בנט לצד מרקל: ''הפלסטינים לא הולכים לשום מקום, אני אדם פרגמטי''  

הספר מנתח באופן בהיר ועמוק את השיח הפוליטי הישראלי. אני לא מסכים עם כל מה שכתוב, אבל אני מסכים ומזדהה עם המגמה של הספר כולו - לרפא את השיח הפוליטי הישראלי הפצוע.

השיח הפוליטי הישראלי אכן יכול להיות הרבה יותר מסקרן עמוק ומעניין.
הוא יכול להיות מבוסס על טיעונים ולא על עלבונות, על הגות ולא על התלהמות.
תארו לכם שיח פוליטי שמבוסס על החלפת דעות ולא על החלפת מהלומות.

למשל בעניין "האיום הדמוגרפי" שבשמאל כל כך אוהבים לנפנף בו(גודמן מתעלם כנראה  מנתונים עדכניים בנושא),

האיום הזה שמצטרף לסל המלא בנבואות זעם(שעוד אגיע אליהן בהמשך) אשר רובן ככולן התבדו במהלך השנים.

אבל זה מילא, כולנו הרי חוטאים בהפרחת מספרים מנופחים לאויר כשהם מתאימים לאג'נדה שלנו או לרחשי ליבנו.

מה שיותר גרוע בעיניי הוא הנסיון שלו לייצר סימטריה בדיוק במקומות שאין סמיטריה, לדוגמא הוא מביא נבואות זעם משני הצדדים

שהתבררו כנכונות(לטענתו), מן הצד האחד הוא מביא את נבואות הזעם של לייבוביץ' ושל עמוס עוז(ואחרים) שטענו מייד אחרי 67 שאנחנו

נהפוך לחברה  מבודדת,אכזרית ובהמית ופאשיסטית ורצחנית ושלא לומר נאצית...מין הצד השני הוא מביא את נבואות הזעם של הימין ערב הנסיגה

מעזה והפיכתה לחמאסטן,ירי הטילים וחפירת המנהרות. ובעוד שהנבואה האחת מימין התאמתה במציאות במאה אחוז, הנבואה האחרת משמאל

התבררה כקישקוש, לא הפכנו לא לחברה נאצית ולא לחברה רצחנית ובהמית,יש כאן חוק וסדר ומוסר לחימה וחברה בריאה,דמוקרטית ומשגשת

ובעלת מעמד בינלאומי וקשרים בינלאומיים איתנים.( אם כבר מישהו התבהם אלה הם הפלסטינים עם הפיגועים וההלל למחבלים וכו' אבל לא ניכנס לזה).

דוגמא נוספת שהוא מביא כמאזניים סימטריים כביכול בין הימין לשמאל: מן הצד האחד הוא שם את המשקל הדומיננטי במקרא שיש לארץ ישראל. ומן הצד השני

אומר לנו גודמן, יש משקל לא פחות דומיננטי בהלכה המקראית לכיבוד הגר ולהילכות הגר, עכשיו (א) אני בכלל לא בטוח שהוא צודק, נכון, ההלכה היהודית

מתייחסת לגר ולאיך צריך לנהוג בו ולהתייחס אליו, אבל מכאן ועד להגיד שלעניין הגר יש משקל דומיננטי משמעותי ומרכזי בהלכה המקראית זה פשוט לא נכון,

ו (ב) שאלת הדוניממנטיות והמשקל בכלל לא רלוונטית מפני שהפלסטינים שחיים כאן אינם נכנסים להגדרה של גר !! לטעון כך זה ממש עלבון לאינטלגנציה,

הפלסטינים עונים בעיקר להגדרה של "אוייב", הגר שההלכה התכוונה אליו לפני אלפי שנים לא רצח, לא נילחם בנו, ולא רב איתנו על אדמה, אלא רק חיי בקירבנו.

זה כמובן לא אומר שלא צריך לכבד את אלה מהם שלא עושים לנו כלום, ובכלל לשאוף לשלום ולאהבת הבריות זה תמיד דבר טוב.

אבל לקחת את מושג הגר מההלכה מלפני אלפי שנים ולהלביש אותו על הפלסטינים היום זה לא מתקבל על הדעת(נעשה בזה שימוש מאוד שכיח בשמאל במיוחד בשיח על מהגרי העבודה מאפריקה. אבל זה כבר עניין אחר).