.

אולי זה בגלל שכאן סבתא שלנו איבדה 52 מבנות ובני משפחתה בשואה. הם נרצחו והיא שרדה והולידה את אמא. לפני שנתיים את נרצחת ואנחנו שרדנו. ואנחנו ממשיכים וצועדים לאורך, אבל השכול הוא כמו משקולת מחוברת בשלשלאות אל הלב. כל החיים את נושאת את המשקולת ולפעמים היא נשמטת עד שאת מרימה אותה שוב.

אחותי, האם המשקולת הופכת קלה יותר עם חלוף השנים?
כל אישה שחייה ניצלו בזכותך, בזכות העשייה של עמותת “פורום מיכל סלה”, אני מרגישה שאני מקבלת עוד כוחות להמשיך ולשאת את המשקולת.
אוהבת ומתגעגעת.

"תני לי לחבק אותך ולא לעזוב לנצח" | ג'מילה איוב
יארה איוב מגוש חלב נרצחה לפני שלוש שנים, כשהייתה בת 16 בלבד. אמה, ג'מילה, לא מצליחה להתגבר על חסרונה

יארה היקרה, מאז שהלכת לקחת איתך את כל העולם שלי, את החיים שלי, את הכל. החיוך של כולנו נעלם, הצחוק המתגלגל, הברק שהיה בעיניים, הכל נעלם.
יש לי הרבה דברים לספר לך, ויותר מדי רגשות לשתף אותך בהם, אבל את יודעת מהאני רוצה יותר מהכל? שתחזרי! פשוט תחזרי. תני לי לחבק אותך ולא לעזוב אותך לנצח. לנשק אותך בלי סוף, להריח אותך כאילו העולם כולו נעצר.

יארה איוב

התגעגעתי מאוד מאמא, התגעגעתי לרעש שעשית בכל מקום בבית, התגעגעתי לצורת הדיבור שלך. את פשוט חסרה לי מאוד, כל יום ויום. אם הייתי יודעת שחייך אמורים להיקטף בטרם עת ושהסוף יגיע בצורה אכזרית כזו ־ הייתי מחבקת אותך יותר. אם הייתי מבינה שהגעת לסוף חייך, הייתי מקדישה כל שנייה לאהוב אותך ולהיות איתך.

יארה שלי, אנחנו בכלל לא מרוצים מהכרעת הדין בבית המשפט. לא מגיע לך ולא מגיע לנו שבית המשפט לא מצא את הדין ההוגן והצודק עם הרוצח המנוול, מה עוד שיש עוד רוצח שעדיין מסתובב חופשי.

יש עוד אנשים ששיתפו פעולה עם הרוצח וניקו את הדם שלך, את הדם של הבת האהובה שלי. שום מאסר עולם לא ירפא את הכאב שיש בתוכי ובתוך כל המשפחה שלך ושלנו.
את, יארה, עזבת אותנו עם כאב וסבל אינסופיים שעדיין חובטים בלב שלי וקורעים אותי לגזרים. ובנוסף לכאב ולאובדן, אני מרגישה אשמה שלא שמרתי עלייך מספיק מכל איש אכזר ומכל חיית אדם. בליבי תישארי חרוטה לנצח נצחים.

"לא הבנו שהחור בלב יכול להיות כה עמוק" | ילדיה של רחל אייזנשטדט
רחל אייזנשטדט נרצחה באכזריות בסוכות, והחשוד: בעלה. ילדיה — ריקי, אופיר, יעקב, מירי, יהודית וליאה, מתקשים להיפרד
אימוש שלנו, יקרה שלנו.

עברו 65 ימים מאז שאיבדנו אותך. ימים בהם יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה ושנייה-שנייה אנו חיים את הכאב המפלח בלב, את הגעגוע ששורף בכל נים ונים. אין לילה שאנו לא נרדמים בבכי ואין בוקר בו אנו פוקחים עיניים ללא דמעות, היישר לתוך הזוועה. את יודעת אמא, חבר טוב שלך אמר לנו: אם היית רואה את הגיהנום שהפך חיינו, לא היית מסוגלת לשאת את הכאב.

