"בכיר במשטרה" גילה את הפטנט: בואו נזרוק על בית המשפט את אשמת המחדלים והכשלים שלנו. הרי בית המשפט אינו יכול לענות, הרי העיתונאים שנתדרך לא יודעים ולא יבדקו, הרי לפחות בחלקים ניכרים מהציבור זה יפול על אוזניים קשובות, הרי אנחנו לא נודה באוזלת היד שלנו. וכך נולדה (יום א', 10.10.21) כותרת באתר וואלה: "במשטרה מאשימים: סלחנות בתי המשפט עולה מיליארדים".

עסקינן כמובן בפשיעה הרצחנית הגואה במגזר הערבי, ובראשה עבירות הנשק. אותו בכיר, שאין לו מספיק אומץ כדי ששמו יתפרסם, טוען ש"עלות מבצע לאיתור נשק בלתי חוקי עשויה להגיע לרבע מיליון שקלים, ומאשים כי בגלל מדיניות הענישה המקלה של בתי המשפט - העבריינים שבים לרחובות במהירות ואינם מורתעים כלל". נניח בצד את עלות תפיסת הנשק; המספר נשמע מופרך בעליל, אבל איש אינו יכול לבדוק אותו. נדבר על מה שכן אפשר לראות: הענישה בעבירות נשק. אותו "בכיר במשטרה" והעיתונאי ששימש לו כדובר, לא מביאים אפילו נתון מספרי אחד כדי לתמוך בטענה. גם לנו אין נתונים כאלו, ואיסופם הוא עניין למחקר אקדמי. מה שכן יש לנו, הוא אמירות נחרצות וענישה מחמירה של בית המשפט העליון בעבירות אלו.

הנה מדגם מכמה פסקי דין מהשנים האחרונות, אך תחילה - שתי הערות מקדימות. האחת: כל פסקי הדין ניתנו פה אחד, כך שלאמירות המובאות כאן שותפים למעשה כל שופטי בית המשפט העליון. השנייה: בחלק מן המקרים הענישה בבתי המשפט המחוזיים הייתה במסגרת הסדרי טיעון, כך שאם היא קלה מדי - את עיקר הטענות יש להפנות כלפי הפרקליטות (אם כי שאלת כיבודם של הסדרים בעייתיים ראויה לדיון נפרד).

השופט נעם סולברג, 17.9.15: "רבות נאמר ונכתב על הרעה החולה הפוקדת את מקומותינו ומותירה חלל והרס, היא התופעה של שימוש בנשק חם ברחובה של עיר, גם בשל סכסוכים בעניינים של מה בכך. בית משפט זה חזר והתריע מפני התפשטות התופעה, וקבע באופן ברור כי יש להילחם בה ולמגרה באופן הנחרץ ביותר. דמם של אלו אשר קיפדו את פתיל חייהם, בכללם עוברי אורח תמימים, זועק מן האדמה. אין מנוס מהטלת עונש מאסר של ממש בנסיבות אלו, גם אם מדובר באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי מכביד". בית המשפט דחה ערעורים על 48 ו-65 חודשי מאסר (כולל עבירות נוספות).

השופט יוסף אלרון, 5.11.19: "השימוש בנשק חם ככלי ליישוב סכסוכים הפך לרעה חולה, וכמעשה של יום ביומו גובה חיי אדם ולעיתים אף את חייהם של חפים מפשע אשר כל חטאם היה כי התהלכו באותה עת ברחובה של עיר... בית משפט זה לא נותר אדיש למול השימוש הגובר בנשק חם, והדגיש לא אחת את הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה כלפי השימוש בו לשם פתרון סכסוכים. זאת במיוחד כאשר השימוש בו נעשה בסביבת בתי מגורים". באותו תיק החמיר בית המשפט את העונש מ-42 חודשי מאסר לחמש שנים.

השופט יוסף אלרון, 27.11.19: "בפסיקתו של בית משפט זה הודגש לאורך השנים כי אין להשלים עם ביצוען של עבירות בנשק, ונקבע לא פעם כי יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים בגין שימוש בנשק חם לצורך פתרון סכסוכים". בית המשפט דחה ערעור על עונש של שנת מאסר בפועל; התביעה ביקשה במחוזי 14 חודשי מאסר במסגרת הסדר טיעון.

השופט מני מזוז, 24.3.21: "בית משפט זה גם עמד לא פעם על הצורך להיאבק בתופעה של שימוש באלימות כדרך לפתרון סכסוכים ומחלוקות, ואת מחויבותו של בית המשפט להילחם בתופעה זו בדרך של הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים שישקפו מסר מרתיע לעבריינים ולחברה כולה... כן עמדה הפסיקה על הסכנות לפרט ולחברה הכרוכות בעבירות בנשק בכלל, ובשימוש בנשק חם לפתרון סכסוכים... חומרה מיוחדת מיוחסת לאותם מקרים בהם השימוש בנשק חם נעשה בסביבת בית מגורים... התופעה של החזקת נשק שלא כדין, וכל שכן השימוש בו, מהווים איום על שלום הציבור ותשתית למגוון רחב של עבירות, ומחייבת הירתמות גם של בתי המשפט על-ידי ענישה מחמירה ומרתיעה". באותו תיק דחה בית המשפט ערעור על 50 חודשי מאסר.

השופט מני מזוז, 29.4.21: "אין צורך להכביר במילים ביחס לחומרה היתרה הנודעת לביצוע עבירות בנשק לסוגיהן, אשר הפכו זה מכבר למכת מדינה. בפסיקה ענפה חזר ועמד בית משפט זה על הסכנה הממשית הגלומה בעבירות אלה לשלום הציבור ולביטחונו ולסדר הציבורי". בית המשפט דחה ערעור על 42 חודשי מאסר שנגזרו במסגרת הסדר טיעון.

השופט עוזי פוגלמן, 21.6.21: "בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על החומרה הרבה הגלומה בעבירות הנשק. ביסוד עבירות אלו עומדת פגיעה בחיי האדם ובשלמות גופו, כמו גם בביטחון הציבור ובסדר הציבורי בכללותו... מגמת הענישה בגין עבירות הנשק הוחמרה עם השנים, עת הפכו העבירות לנפוצות יותר, ובין היתר ניתן משקל משמעותי לשיקולי הרתעה בעת גזירת העונש עליהן... מעבירה של ירי בנשק חם בסביבת מגורים, כבמקרה דנן, נשקפת חומרה יתרה. היא עלולה לגרום לנזק כבד לחיים, לגוף ולרכוש לעוברי אורח וליושבים בבתיהם. לכן מתחייבת ענישה מחמירה בגינה". בית המשפט החמיר את העונש משנתיים מאסר לשלוש שנים.

השופט ג'ורג' קרא, 29.6.21: "בית משפט זה שב וחוזר, חדשים לבקרים, על החומרה היתרה הטמונה בביצוע עבירות נשק, עבירות שהפכו למכת מדינה, שגלומה בה סכנה ממשית לשלום הציבור ולביטחונו כמו גם לסדר הציבורי ואשר מצריכה הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים המשקפים מסר מרתיע". הנשיאה אסתר חיות באותו תיק: "לא אחת הדגשנו כי עבירות נשק אלה הפכו מכת מדינה, במגזר הערבי בפרט, ויש על כן לעשות למיגורן בדרך של ענישה מחמירה". באותו תיק החמיר בית המשפט העליון את העונש מ-6.5 שנות מאסר לשמונה שנות מאסר.

ובכן, בית המשפט העליון מחמיר את הענישה על עבירות נשק מזה שנים, והמאסרים הולכים ומתארכים ככל שהעבירות ממשיכות להתבצע. באותה ידיעה, מזכיר וואלה את דרישתו של המפכ"ל קובי שבתאי לקבוע עונש מינימום של שנה על עבירות נשק. העונש הממוצע בפסקי הדין שהבאנו כאן - וזהו מדגם די מקרי בחיפוש מהיר - עמד על 52 חודשי מאסר, דהיינו כמעט 4.5 שנים. אז גם המפכ"ל, סליחה על הביטוי, מקשקש בלי לבדוק את העובדות. המסקנה הברורה היא, שבית המשפט העליון עושה את חלקו - מעניש בחומרה ומנחה בבירור את בתי המשפט המחוזיים לנהוג כמותו. המשטרה היא הכושלת, היא האשמה, היא האחראית. ולא יעזרו כל התדרוכים של "בכירים" שינסו להאשים אחרים.