ביום ראשון השבוע ציינה ישראל את יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה. זהו יום חשוב, שהחל כפעילות של תנועת בני עקיבא ובשנים האחרונות קיבל הכרה ממלכתית. האירוע המרכזי של יום ההוקרה התקיים ביום ראשון בערב בגני התערוכה בתל אביב, במעמד שר הביטחון בני גנץ, שר הרווחה מאיר כהן, הרמטכ"ל רב־אלוף אביב כוכבי, מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל, יו"ר ארגון נכי צה"ל עידן קלימן ויו"ר ארגון נפגעי פעולות איבה אייבי מוזס. ומי לא הוזמן לאירוע ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה? נפגעי פעולות האיבה.
בזמן שאלפי נכי צה"ל נכחו באירוע, גם לא מעט כאלה שקרעו רצועה בזמן משחק כדורגל או נפצעו בתאונת דרכים בלי קשר לשירותם הצבאי, אותנו בכלל לא הזמינו. אותנו שכחו. אנחנו לא חלק. אותנו לא מוקירים. אין אבסורד גדול מזה: יום הוקרה הכולל את נפגעי פעולות האיבה ללא הנפגעים עצמם. אותנו, ששילמנו מחיר כבד רק כי אנחנו יהודים וישראלים, לא משתפים ביום החשוב הזה.
נפצעתי באורח קשה מאוד בפיגוע בסיני בשנת 2004. המצרים לא דאגו לפינוי הפצועים ואף ניסו למנוע את הפינוי. חיילים מצרים פנצ'רו את גלגלי הרכב שפינה אותי לעבר הגבול, שם המתינו אמבולנסים ישראליים. הגעתי אל הגבול לאחר זמן ארוך מאוד של שלוש שעות מרגע פיצוץ מכונית התופת בחוף. למרבה המזל נותרתי בחיים, הרבה בזכות תושיית הישראלים שהיו שם. אבל אני לא נחשב, אני לא חלק מיום ההוקרה. כך גם שאר חבריי, נפגעי פעולות האיבה.
את האצבע המאשימה אני מפנה לארגון נפגעי פעולות איבה. זהו הארגון שאמור לדאוג לנו. פניתי אל נציגיו ושאלתי כיצד נפגעי פעולות האיבה אינם חלק מאירוע ההוקרה המרכזי. תשובתם: מדובר באירוע של ארגון נכי צה"ל, ולארגון נפגעי פעולות איבה הוקצו עשרה כרטיסים בלבד. הכרטיסים ניתנו לחברי ועד הארגון.
זוהי תשובה בעייתית מאוד. הכותרת של פרסום האירוע היא: "מוקירים את פצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה". הלוגו של ארגון נפגעי פעולות איבה מתנוסס מעל הפרסום לצד לוגו ארגון נכי צה"ל וסמל מדינת ישראל. יו"ר הארגון משתתף באירוע. אז איך יכול להיות שרק עשרה כרטיסים הוקצו לכלל נפגעי פעולות איבה? אם הדבר נכון, זה מעיד על חולשתו של הארגון. אם מי שאמור לדאוג לנו לא עושה זאת, אז מה לנו כי נלין? הארגון צריך לפעול למעננו ובשבילנו. גם כך נפגעי פעולות האיבה הם סוג ב' לעומת נכי צה"ל. אנחנו לא נחשבים לחלק ממערכות ישראל אף כי הטרור הוא חלק ממלחמתנו על המדינה ועל הזהות שלנו. כאשר קוראים ליום הזה "יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה" עושים בעצם הפרדה בין פצועים לפצועים, בין דם לדם. כך גם עם "יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה".
לאור המצב הבעייתי הזה, החלטתי לעשות צעד קיצוני ולפרוש מחברות בארגון, ולהפסיק לשלם דמי חבר. אני לא יכול להיות חלק מארגון שלא פועל למעני ולמען חבריי. יום הוקרה שבו נפגעי פעולות האיבה לא לוקחים חלק הוא תעודת עניות לארגון. אשוב בשמחה כאשר דברים ישתנו, כאשר נהיה חלק בלתי נפרד. כרגע המצב בעייתי מאוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו