"אמא שלי עוזרת לי", מספרת מנור שבת על האתגרים שבהורות יחידנית. "אחרת, לא יודעת אם הייתי שורדת את זה".
"היה לי קשה להגיע להחלטה הזו", היא מספרת על הרגע שבו הבינה שהיא מפסיקה לחפש זוגיות והופכת לאמא לבדה. "לא יכולתי בכלל לחשוב על לעשות את זה לבד. גם בזוגיות זה קשה ומאתגר. אבל חגגתי 40, אז אני לא ילדה, ורציתי להיות אמא. רציתי את זה מתוך זוגיות. זה לא שוויתרתי על זוגיות. לפעמים גם כשרוצים משהו מאוד וזה לא קורה, צריך רגע לעצור".
ומה אמר הסבא הטרי, שלומי שבת, שעומד גם מאחורי שמה של התינוקת, שילה? "הוא אבא מדהים, והוא מאוד תמך. גם אבא וגם אמא. בסופו של דבר הם אמרו לי: 'תעשי את מה שנראה לך שיעשה לך הכי טוב'. ובסופו של דבר זה מה שעשיתי. אני מאוד שמחה על ההחלטה".
שבת ידעה שטיפולי פוריות זה קשה. קשה בזוגיות, וקשה הרבה יותר לעבור אותם לבד. "הכל לבד יותר קשה. זה לא נעים לעשות דברים לבד. לא ממקום של התמסכנות, חלילה. זה תהליך שמצריך המון תמיכה. ובאמת, בעקבות התהליך שאני עברתי, התחלתי ללמוד במכללת עידן ההורות להיות תומכת פוריות".
תומכת פוריות מלווה זוגיות ויחידים שמבקשים להביא ילד לעולם ונתקלים בקשיים, רגשיים וביורוקרטים. "אני נתקלתי בדרך שלי בהמון קושי נפשי. אני לא אדם שמרחם על עצמו, אז נתקלתי ברגשות שלא הכרתי".
ואם זה לא מספיק, שבת עברה בדרך חוויות מסוכנות מבחינה רפואית. "בעקבות הזרקת ההורמונים, אחד הזקיקים בשחלה התפוצץ וכל הבטן התמלאה בדם. הייתי בסכנת חיים. זה היה טיפול נמרץ, וניתוח ואשפוז של שבועיים בבית החולים. אבל בסוף גילו שאני בהיריון. הלידה עברה בטוב, אבל יומיים שלושה אחרי שהשתחררתי חוויתי סימפיזיוליזיס, שזה נורא כואב. עד לפני כמה ימים הייתי על כסא גלגלים והליכון. לא יכולתי לתפקד. פרקתי גם את האגן בלידה. עברתי הכל. ועם כל זה צריך לתפקד עם תינוקת לבד".
ועם כל זה, שבת מרגישה שחיוך אחד של בתה היה שווה את כל הקשיים והמהמורות. היום היא הייתה ממליצה גם לנשים צעירות ממנה לעשות מהלך דומה. "אני חושבת שהייתי צריכה לעשות את זה קודם. כל דבר מגיע בזמן שלו, ועדיין, הייתי עושה את זה קודם".
ומה עם ילד שני? "אני כבר חושבת על זה. אין לי זמן מיותר. אני צריכה אח או אחות לשילה".