מלחמה על המנורה

באוקטובר 2016, בדיוק לפני חמש שנים, עשו את דרכם אוהדי הפועל תל אביב השרופים ביותר - "האולטראס" - אל עבר מחסן הציוד שלהם בשכונת פלורנטין הסמוכה לאצטדיון הביתי של הקבוצה, בלומפילד. כל שביקשו היה לאפסן את ציוד העידוד שלהם אחרי משחק חוץ. אבל חברי ארגון "לה פמיליה" של בית"ר ירושלים הכינו להם מארב מתוכנן היטב.
את החבורה האדומה הנהיג יורי סדלצקי, עד אז המנהיג הבלתי מעורער של "האולטראס". כשהגיעו אל המחסן הפתיעו אותם הפורעים ותקפו אותם באלות ושרשראות. ברגע השיא הנורא של אותו אירוע, שלף אחד ממנהיגי הארגון, עומר גולן, פטיש והטיח אותו בראשו של סדלצקי, שהתמוטט ופונה לבית החולים במצב קשה.

האירוע ההוא היה רגע מכונן בתולדות מלחמות האוהדים בכדורגל הישראלי. עד שנת 2000 האלימות במגרשים בישראל היתה מקרית, לא מתוכננת ובטח לא כללה חבורות אוהדים שהתארגנו במיוחד כדי להכות אלו את אלו. אלא שעם כניסתו של הכדורגל הישראלי למפעלים האירופיים, גילו האוהדים עולם חדש של תרבות אהדה - שכוללת שתיית אלכוהול, שימוש בסמים והליכה מאורגנת למשחקים - לטוב ולרע. ההתארגנות באה לידי ביטוי בשדרוג תצוגות העידוד, אבל גם באלימות יזומה כנגד קבוצות אוהדים אחרות.

ליל האימה בפלורנטין שינה את חוקי המשחק: גולן, שהואשם על ידי בית המשפט כמי שהחזיק בפטיש, נידון לעשר שנות מאסר, ובניגוד לתדמית הקשוחה שלו ביציעים - התעלף כאשר הושמע גזר הדין. מלבד עונש המאסר, הוא אף חויב לשלם לסדלצקי מאה אלף שקל. "ג'ודו", מי שהיה חבר בארגון והפך למודיע משטרתי, סיפק את כל הפרטים על התקיפה ולמעשה פירק את הארגון מבפנים. חבר אחר באותה תקיפה נפטר מאז בשל מחלה. בצד האדום לא התאוששו עד היום מאותו אירוע, שגם שינה ללא היכר את שני הארגונים.

לא מתגוררים בירושלים

אם נדמה היה שהטראומה ההיא תשים קץ לתרבות האלימות המאורגנת, ובטח מהצד של "לה פמיליה", העונה החדשה בליגת העל בכדורגל הוכיחה שהמציאות חזקה מהכל, ודור חדש של גזענים צמח בערוגה הבית"רית של "לה פמיליה". זהו דור שלא נבהל מהגורל שנגזר על חברי הדור המייסד, והוא חזר להטיל את אימתו על יציעי הקבוצה.
מוטיב הגזענות גם הפעם מכתיב את הרוח: לא לשחקנים ערבים ולא לשחקנים מוסלמים - גם אם הטאבו כרוך בפירוק הקבוצה ובהחלשתה המשמעותית. משה חוגג, בעלי הקבוצה האחרונים שהסתבך בהרפתקה כלכלית, ניסה בכל תקופתו להילחם ב"לה פמיליה" כמעט לבדו, אך לא זכה לתמיכה משמעותית מהרוב הדומם של אוהדי בית"ר, אלו שהתייאשו מהשליטה הכמעט מלאה של "לה פמיליה" בקבוצה וביציעים.

אחד הנתונים המעניינים בשינוי שעבר דפוס האהדה הבית"רית הוא המקום שממנו מגיעים האוהדים כדי לתמוך במועדון. ב"לה פמיליה" חברים בדרך כלל אוהדים אשר אינם מתגוררים בירושלים. לאורך השנים, העצורים מקרב הארגון הגיעו מחולון, מבית שמש, מקריית גת, מאשקלון, מהרצליה ומיישובים נוספים. ירושלמים כמעט אין שם.
מכיוון שרבים מאוהדי בית"ר המקומיים איבדו עניין בקבוצה בגלל שילוב של שני גורמים - ההיחלשות המקצועית של הקבוצה על הדשא ותהליך ההתחרדות שעובר על העיר - בית"ר הפכה לקבוצה היחידה בליגת העל שמשחקת רק במוצאי שבת או בימי חול. זה כמובן לא גרם לכך שהאוהדים חזרו ליציעים. חלקם מתרצים את היעדרותם בבעיות החנייה סביב אצטדיון טדי, אחרים במחירי הכרטיסים והשאר ביכולת של הקבוצה.

השורה התחתונה היא שבית"ר ירושלים היא הקבוצה היחידה בישראל שמוכרת יותר כרטיסים למשחקי החוץ שלה מאשר למשחקי הבית. בית"ר, למי שתהה, היא עדיין "הקבוצה של המדינה", בצוותא עם מכבי תל אביב. בשנים האחרונות העובדה הזו כבר לא מחמיאה, נוכח העובדה שהיא מושכת אליה רבים בעלי דעות קיצוניות, בלי שום קשר ליכולות על המגרש עצמו.
פעילי "לה פמיליה", שלא אהבו את המלחמה שהכריז עליהם משה חוגג, החליטו בשנה וחצי האחרונות להחרים את משחקי הבית של בית"ר. "טדי", פעם האצטדיון הביתי ביותר בישראל, הפך לאחד המקומות העצובים בענף. עם זאת, "לה פמיליה" מגיעים למשחקי החוץ, ושם מטילים את אימתם על שאר האוהדים, כפי שאירע השבוע במשחק מול הפועל תל אביב בבלומפילד.

אתגר ה־10,000

חוגג קרא ביום חמישי בגלי צה"ל לקדם חקיקה נגד הארגון, ואמר: "רוב הקהל שלנו נורמטיבי ומפחד. חייבים להתעורר לפני שיהיה אסון". עו"ד איתי ברדה, המייצג את "לה פמיליה", טען בתגובה: "הפכו אותנו לפושעים, בכל משחק יש קללות, והם לא מקללים אלא מגינים ומשתדלים מעל ומעבר".
ביום ראשון האחרון נרשם שיא חדש. מצלמות הטלוויזיה קלטו חלק מחברי "לה פמיליה" מכים את חבריהם ליציע רק בגלל שעודדו את שחקנה המוסלמי החדש של הקבוצה. ביום רביעי בלילה נעצר תוקף אחד על ידי משטרת מחוז יפתח (מה שמעיד, כמובן, על כך שגם הוא אינו תושב ירושלים), וההערכה היא שבימים הקרובים ייעצרו כל המעורבים בתקיפה, נוכח העובדה שצולמו מכל זווית אפשרית גם על ידי חבריהם ליציע.

אלי אוחנה, הסמל הבית"רי האחרון שעוד פעיל בקבוצה, ביקש בהתבטאות נדירה מחברי לה פמיליה "לעזוב את הקבוצה במנוחה". אוחנה כינה את פעילי הארגון "אויבי ושונאי בית"ר". הוא לא טועה, מכיוון שקבוצתו הפכה בשנים האחרונות על ידי אותם אוהדים - וגם על ידי פוליטיקאים שחיפשו אלקטורט נוח - כר פורה לפעילות פוליטית, שאינה מבוססת כלל על אהבת הכדורגל. אפילו איתמר בן גביר, מי שנהנה לא אחת מתמיכת "לה פמיליה", ביקש מהאוהדים "להנמיך את הלהבות".
ביום ראשון הקרוב ייערך המבחן הגדול ביותר של בית"ר בשנים האחרונות. בקבוצה החליטו שהכרטיסים למשחק מול הפועל חיפה באצטדיון טדי יימכרו ב־50 שקלים בלבד, "במטרה למלא את האצטדיון באוהדים השרופים והוותיקים". ההצעה הבית"רית גררה תופעות יפות ולא מוכרות בכדורגל הישראלי, כאשר אפילו אוהדים של הפועל תל אביב - היריבה השנואה ביותר על אוהדי בית"ר ירושלים - קנו כרטיסים למשחק ותרמו אותם, במטרה להביע תמיכה במלחמתו של משה חוגג בארגון הסורר.
אם באמת יגיעו לטדי 10,000 אוהדים מהדור הבית"רי הישן, יהיה זה צעד ראשון בדרך להחלמה של הקבוצה מנגע הגזענות הממאיר שצמח בה בשנים האחרונות. אם שוב האצטדיון יישאר מיותם, אפשר יהיה לקבוע סופית שהמועדון נפל בשבי הקיצונים.