שתף קטע נבחר

לא משתמשים ברכוש המשותף? עדיין תשתתפו בהוצאות

במסגרת סכסוך על השתתפות באחזקה של מתקן לדחיסת אשפה בבניין בחיפה, הבהירה המפקחת על המקרקעין שהתשלום לא מותנה בשימוש בו

בבית משותף בחיפה נבנה חדר ובו מתקן לדחיסת אשפה (דחסנית). האם מדובר ברכוש משותף שכל בעלי הדירות צריכים להשתתף בהוצאות התחזוקה שלו או שזהו הרכוש הפרטי של אלה שמשתמשים בו, ולכן רק הם אמורים לשלם עליו? בשאלה זו הכריעה לאחרונה המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה יעל ליבוביץ.

 

בפסק הדין היא קבעה כי הדחסנית הוצבה לשימוש כלל בעלי הדירות ונחשבת לרכוש משותף שכולם צריכים לשלם עליו. היא ציינה כי בדיוק כמו שבבניין עם מעלית הדיירים שבקומת הקרקע משלמים עבורה אפילו שהם לא משתמשים בה, כך גם במקרה של הדחסנית. אם יש בעלי דירות שלא משתמשים בה זה לא הופך אותה לרכוש הפרטי של מי שכן, ולא פוטר אותם מתשלום.

 

את התביעה למפקחת הגישו ב-2019 בעלים של שלוש יחידות במרכז "דני'ס" שבחיפה באמצעות עו"ד גיא סיוון, נגד נציגות הבית המשותף. במקור היא עסקה בדרישה לחייב בעלי יחידות בבניין בהוצאות שונות, אבל בסופו של דבר הצטמצמה לסוגיית הדחסנית.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

בהקשר הזה ביקשו התובעים שהנציגות תפסיק לשלם עבור הוצאות תחזוקת הדחסנית. הם טענו שהרוב המוחלט של בעלי היחידות בבניין מפנה את האשפה לפחים העירוניים ולכן מי שצריך לשלם עבורן הם בעלי היחידות שמשתמשים בה. הם ציינו כי הדחסנית אמנם מוצבת בחדר שנחשב לרכוש משותף, אבל יש לראות בה כמתקן פרטי, כמו דודי שמש שמוצבים בגג משותף.

 

הנציגות, שיוצגה באמצעות עו"ד אילן גולדנברג, טענה מנגד שהתובעים לא הוכיחו שרק בעלי יחידות מסוימים משתמשים בדחסנית. בכל מקרה, נטען שהמתקן נחשב על-פי התקנון לרכוש משותף ולכן כל בעלי היחידות צריכים לשאת בעלויות בין אם הם משתמשים בו ובין אם לא. עוד נטען כי ההפרדה שמנסים התובעים לערוך בין החדר שבו נמצאת הדחסנית לבין המתקן עצמו – מלאכותית.

 

המפקחת יעל ליבוביץ קיבלה את טענות הנציגות, ודחתה את התביעה. היא קבעה כי הדחסנית היא רכוש משותף ולכן כל בעלי היחידות חייבים לשאת בהוצאות האחזקה והפינוי שלה – גם אם חלקם לא משתמש בה.

 

המפקחת הסבירה כי המתקן נמצא בבניין מיום הקמתו ברכוש המשותף, ולפי העדויות עד לפני מספר שנים כולם השתמשו בו ושילמו עבורו. עצם העובדה שכיום ייתכן שרק חלק מהדיירים משתמש בה – מה שממילא לא הוכח – לא הפכה אותה לרכוש פרטי שלהם, קבעה. המפקחת אף הפנתה לכך שאחד העדים מטעם התובעים אמר בעצמו שהוא "לא טוען שזה מתקן פרטי".

 

המפקחת הדגישה כי החובה לשאת בתשלומי האחזקה של הרכוש המשותף לא מותנית בשימוש בו. כך למשל, גם בעלי דירות קרקע מחויבים לשלם עבור המעלית בבניין אפילו שהם לא נהנים ממנה.

 

עוד הסכימה המפקחת כי אי אפשר לקבוע שרק החדר שבו נמצאת הדחסנית הוא רכוש משותף ואילו הדחסנית עצמה היא רכוש פרטי. קביעה כזו, ציינה, עלולה ליצור חוסר בהירות וסכסוכים רבים על שימוש במתקנים שנמצאים ברכוש משותף, כמו מכשירים בחדר כושר או משאבות מים בחדר המים.

 

עוד הוסיפה המפקחת כי כאשר המחוקק רצה לפטור בעלי דירות מהשתתפות בתשלום עבור מתקן שמוצב ברכוש משותף הוא קבע זאת במפורש, כמו במקרה של דודי שמש.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים