ח''כ שירלי פינטו שוב מסתבכת: ''עומדת לגמרי מאחורי הציוץ שנמחק''  

בנט צריך לכנס ישיבת סיעה, לברך את חברי הכנסת שלו, להקשיב להם היטב ואז להודיע חד משמעית – אין יותר ראיונות.

מנחם הורוביץ י"ד בכסלו תשפ"ב 11:2718.11.21

אחד המשפטים הכי מפורסמים שלומדים להכיר כל הסטודנטים לרפואה, מצווה על כל מטפל (בתרגום מלטינית): "ראשית, אל תזיק". כלומר, אתם באים כדי לעזור ולשפר את המצב של החולים שלכם, אבל תדעו שכל פעולה שלכם יכולה לגרום לבעיות אחרות. הדרך לגיהינום, כולם כבר יודעים, רצופה כוונות טובות.

אין לי מושג על פי אילו קריטריונים בחרו נפתלי בנט ואיילת שקד את חברי הרשימה שלהם 'ימינה', אבל כנראה ש"כישרון להעברת מסרים בתקשורת" ו"יכולת טובה להתראיין" לא היו בין התכונות שנבדקו. כנראה גם שאותם אנשים, אז עדיין די אלמוניים, לא זכו לשמוע את המשפט החשוב של הרופאים, כי בינתיים בראיונות לתקשורת הכל עובד שם הפוך: קודם כל גורמים נזק; אחר כך רואים איך אפשר קצת לתקן אותו.

לא חסרות דוגמאות: אביר קארה ("מפלגה של מטומטמים" ו"הנגשה זה קומוניזם"), שירלי פינטו ("עמיחי שקלי הוא וירוס", "לפעמים נדמה שהוא אף פעם לא עזב את המרפסת ההיא"), וכמובן פרשת התקיפה והאישום הלא מאד עקבי של עידית סילמן. תוסיפו לזה את עמיחי שקלי, שאמנם לא ממש בימינה, אבל מספק גם הוא פנינים על בסיס קבוע (למשל, השווה את רה"מ בנט לנואף), ואפילו את איילת שקד עצמה שהסתבכה עם האמירה "להכיל את המתים בקורונה" (שמאוחר יותר התנצלה עליה).

כשנפתלי בנט התיישב בכסא ראש הממשלה הוא כנראה ידע כמה בעיות וקשיים מחכים לו, גם בתפקידו המקצועי כמנהיג המדינה המורכבת הזו, וגם בזירה הפוליטית, כשהוא מוביל מפלגה עם שישה מנדטים בלבד. למפלגה קטנה יש בכל זאת יתרון אחד – היכולת של היו"ר לשלוט במסר ולמנוע מריבות פנימיות, גדולה יותר מאשר במפלגה של שלושים חברי כנסת, שכל אחד מהם נלחם על מקומו בפריימריס הבאים. אבל במקום להיות 'צבא קטן וחכם' (מונח שטבע אדם שבעצמו סיפק לא מעט אמירות אומללות), מפלגת ימינה הפכה להיות ספקית הכותרות הראשית של הקואליציה.

מול ציפוף השורות במפלגות האחרות (מרע"ם ועד לתקווה חדשה), שהבינו שאולי יש דברים שלא ממש מתאים לומר בכל סיטואציה, החברים של ימינה פשוט מסתערים על כל מצלמה או מקלדת ושופכים הכל בלי לחשוב. לפעמים זה פשוט קל מדי – הכתבים הפוליטיים רק צריכים להציב מיקרופון מול אחד מהח"כים או השרים (כמו מתן "שר כמוני לא היה 73 שנים" כהנא) וכבר יש להם את הגפרור הראשון, ולפעמים חבית הדלק הראשונה במדורה החדשה.

לראש הממשלה בנט אין כבר ברירה. הוא חייב להבין שבהחלטה שלו לעמוד בראשות הממשלה המאוד יוצאת דופן הזו הוא הצליח להטריף, פשוט כך, אוכלוסייה גדולה מאד. הקרע הזה לא קרוב להתאחות, והפצע הזה ממש לא הגליד – הכל רגיש, נפיץ, ודי בהתבטאות אומללה (וכאמור, לא חסרות כאלו, ברוך השם) כדי לעורר עוד סערה. במקום לשדר תחושה של מפלגה שעסוקה בעשייה ורתומה בכל כוחה לאינטרס הלאומי, המפלגה שלו מבעירה את השטח, ובדרך כלל ללא שום צורך.

יכול להיות שהוא קיווה שהתקשורת (להלן 'המאפיה השמאלנית') תהיה עדינה עם אלו שגרמו להפלת נתניהו, אבל בניגוד למה שאפשר היה לחשוב היא לא מעניקה להם הנחות. שקד ובנט בעצמם נשאלים שוב ושוב על הפרת ההבטחות שלהם, ובכל פעם מזכירים להם את אותן הצהרות ערב הבחירות.

אולי אני מנסר מעט את הענף עליו יושב, ובתור איש תקשורת קצת מוזר לכתוב את זה, אבל לדעתי בנט צריך לכנס ישיבת סיעה, לברך את חברי הכנסת שלו, להקשיב להם היטב ואז להודיע חד משמעית – אין יותר ראיונות.

מה לעשות, החבורה שהוא בעצמו בחר והחוק הנורווגי קידם, היא לא מאד ורבלית, לפחות לא מול המצלמות. אלו לא אנשים שמנוסים בראיונות בתקשורת: פעם אחר פעם הם מסתבכים, ומביכים את המפלגה ואת ראש הממשלה. ובכל זאת, יש לבנט גם סיבה לאופטימיות: אחרי כמה חודשים בכסא, הממשלה שהוא מוביל מצליחה לתפקד – ישראל לא נחרבה, יחסי החוץ תקינים ובניגוד לכמה תחזיות, שום קטסטרופה מדינית, בריאותית או צבאית לא התרחשה כאן.

מהחתונה הפוליטית המוזרה ביותר שנראתה כאן יצאה בינתיים זוגיות יציבה. עוד כמה חודשים כאלה, והמילים 'ראש הממשלה נפתלי בנט' יחליקו טוב בגרון של המתנגדים הקולניים ביותר. אבל בינתיים בימינה צריכים להימנע מטעויות, ולהפסיק לספק תחמושת חינם ליריבים הפוליטיים שלהם.

אני זוכר את אריק שרון, שכאיש אופוזיציה זינק על כל מיקרופון וכראש ממשלה הסתפק בהודעות קצרות ומשעממות. מי שלמד ממנו את הטריק היה נתניהו, שבמשך שנים לא התראיין בכלל והיה מקיים מרתונים של ראיונות רק ימים ספורים לפני בחירות. "אף פוליטיקאי לא הצטער אף פעם על ראיון שהוא לא נתן", אומרת הקלישאה, והיא די נכונה. בנט בעצמו יודע שגם אם הוא מאד יתאמץ לא יהיו לו את היכולות הרטוריות של נתניהו, ואת המסרים שלו הוא יכול להעביר בדרך מחושבת יותר ובצורה ישירה - ברשתות החברתיות.

אולי כדאי שאחרי הגיבושון של הקואליציה בנט יוציא את חברי ימינה לגיבושון משלהם. רק שבמקום אדיר מילר כדאי שיהיה שם יועץ תקשורת, או סתם מישהו שילמד אותם מדי פעם לשתוק.

הטור פורסם בעלון השבת "מצב הרוח"