בית הדין הרבני הגדול מותח ביקורת יוצאת דופן בחריפותה על השופט בדימוס מני מזוז. הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב יעקב זמיר והרב ציון לוז-אילוז טוענים (10.10.21), כי מזוז - שפרש בחודש אפריל מבית המשפט העליון - פסק בניגוד להלכה המושרשת של בית המשפט העליון עצמו, ופגע בצורה קשה בסמכויות בית הדין מתוך חשדנות שאינה במקומה.

פסק הדין הרבני עוסק בפסק דינו של בית המשפט העליון (בע"מ 7628/17) שניתן בספטמבר 2019. הוא עוסק במרוץ הסמכויות בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט למשפחה. מזוז קבע בו, כי כמעט ולא ניתן לכרוך בבית הדין הרבני את מזונות הילדים עם תביעת הגירושין, וכי את המזונות יש לפסוק כמעט בלעדית בבתי המשפט למשפחה. בית הדין הרבני הגדול קובע, למעשה כהנחיה לבתי הדין האיזוריים, כי ניתן להמשיך ולכרוך את מזונות הילדים בתביעת הגירושין.

בשנת 1969 פסק השופט יואל זוסמן (לימים נשיא בית המשפט העליון), כי הילדים לא יהיו צד בתיק הגירושין של הוריהם, אלא יוכלו לתבוע את מזונותיהם בנפרד. לצד זאת נקבע, כי בית הדין הרבני יוכל לדון בהשבת הוצאות בגין הילדים שהוציא או עומד להוציא אחד ההורים (הלכת שרגאי). לצד זאת המשיך בית המשפט העליון לפסוק לאורך שנים, כי כריכת המזונות נמשכת, גם אם הילדים אינם צד להליך.

מזוז פסק: "אני סבור, כי ההורה הנושא בהוצאות הילדים אותם חב ההורה האחר רשאי לכרוך במסגרת תביעת גירושין תביעה להשבת הוצאותיו אלה, וזאת בהתייחס להוצאות עד להכרעה המהותית בעניין תביעת המזונות של הילדים לגופה. הכוונה היא להוצאות שההורה התובע כבר הוציא עבור מזונות הילדים, או הוצאות ידועות שהוא עומד להוציא בזמן הקרוב, כגון הוצאות קונקרטיות שהוא כבר התחייב או חויב להוציאם נכון לאותה עת".

"פרשנות חדשה שלא הוכרה עד כה"

בית הדין הגדול אומר כי החלטתו של מזוז מנוגדת לחוק בתי הדין הרבניים; ניתנה בחוסר סמכות משום שמדובר בערכאת ערעור אזרחית על המחוזי, ולא בבג"ץ שהוא המופקד על בתי הדין הדתיים; מנוגדת לפרקטיקה הקיימת מזה עשרות שנים; עומדת בניגוד לתכלית שבבסיס ההלכה המנחה של בית המשפט העליון; וסותרת הלכות קודמות של העליון, אותן הוא כלל אינו מזכיר, שלא במסגרת הרכב מורחב כנדרש. לדברי הדיינים, השופט ג'ורג' קרא ציין במפורש שהוא מסכים עם מזוז רק לגבי המשך תחולתה של הלכת שרגאי, בעוד השופט ניל הנדל התנגד לכל פסק דינו של מזוז - ומכאן שהאחרון היה במיעוט בנוגע לכריכת ההוצאות בגין הילדים.

בית הדין הרבני אומר: "הסבר זה הוא פרשנות חדשה שלא הוכרה ולא נאמרה עד כה, לא על-ידי בית המשפט העליון בפסק דין כל שהוא מזה כחמישים שנה, מאז מתן פסק דין שרגאי, ואף לא הוצעה על-ידי בית המשפט אחר, כבית המשפט המחוזי, בית המשפט לענייני משפחה וכל שכן שלא על-ידי בית הדין הרבני. הצעה זו גם לא הוכרה עד כה בפרקטיקה ובנוהג הקיים בהליכים בבתי הדין הרבניים. אך בראש ובראשונה אין לה לפרשנות חדשה זו על מה להישען, לא בלשון החוק ואף לא בלשון פסק דין שרגאי עצמו, הקובע הפוך ממנה". לדעת בית הדין, היה ראוי לקיים דיון נוסף בקביעה זו של מזוז, אך בית המשפט העליון נמנע מכך.

הדיינים אומרים: "את דברינו הבאים אנו כותבים מתוך הערכה וכבוד רב אל ערכאה נכבדה זו של בית משפט העליון וקבלת סמכותה הברורה המוקנית לה על-פי חוק. זאת, לצד כאב כן ואמיתי על חוות דעתו של כבוד השופט מזוז, אשר נוגדת לדעתנו באופן ברור ובולט את לשון החוק וכוונת המחוקק, אשר אל החוק ותכליתו כולנו כולל בית המשפט העליון כפופים. חוות דעתו זו אף נוגדת, כפי שנראה, להלכות וותיקות שקבע בית המשפט העליון בפסיקותיו, אשר קיבעו בדין את מקומה וחשיבותה של אפשרות כריכת כלל העניינים הדרושים להכרעה בהליך הגירושין, ובכללם כריכת עניין מזונות הילדים.

