היחס להטרדות מיניות תלוי ב"עמדות הנכונות"
העדות האחרונה של קולט אביטל על שמעון פרס וסיפור גריסת התלונות על הטרדות מיניות של אלעזר שטרן יצרו כאן סטנדרט כפול ביחס למקרים כאלו. מי שפלטה את האמרה הכי מעניינת הייתה מיכל רוזין
אם פעם חשבנו שנושא הטרדות מיניות הוא חשוב עבור כולנו, כשדווקא מהצד השמאלי של המפה הפוליטית עשו כברת דרך חלוצית יותר לטיפול בתופעות, הנה התברר לנו שוב בימים האחרונים שגם כאן יש פוזיציה.
הריאיון המפעים של חברת הכנסת מיכל רוזין, מי שעסקה רבות בטיפול נגד הטרדות מיניות הוא פשוט אבסורד. רוזין נשאלה ברדיו 103 FM האם היא תחרים מעכשיו טקסים של שמעון פרס וזו תשובתה: "לא נחרים את זכרו של שמעון פרס, בוודאי כשאנחנו לוקחים את זה בשכלול כל מה שהוא עשה. עדות אביטל פוגעת עמוקות בזכרו מבחינתי, אך אי אפשר לשכוח את מה שהוא עשה לטובת המדינה ואת עמדותיו הנכונות".
רוזין הסבירה שהחרם על גנדי הוא גם בגלל העבר העברייני שעלה מתחקיר עובדה, אבל קשה להתעלם מהאמת שזעקה מדבריה: "העמדות הנכונות", הן המפתח להבנת האירוע.
אני חושב שיש משהו אנכרוניסטי לבחון התנהלות של מישהו לפני הרבה שנים בפרמטרים של היום, אני לא חושב שהסיפורים על גנדי דומים לסיפורים על שמעון פרס. אני גם חושב שגריסת תלונות אנונימיות בגלל חשש שבעל אינטרס יכול לפגוע בקידום קצין היא יותר מורכבת ובטח לא "ניסיון לחפות על הטרדות מיניות".
אבל נוצרת כאן תחושה שיש כאלו שמקבלים הנחת סלב. להתרברב היום שגרסת תלונות אנונימיות, כשהיום ברור שהאנונימיות חשובה מול הפוגע שנמצא בעמדת כוח, והנפגעת לפעמים גם חשה אשמה, זו בורות וחוסר רגישות. שלא לדבר על כך שתכנית הצינור הביאה עדות נוספת של מישהי שאוימה על ידי שטרן, מפקד בה"ד 1 באותם ימים, שימרר את חיה אם תתלונן על נגד שהטריד אותה. נציין ששטרן מכחיש את הסיפור. "אין דברים כאלה בעולם. אין אפילו אירוע אחד שאני מכיר, ואני בטוח שיכולים להיות כאלה עכשיו שימציאו. אם אתה אומר שקראתי להם לחדר, גם למטריד וגם לו, אז כן טיפלו בעניין, יכול להיות שהטיפול היה לא טוב", אמר.
אני לא חושב שאלעזר שטרן דינו כדין אחרים שהטרידו מינית, הגם שאז לא נהג כשורה, רק בצד השני מיהרו למרר את החיים לכל מי שיש נגדו משהו הכי קלוש בצד הימני. הטרדות מיניות ופגיעות מיניות צריכות להתברר על פי הפרמטרים המקובלים.
יש גורם בעל כוח שפוגע, יש מצד שני גורמים שעלולים לנצל את המצב כדי להכפיש. היה קמפיין ענק של "מי טו", שמאמינים לקורבנות. בגלל אי הסימטריה בין המקרים והכוח של הצדדים.
אבל משום מה זה לא קרה בתחקיר באותה תכנית "עובדה", על מאיר כהן, מי שכיום מכהן כשר הרווחה. לפיד גיבה אותו כמו שעכשיו הוא מגבה את שטרן והסיפור הסתיים.
מצד שני אצל בנט כיו"ר הבית היהודי, הוא ספג שאלות כל הזמן, הוא ושקד ואחרים מדוע הם לא מדיחים את ינון מגל וניסן סלומיאנסקי על הסיפורים שצצו סביבם. "העמדות הנכונות", בכלל לא הוו איזשהו פרמטר.
אם מאמינים לנפגעות, אז מאמינים לכולם, אם דברים כאלו מוחקים את המורשת הם מוחקים לכולם. המאבק בנושא הזה גדול יותר מעמדות כאלו ואחרות. סיפור שמעון פרס מעיב על פועלו לאורך שנות המדינה. זה מעיב בין אם תמכת בעמדות הללו ובית אם התנגד אליהם.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו