ההאשמות נגד היועמ"ש מלמדות על ריח הכישלון

האמירות נגד אביחי מנדלבליט יצאו לאוויר העולם בתזמון כמעט אחיד, באופן המחשיד כי לפחות חלקן פרי תדרוכים של אנשי הפרקליטות • הטרוניות לא נולדו בחלל ריק, אלא כתוצאה מעדותו הרת האסון עד כה לתביעה של חפץ

אביחי מנדלבליט // צילום: אורן בן חקון

משפט נתניהו רחוק מסיום, אך אתמול נפל דבר: כתבי ופרשני המשפט השונים, אלו הנוהגים לדברר את המערכת במקום לבקרה, פצחו במסרים כמעט אחידים - "מנדלבליט טעה כשלא הגיש כתבי אישום נגד שרה ויאיר נתניהו".

משפט נתניהו: עדות חפץ - היום השני, צילום: יוני ריקנר

נניח לרגע למופרכות של מהות הטענה, ונתמקד במוטיבציה להדהודה: האמירות נגד היועמ"ש יצאו לאוויר העולם בתזמון כמעט אחיד, באופן המחשיד כי לפחות חלקן פרי תדרוכים של אנשי הפרקליטות. הטחת ההאשמות מלמדת כי גם באפיהם של אנשי צלאח א־דין מתחיל לעלות ריח חריף של כישלון מתקרב, וכידוע, הכישלון הוא תמיד יתום.

הטרוניות כלפי מנדלבליט לא נולדו בחלל ריק, אלא כתוצאה מעדותו הרת האסון עד כה לתביעה של ניר חפץ (עוד בטרם החלה חקירתו הנגדית), זאת, בדומה לעדות של עד התביעה אילן ישועה, שסייעה ברובה דווקא לסנגורי נתניהו ואלוביץ'.

נתניהו עם פרקליטיו מחוץ לאולם המשפט, צילום: אמיל סלמן

המשבר העמוק שאליו נקלעה התביעה כבר בשלב מוקדם של המשפט לא אמור להפתיע אף אחד: עוד באפריל האחרון, עם פתיחת שלב ההוכחות במשפט ונאומה של התובעת ליאת בן־ארי, כתבנו כאן כי כל נאום, "דרמטי" ככל שיהיה, יתקשה מאוד למלא את חורי הענק שבליבת כתב האישום.

מנדלבליט, ניצן ובן־ארי היו יכולים לזהות בעצמם את חורי הענק, אך למען האמת העיוורון שלהם הוא בלתי נמנע. כתב האישום נגד נתניהו לא היה צריך לבוא לאוויר העולם, אך הוגש כתוצאה משילוב הרה אסון המאפיין את "רוח" הפרקליטות: בוז עמוק לעיקרון שלטון העם ("ההמון הנבער") העומד בבסיס המשטר הדמוקרטי; שיכרון כוח (גוף הנהנה מסמכות כמעט בלתי מוגבלת להכריע גורלות של אנשים, אך כמעט ללא אחריות למעשיו לאחר שסירס את מנגנוני הביקורת והפיקוח עליו); ואג'נדה פרוגרסיבית קיצונית ("חריגה" בלשון הפרקליטות) הרואה בנתניהו אויב מרכזי של פרויקט הפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה.

עד המדינה ניר חפץ באולם בית המשפט, צילום: אורן בן חקון

במצב דברים שכזה, כל חקירה בלתי חוקית, כל הדלפה מגמתית וכל כתב אישום, מחורר ככל שיהיה, יוכשרו ויולבנו - הכל למען השגת מטרת־העל של שימור הכוח בידי האנשים "הנכונים". לצערנו, מגמה זו, של שימוש במערכת אכיפת החוק ל"חינוך" העם בעזרת הפללת מנהיגיו, לא תשתנה בקרוב.

אתמול התבשרנו כי שר המשפטים סער, שידע לתקוף ללא הרף (במידה רבה של צדק) את נתניהו על "כניעתו למשפטנים", מינה את דן מרידור - אביר האקטיביסטים - לנציג הממשלה בוועדה לאיתור היועמ"ש הבא. בכך, הוכיח סער שגם ללא כתב אישום נגדו, הפך לכלי שרת בידי המשפטנים.

למרות הכל, יש מקום לאופטימיות: משפט נתניהו, שהופך בימים אלו למשפט ציבורי של מנדלבליט והפרקליטות, מעצים את התקווה שהיום שבו מדינת ישראל תוכתר לדמוקרטיה אמיתית, זו שבה חברי הממשלה מושלים והיועצים המשפטיים מייעצים - קרוב מתמיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר