מאמינים שאת ספר יצירה חיבר אברהם אבינו? – אולי כדאי שתשקלו זאת מחדש. על אף שספר יצירה נחשב לאחד מספרי הקבלה היהודיים הקדומים ביותר, ויש שמייחסים את חיבורו אפילו עד לאדם הראשון, ספר אקדמי חדש מערער על המסורת וקובע: הספר חובר במצרים, בתקופת בית שני בידי, אנשי כת יהודית ובהשפעתן הישירה של תורות פילוסופיות הודיות המופיעות בספר קודש הודי בשם "מייטרי אופנישד".
בספר, "ספר יצירה: בין הינדואיזם לקבלה", מצביע המחבר ד"ר שמר אריאלי על הזהות שבין הרעיונות המרכזיים של ספר יצירה ובין הרעיונות המרכזיים של מייטרי אופנישד, שהוא אחד משלושה עשר כתבי הקודש החשובים ביותר בספרות האופנישדות בהינדואיזם, ובין המאוחרים שבהם. בין היתר משותפים לחיבור היהודי ולחיבור ההודי התפיסה של בריאה יש מאין, עולם הספירות, ההאצלה והתפשטות העולם בששת ממדי החלל.
לפעמים גם הניסוחים של שני החיבורים זהים: כך, למשל, כאשר בספר יצירה נאמר שהספירות יוצאות מן האלוהים ומתפשטות כ"שלהבת קשורה בגחלת", במייטרי נאמר שהבורא, הברהמן, בוהק כ"גלגל של גחלת". בדומה, בספר יצירה נאמר שאלוהים מתגלה בשלושה ממדים של מקום, זמן ואדם – "עולם", "שנה" ו"נפש" בלשון הקבלית – ואמירה דומה יש גם במייטרי: "הוא אשר באש, וזה אשר בלב וההוא אשר בשמש – כולם אותו אחד", כאשר האש, הלב והשמש מייצגים את המקום, האדם והזמן. למעשה, גם המילה "ספירה" ששגורה כל כך בקבלה, טוען אריאלי, היא מילה שמקורה בשפת הסנסקריט; גם המנטרה ההודית החשובה ביותר, "אוּם", השפיעה לדבריו על מחברי ספר יצירה וגרמה להם להציב בראש מדרג האותיות שלהם את האותיות אמ"ש, כתחליף יהודי למנטרה ההודית הקדושה.
מתוך הדמיון הרב שבין הגישה הפילוסופית והמדיטטיבית שמציג החיבור ההודי ובין הגישה הפילוסופית של ספר יצירה ואורחות החיים של אנשי כת התיראפויטים, אריאלי טוען שספר יצירה חובר בידי אנשי הכת הזאת, שהייתה זרם של היהדות העתיקה שהושפע עמוקות מדתות המזרח. פירוש שמם, "התיראפויטים", הוא "המרפאים", כשהכוונה היא לא לריפוי הגוף אלא לריפוי הנפש מכל החוליים הרעים שמביאים עליה התענוג, התשוקה, הצער, הפחד, החמדנות ושאר הרגשות האנושיים. תזונתם של התיראפויטים הייתה דלה וסגפנית והם התנזרו מיין. גם בחגים הם הסתפקו בלחם ומלח. בדומה לאיסיים המוכּרים יותר, גם חברי כת התיראפויטים בחרו בחיי התבודדות והתעסקו בעיקר בצום, תפילה והתבוננות; במהלך השבוע התבודדו חברי הכת בחדריהם הפרטיים, צמו בשעות היום והתמסרו ללימוד ולכתיבה, ובשבת התאספה הקהילה לשמוע שיעור מפי הנשיא שהוגדר "בקיא בדעות ובאמונות" – וגם תירגלו לפניו תנוחות מדיטטיביות לאימון הנשימה ולריכוז התודעה.
מייטרי אופנישד, החיבור ההודי שממנו שאבו על פי הטענה מחברי ספר יצירה השראה, הוא ספר העוסק בהדרכה פילוסופית ומדיטציה, והוא מציג דו שיח בין מלך לבין חכם, שבמסגרתו מבקש המלך ללמוד על ברהמן "נשמת היקום" ואטמן "רוחו" שפועל והמחיה את העולם כולו. כבר בתחילת הסיפור המלך פורש מתפקידו, ובוחר להתבודד ולסגף את עצמו ביער, שם הוא עומד וצופה בשמש כשידיו מורמות. לאחר אלף ימים של התבודדות מופיע לפני חכם נדיב לפני המלך לשעבר ומציע לו ברכה לאושר בחיים, אך המלך דוחה את הברכה ומעדיף את הידע הרוחני שמאפשר לו להתעלות מעל חיי הגוף מתוך איחוד עם האלוהות האינסופית שחובקת את הכול. ההשפעה של אותן תורות מזרחיות על היהדות התרחשה ככל הנראה במצרים ההלניסטית שהייתה צומת רב-תרבותי חשוב, שאליו התנקזו תורות מהמזרח ומהמערב ובו התגוררו באותה תקופה הן יהודים והן הודים.
"ספר יצירה", אומר אריאלי, "הוא עיבוד של תורת סוד ישראלית קדומה עם שיטה פילוסופית הודית (סאנקהיה-יוגה). כך שמדובר למעשה בספר הדרכה מדיטטיבי שמתבסס על שיטה מיובאת להתבוננות ולדבקות באלוהי ישראל. יש בספר תיאוריה של בריאה, והוא דן בתיאור ההאצלה של היקום על מרכיביו השונים בשלושת רבדיו: במרחב, בזמן ובנפש האדם, באמצעות עשר ספירות ועשרים ושתיים אותיות, אך כשמשווים את הספר לתורה ההודית שממנה הוא הושפע, מגלים בספר יצירה הדרכה יוגיסטית ממש, עם צורת התבוננות, הגיית אותיות וכיוצא בזה, שמדריכים את האדם איך להעפיל בתודעתו אל מקור כל היש, ה' אלוהי ישראל, ולהינתק ממושאי החושים וגסותו החומרית. יש בספר יצירה מוטיבים הודיים ראשוניים ועתיקים של ספרות הברהמנות ואופנישדות קדומות, ואי אפשר להניח שהוא נכתב בתקופת המקרא, זמן הופעתם של אותם מוטיבים. כמו כן, יש בספר יצירה העתקה של טכניקה מדיטטיבית-הודית, וכידוע, בישראל הקדומה אין כל ראיה לטכניקה כזאת, בניגוד לתרבות ההודית. הדמיון בין ספר יצירה למייטרי פותר סוף כל סוף את שאלת אופיו החידתי של הספר".
אז ספר יצירה, יהודי או הודי? תלוי את מי שואלים, כנראה. אוּם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו