שרת האנרגיה קידמה לכאורה אינטרסים של מקורב ליו״ר המפלגה יאיר לפיד בשוק האנרגיה.  

היזמים הפרטיים של תחנות הכוח המונעות בגז טבעי מנהלים בשנים האחרונות מרוץ נגד הזמן. הגנות הינוקא שניתנו להם, על מנת שיתחרו בחברת החשמל– מצטמקות; הרווחיות האדירה שממנה נהנו החלוצים שבהם – מצטמצמת; התחרות הרגעית שנרשמה בשוק הגז הטבעי תתפוגג בקרוב, ובכלל: העולם צועד לקראת אנרגיות מתחדשות, וגם עידן של 30% סולארי יקפיא את הענף שעליו הם יושבים.

לכן, כשהמדינה מבטיחה ליזמים בענף החשמל מכסה אחרונה לעשור זה של 4,000 מגה־ואט – כלומר מבטיחה רישיונות לחמש תחנות כוח אחרונות, עד 2030 – נהפך המרוץ אחר מקום פנוי במכסה הזאת לאגרסיבי ותחרותי במיוחד.

כך, מרגע שהוכרזה המכסה, עטו עליה הקבוצות הגדולות בענף האנרגיה בניסיון להשתחל בין אותה חמישייה מאושרת. זאת, במטרה להשקיע מיליארדי שקלים – ואז לעשות עליהם תשואה חלומית שהגיעה בעבר ל-15% ויותר.

הרוחות שנשבו בימים האחרונים לימדו על מגמה חיובית. בענף האנרגיה שאבו עידוד מאישור חוק ההסדרים למשק בכנסת. זאת, מכיוון שבין סעיפי החוק הסתתרה החלטה שלפיה תחנת הכוח רדינג שבצפון תל אביב – תיסגר. משמע, המכסה לתחנות כוח חדשות עשויה אף לגדול.

הכל היו ערוכים לכינוסה מחר של הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל), כדי שזאת תדון בזהות אותן תחנות כוח מאושרות. כלומר, בזהות הבעלים שיזכו לגיבוי ממשלתי בהליכי התכנון, ואז יזכו ברווח פוטנציאלי ענק. אלא שביום חמישי, ארבעה ימים לפני הדיון הגורלי, נכונה לכולם הפתעה.

שרת האנרגיה, קארין אלהרר (יש עתיד), כך התברר, שיגרה ליו"ר הוות"ל, שלומי הייזלר, מכתב שבו ביקשה לבטא את עמדתה ביחס לדיון הצפוי, וכן להעלות המלצה מטעמה באשר לזהות המיזמים שאותם יש לקדם. כאמור, מיזמים שערך ההשקעה בהם נאמד במיליארדי שקלים.

את ההמלצה על תחנות הכוח הנבחרות לדעתה גיבשה אלהרר בלי לערב את מנכ"ל המשרד שמינתה רק לפני חודש, ליאור שילת. זאת, מכיוון שאחיו של שילת מכהן כסמנכ"ל באחת היזמיות הגדולות בשוק החשמל הפרטי – ובעלי החברה שבה הוא מועסק מתמודדים בעצמם על מקום במכסה הנכספת.

אם לא די בכך, המלצת השרה סותרת במידה מה את העמדה המקצועית שהציגו בשנים האחרונות משרד האנרגיה ורשות החשמל – זאת בלי שהוצג עד כה נימוק מקצועי לכך.

החלטת השרה אלהרר מתעלמת מסגירתה של תחנת רידינג, שצפויה להחריף את מצוקת האספקה לגוש דן, בלי שנמצאה עד כה חלופה

"סדר חשיבות יורד"

ראשית, שרת האנרגיה הפתיעה כשדבקה בהמלצה לקדם חמש תחנות כוח בלבד. זאת בזמן שתחנת רדינג נגרעה זה עתה מהמצבה – ואין בידי המדינה כל תוכנית להקמת תחנה חלופית לה באזור המרכז.

הקמה של תחנת כוח בישראל, יש לזכור, אורכת יותר מעשור. משכך, מרווח הטעות הנסבלת לא גדול, ומשרת אנרגיה מצופה "ללכת על בטוח", וגם אם לא להקים תחנות כוח נוספות, אזי שלכל הפחות להבטיח מלאי תכנוני מוצק שמתוכו ניתן יהיה "לשלוף" בשעת חירום תוכנית מוכנה וזמינה להקמת תחנת כוח נוספת.

תכנון הרי לא מחייב הקמה. הממשלה תמיד יכולה לבחור לאילו תחנות יינתן רישיון ואילו יישארו בתור עתודה. אך לכשיידרש כושר ייצור מיידי נוסף – תמיד טוב שבידי המשק יהיה מלאי תכנוני הכולל רזרבה.

ככל הידוע, זוהי העמדה שבה אוחזים כלל גורמי המקצוע בענף החשמל, לרבות ברשות החשמל ובחברת החשמל. ואולם לדעת אלהרר, די יהיה בחמש תחנות נוספות כדי להבטיח מעל לכל ספק אספקת חשמל אמינה לעתיד.

הפתעה שנייה שגרר מכתבה של השרה נגעה בזהות תחנות הכוח שאותן המליצה לקדם.

על הפרק מונחות כיום שתי תחנות כוח מאושרות – דליה 2 (תל צפית) ושורק. על שלושת המקומות שנותרו מתמודדות חמש תחנות כוח: דוראד 2 – אחות לתחנת הכוח הפרטית שכבר פועלת במתחם קצא"א מדרום לאשקלון; OPC מישור רותם ו–OPC חדרה – שתיהן בבעלות עידן עופר; וכן שתי תחנות כוח במרכז: קסם – המתוכננת סמוך לראש העין ומקודמת בידי מאיר שמיר, קיבוץ גבעת השלושה וחזי קוגלר; ותחנת ריינדיר – המקודמת בדרום השרון, סמוך לכפר סבא וטייבה, בידי סימנס והפניקס. האחרונה אמנם אושרה בוות"ל – אך מאז לא הוגשה לאישור ממשלה, וכעת נעלמה גם ממכתב השרה.

שתי התחנות האחרונות הן היחידות שממוקמות במרכז ישראל ושיכולות לספק חשמל לגוש דן בטווח זמנים סביר – בתרחיש שלפיו רדינג תיגרט בקרוב. שתי תחנות אלה הן גם היחידות שמקדמות שחקנים צעירים יחסית בענף, לעומת דוראד ו–OPC שהן הוותיקות יותר ושולטות בשוק זה.

עם זאת, במכתב ההמלצה ששיגרה בסוף השבוע החליטה אלהרר להתעלם משתי התחנות שבמרכז – קסם וריינדיר – ולמעשה המליצה לגנוז אותן. במקביל, השרה החליטה לדרג את שלוש התחנות הנותרות "לפי סדר חשיבות יורד", כלשונה. אז, ניקדה בראש את תחנת דוראד, ולאחריה את OPC מישור רותם ו–OPC חדרה.

הקמת תחנת כוח אורכת יותר מעשור. משכך, מצופה משרת האנרגיה ללכת על בטוח - ולהבטיח מלאי שמתוכו יהיה אפשר "לשלוף" תוכנית חלופית

החלטה אחת, שמונה תהיות

לכאורה, החלטת השרה להעדיף את תחנות הכוח באשקלון, בנגב ובחדרה נובעת מהעדפה מוצהרת להרחיב מתחמים קיימים של ייצור חשמל – ולא לבנות תחנות כוח במתחמים חדשים.

אף שתחנות קסם וריינדיר מתוכננות במשבצות קרקע פנויות, מוקפות כבישים ראשיים סואנים, שבהן הונחה כבר תשתית קווי מתח וצינורות הולכת גז — לגיטימי שנבחר ציבור יהסס להקים שם תחנות כוח. קל וחומר כאשר תושבי האזור מנהלים זה שנים מאבק NIMBY (Not In My Back Yard) עיקש נגד התוכניות, הקימו מטות מאבק ואף גייסו את תמיכת הרשויות המקומיות הרלוונטיות (ראש העין, כפר קאסם, כפר סבא ועוד).

ואמנם, במכתבה לוות"ל, הודתה אלהרר כי טרם קבלת ההחלטה, ולצד הפגישות שקיימה עם גורמי המקצוע, היא נפגשה גם עם "מתנגדי התוכניות", כלשונה.

ובכל זאת, ועם כל הכבוד למחאות NIMBY, לא פחות משמונה סיבות הפוכות מעידות על כך שיתכן כי החלטת אלהרר היתה נמהרת וחלילה, אף שגויה.

ראשית, מוקד הביקושים לחשמל בישראל הוא גוש דן. ובכל זאת, הממשלה החליטה על סגירת תחנת רדינג – שצפויה להחריף את מצוקת אספקת החשמל למטרופולין, בלי שנמצאה עד כה חלופה. לכן, במבט צופה פני עתיד, על המדינה לדאוג לייצור חשמל קרוב ככל הניתן לערי המרכז – ולו כדי לחסוך הולכת חשמל על גבי קווי מתח חדשים וארוכים, שהקמתם תגרור אף היא מאבקי NIMBY ממושכים.

שנית, גוש דן הצפוף לעייפה לא יוכל להתברך בתנופת ייצור החשמל הסולארי שאותה מקדמת המדינה במרחבים הפתוחים יחסית של הדרום והצפון – ולכן עד להמצאת טכנולוגיית אגירה משתלמת, הוא יידרש עדיין להישען על ייצור חשמל בגז.

שלישית, אין כיום די קווי מתח עליון (קווי 400) שיוליכו את החשמל הסולארי מהדרום למרכז. הקמת קווים כאלה עשויה לארוך 10–15 שנים, בהשקעה של מיליארדי שקלים, וספק אם הביקושים לחשמל ימתינו לכך.

רביעית, תחנות דוראד 2 ו–OPC מישור רותם מתחרות למעשה בחשמל הסולארי, ודרושות אף הן בהקמת קו 400 – שאם ישמש להוצאת החשמל שלהן, אזי שלא יוכל לשמש את המיזמים הסולאריים הגדולים שמתוכננים בדרום.

חמישית, OPC של עופר ואלדטק של משפחת אדלסבורג (השותפה בדוראד) הן שתי השחקניות הגדולות כיום בענף ייצור החשמל הפרטי. זכייתן בתחנות כוח נוספות תביא לשליטה בתחום ותחייב דיון בוועדת הריכוזיות לצורך הענקת הרישיון הנוסף לידיהן.

שישית, משרד האנרגיה, רשות החשמל וחברת החשמל גיבו בשנים האחרונות את הכוונה לאשר הקמה של תחנות כוח חדשות במרכז – בדיוק מהטעמים הנ"ל, ולפי שעה לא ברור מהו המסד המקצועי שעליו מושתתת עמדת השרה.

שביעית, גם נגד OPC־חדרה מתנהל מאבק בשל קרבת התחנה לבתי מגורים. במה סמוק דמם של תושבי המרכז מזה של הצפוניים?

ושמינית, יש סיבה נוספת לכך שמוטב היה לו אלהרר היתה מגבשת את עמדתה באופן שקוף ושיתופי, ולו לשם הנראות הציבורית. והכוונה היא לכך שקבוצת דוראד – זאת שדורגה במפתיע במקום הראשון ברשימת השרה – מעסיקה זה שנים את לימור פוקר־קוברינסקי בתור סמנכ"לית רגולציה.

היועצת המוכשרת היא אחותו של הלל קוברינסקי, יד ימינו של יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד. היא מונתה ב-2014, בעת שלפיד מונה לשר אוצר, ולאחראי על קצא"א (בעלת המניות הגדולה בדוראד). אגב, בתור תושבת כפר סבא, היא ניהלה בעבר את מטה יש עתיד בעיר.

מלשכת אלהרר נמסר: "יעד של 30% אנרגיות מתחדשות עד 2030 מייתר את הקמתן של תחנות כוח נוספות בגז. השרה ערכה דיונים על תכנון שטחים להקמת תחנות במידה שהיעד לא יושג, ובהם נכחו גורמי רשות החשמל ואגף תכנון פיזי במשרד האנרגיה.

לאחר הדיונים, ערכה השרה סיור בשטחים המוצעים וקיימה פגישות עם יזמים ועם מתנגדים לכל אחד מהשטחים. בחירתה להמליץ על הרחבת התחנות הקיימות תואמת את העמדה המקצועית שאימץ גם השר הקודם".