אוף אמא, זה תופס אותנו כל הזמן, בדברים הכי קטנים. בתמונה שלך כשומר מסך בטלפון, בקרם פנים שקנית ואנו פותחים ונזכרים. בבושם שכל כך אהבת. באחים ובאחיות שלנו, שבכל אחד מהם יש משהו ממך. בכל שיר שמתנגן שפתאום מקבל משמעות אחרת. פשוט בכל דבר.

רחל אייזנשטדט

פתאום כשהלכת הבנו, שאת היית שם תמיד ולקחנו את זה מובן מאליו. את יודעת אמא זה טבעי, כל ילד אמור להרגיש שזה מובן מאליו שההורים שלו תמיד שם, אבל יש אנשים אכזריים אמא, שבשבריר שנייה מוחקים חיים שלמים בהינף יד. פתאום כשהלכת נפער בור עצום ושחור שלא רואים את תחתיתו.

אוף אמא, קשה לנו כל כך. אנו במלחמת הישרדות יומיומית על החיים. הקרקע פשוט נשמטה לנו מתחת לרגליים. אמא, הלב כל כך כואב שאנו מרגישים שהגוף בוגד בנו. אמא, אנו צריכים אותך, צריכים כל כך את האוזן הקשבת שלך, את העצות שרק אמא יכולה לתת. אימוש אנו בודדים כל כך, אף אחד לא באמת יכול למלא את מקומך.

אנו יודעים אמא שבנשימותייך האחרונות פחדת נורא, אנו מצטמררים בכל פעם שחושבים על זה, האימה המשתקת והבלתי נתפסת של הסוף הכל כך אכזרי. אבל אנו רק רוצים לקוות שידעת, ידעת שנדאג לכל האחים והאחיות שלנו בכל מחיר.

אימוש, אם היו שואלים אותנו מה אנו רוצים עכשיו בתוך כל הטרפת הזאת היינו אומרים בלי לחשוב: עוד זמן! עוד רגע! עוד דקה! זמן להתאבל עלייך, זמן לעכל את כל מה שקרה וקורה, זמן לחשוב, זמן לכתוב את כל הכאב ששורף בכל הגוף, זמן לבכות בלי מעצורים, זמן להתרפק על זיכרונות העבר, זמן לחשוב איפה טעינו מולך, זמן לבקש ממך סליחה, זמן להעריך את כל מה שהיית בשבילנו כל הזמן, זמן להודות לך.

אימוש, אנחנו בוחרים להרים את הראש ולעמוד חזקים מול כל העולם. אנחנו מקווים שלמעלה לא רואים ולא מרגישים את הרוע והתופת וכי את רואה רק את העשייה והטוב.

אנו מתגעגעים. לא הבנו שהחור בלב יכול להיות כל כך עמוק. אנו עדיין תקועים באותו יום. מריצים אותו שוב ושוב בראש בתקווה להבין איך יכולנו לעשות משהו. מה יכולנו לעשות בשביל למנוע את הטרגדיה הזו.

הלוואי שאת לא רואה מלמעלה את הסבל והעינוי שאנחנו עוברים. הלוואי שאת במקום שקט וטוב יותר עכשיו. אימוש שלנו, ההשראה שלנו ומושא גאוותנו. אנו מבטיחים לך שאנחנו עמלים ללא לאות, להוציא את האמת לאור, להוביל לשינוי נגד הקלות הבלתי נסבלת בה נלקחים חיי נשים, זו חובתנו אלייך אמא ולחברה כולה. לא נסבול מחשבה שעוד משפחה תעבור את מה שאנחנו עוברים, שעוד ילדים יישארו יתומים ללא כל סיבה. שעוד נפשות טהורות ישחירו לנצח.

נסיים בהבטחה: אנחנו נחיה חיים מלאים ומאושרים, נקים משפחה, נסיים תארים, נטוס לראות עולם ונעשה את כל מה שאיחלת ורצית שיהיה לנו. אבל לפני כן, נסיים את המלחמה שהוכרחנו בעל כורחנו להילחם. וננצח בה, מבטיחים לך. יהיה זכרך וזכר כל הנשים שנרצחו על רקע אלימות במשפחה נצור ושמור בליבנו לנצח. יהי זכרך מהפכה.

https://www.ynet.co.il/news/article/bkkes92dy#autoplay