"נוסיף כי מעבר לנגיסה הקשה בסמכויות בתי הדין הרבניים שביקשה חוות דעתו של השופט מזוז להביא על-ידי מניעת אפשרות כריכת מזונות הילדים לתביעת הגירושין - לדעתנו, כאמור, בניגוד להוראות החוק ולפסיקות בית משפט העליון עצמו - הרי שאנו סוברים כי פסק דין זה פוגע בראש ובראשונה בבני הזוג עצמם הבאים להתגרש ומעל לכל בילדיהם. זאת, כאשר לאחר סגירת שאר העניינים הכרוכים בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, יאלצו ההורים להמשיך ולכתת רגליהם ולהיאבק בבית המשפט לענייני משפחה בהליכים משפטיים נוספים בעניין מזונותיהם. הליכים יקרים ומתישים, השואבים את כספם וכוחותיהם של הצדדים, ולא פעם אף מעצימים ומבעירים מחדש את אש המחלוקת ומעירים את הכעסים האמוציונליים במסגרת התגוששות בהליכים משפטיים נוספים אלה, אחר שכבר במעט שככו בעקבות פסק דין הכולל שניתן בבית הדין הרבני בענייני גירושיהם".

"לא הייתה עולה על דל שפתיו"

לדברי הדיינים, "דאב ליבנו על החלטות ופרשנויות שיפוטיות אשר ביקשו ליטול ממערכת המשפט היהודית וממשיכיה כיום, בתי הדין הרבניים, עטרה זו של הסמכות לדון בדיני המזונות, מהמערכת שהביאתם לעולם ושכללתם, ולהותיר תחום סמכות זו אך ורק למערכת המשפט האזרחית, לה לבדה. יותר מכך דקרה את ליבנו התפיסה השגויה שעמדה בשורשן של חלק מאותן החלטות שיפוטיות, שלפיה כביכול קיים חשש שבתי הדין הרבניים - גופה ונפשה של המערכת שיצרה וביססה את חיובי המזונות - עלולים 'לוותר' על זכויות הילדים ועל טובתם במכלול ענייני המשפחה ולקפחם, חלילה. נבקש לשָׁרֶשׁ שורש זה ולהעמיד דברים על דיוקם ומקומם, תוך שימת לב כי דווקא מערכת השיפוט הרבנית לדורותיה היא שעשתה את טובת הילדים בכלל ובענייני המזונות בפרט, לעטרה לראשה".

בית הדין אף מייחס במישרין חשדנות מעין זו למזוז: "לא ייאמן, אך למעשה מאחורי אמירתו זו של כבוד השופט מזוז עומדת ההנחה כי כאשר בית הדין הרבני דן בענייני מזונות הילדים הכרוכים בתביעת הגירושין, כדי 'לפתור בבת אחת את כל הבעיות הקשורות בגירושין', אין לו – לבית הדין הרבני – את החזקה הניתנת לכל ערכאה שיפוטית אחרת מוסמכת בישראל כי החלטתו תהיה נכונה וצודקת, כל עוד לא הוכח היפוכה... נאמר את דברינו ברורות: מעת אשר נקבע בחוק ראשי כי בית הדין הרבני הוא ערכאה משפטית מוסמכת בישראל והדיינים שבו נבחרים וממונים על-פי חוק על-ידי נשיא המדינה, הרי דינו של בית הדין הרבני כדין ערכאה מוסמכת לכל דבר ועניין, ובהתאם לכך סמכותו וחזקת התקינות שלו אינה פחותה מכל ערכאה משפטית מקבילה אחרת!".

מדברי הדיינים עולה גם הטענה, כי מזוז מתייחס בצורה מפלה לבית הדין הרבני: "חזקה על בית הדין הרבני כי גם הוא ידון באופן צודק והוגן במכלול ענייני הגירושין הנדונים לפניו, וברור כי גם הוא ידאג לכך 'שטובתו של הקטין לא תוקרב על מזבח הסכסוך בין ההורים', לא פחות ממה שידאג לכך בית המשפט לענייני משפחה. ברור לנו כי האמירה על 'החשש כי טובת הקטין תוקרב על מזבח הסכסוך בין הוריו הוא חשש ממשי' לא הייתה עולה על דל שפתי שופט בערכאה כה נכבדה ביחס לבית המשפט לענייני משפחה או כל בית משפט אחר, אך לצערנו הרב הדבר יכול היה להיכתב ביחס לסמכות בית הדין הרבני".

בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורו של גבר על החלטת בית הדין האיזורי, לפיה הוא רשאי לדון במזונות ילדיו תוך כדי תיק הגירושין מאשתו. את הגבר ייצגה עו"ד מאיה רוטנברג, ואת האישה - עו"ד עו"ד איתן קוהלי.