שקשוקה במעבדה: המחקרים החדשים מישראל - וסימני השאלה לגבי מדיניות החיסונים  

שלושה מאמרים חשובים שמופיעים בגיליון האחרון של NEJM, העיתון הרפואי-מקצועי הנחשב בעולם, שהתפרסם ביום רביעי, נכתבו על ידי בכירי הרופאים והחוקרים שמזוהים עם מגפת הקורונה בישראל. רובם הם אנשים שהפכו בשנתיים האחרונות למוכרים בכל בית. שניים מהמאמרים מנתחים את תופעת הלוואי שמטרידה את גורמי המקצוע והמחוסנים יותר מכול - מיוקרדיטיס. המאמר השלישי מתייחס לדעיכת החיסון.

בפודקאסט שמצורף לפרסום מציעים עורכי העיתון הנחשב, רופאים-חוקרים בעצמם, לגלות זהירות בהסקת מסקנות מהממצאים בישראל, שאותה הם מגדירים "סוג של מעבדה על בטיחות ויעילות החיסון". באשר למאמרים העוסקים בתופעת הלוואי המדאיגה בצעירים, דלקת שריר הלב או מיוקרדיטיס, הם מציינים שמשני המחקרים עולה שמדובר בתופעת לוואי נדירה וקלה יחסית. עם זאת, בבואנו לשקול סיכון מול תועלת, יש לזכור שהיא מופיעה בצעירים, שהם גם קבוצת האוכלוסייה שיש לה את הסיכון הקטן ביותר לפתח מחלה קשה.

באשר לעצם הקביעה שמדובר במחלה קלה, הם מדגישים שכדי לקבוע עד כמה חמור הנזק יש צורך בביופסיה - דבר שנעשה רק בשניים מתוך 136 המקרים שנבחנו במאמר של פרופ' מבורך ומשרד הבריאות, ורק במקרה אחד במאמר השני של צוות בית החולים בילינסון ושירותי בריאות כללית שבחנו גם הם את התופעה (מיוקרדיטיס). הם גם מניחים שהדיווח בישראל ובחינת כלל התלונות על תופעות לוואי אפשריות מהחיסון הוא יעיל ונפוץ. הערכה שלפי ההתנהלות הידועה לנו כנראה לא מדויקת.

מאמר נוסף, שנכתב על ידי פרופ' גילי רגב-יוחאי מבית החולים שיבא תל השומר מראה שדעיכת החיסון אינה אחידה באוכלוסייה כולה. החוקרים מציינים שבקרב בני פחות מ-65 הדעיכה איטית יותר מאשר בבני יותר מ-65. בקרב מי שסובלים מעודף משקל הדעיכה איטית עוד יותר (!!!). בקרב מי שסובלים משתי מחלות רקע או מדיכוי מערכת החיסון הדעיכה מהירה הרבה יותר.

ממצאי המאמר הזה תומכים מאוד בהחלטת הוועדה המייעצת של ה-FDA להמליץ על מתן בוסטר בראש ובראשונה לבני 65 ומעלה ולבני כל הגילים שנמצאים בסיכון מוגבר. לעומת זאת, הממצאים מציבים סימן שאלה אמיתי על החלטת מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' נחמן אש, לחייב חיסון בבוסטר לבני 12 ומעלה בחלוף 5 חודשים לפחות ממנת החיסון השנייה. ההחלטה מבוססת על סמכות שהעניקה לו ועדת החיסונים.

עורכי ה-NEJM מדגישים שאין עדיין די מידע לקבוע שרמת נוגדנים מעידה על רמת החיסון, שכן רמות נוגדנים יורדות עם הזמן בכל החיסונים (למחלות אחרות), בעוד מערכת החיסון התאית נשארת דרוכה. לא מן הנמנע, הם מדגישים, שהמחוסנים נדבקו בשל תכונות של זן דלתא ולא בשל הדעיכה המתוארת. "המספרים שימושיים, אבל הם אינם מהווים תחליף לתוצאות ברורות של מחקר קליני מבוקר", הדגישו העורכים.

הרבה ציפייה הייתה בחוגים המקצועיים ואפילו בציבור הרחב לקראת פרסום המחקר על מיוקרדיטיס, שהובילו פרופ' דרור מבורך מהדסה והפרופסור ליטל קינן-בוקר מהמרכז הלאומי לבקרת מחלות שבמשרד הבריאות. זו העבודה המקיפה הראשונה שבוחנת באופן מקיף ביותר את תופעת הלוואי המטרידה כל כך, שהתגלתה לראשונה בשלב השימוש ההמוני בחיסון ה-mRNA של פייזר כאן בישראל ומנסה לשפוך אור על התופעה, משמעויותיה והשפעותיה על מדיניות החיסונים בכל העולם.

פרופ' דרור מבורך צייץ בחשבון הטוויטר שלו שכותבי המאמר נמנעו במכוון מלציין את הערכתם באשר ליחס סיכון מול תועלת שמעמיד החיסון בסוגייה הזו. "הרושם שלי", הוא כותב. "ששווה להתחסן אבל חובה עלינו להביא את הממצאים בשקיפות מלאה לפני אנשים והורים - ולענות על כל שאלה בעניין". המלצה, שלפי שעה משרד הבריאות לא נוהג לפיה, להבדיל מארצות הברית, בריטניה, שוודיה, דנמרק ועוד מדינות.

שירותי בריאות הציבור שלנו דווקא דורשים מכל מי שעבר את גיל 12 להתחסן במנה שלישית בחלוף חמישה חודשים מהמנה השנייה, ללא אבחנה מבדלת בין אוכלוסיות כפי שעשוי לעלות מהמאמר שכתבה פרופ' גילי רגב-יוחאי, וללא בדיקה או התייעצות כפי שמציע פרופ' מבורך.

מה שמעניין הוא שמי שחתומה על המאמר עם פרופ' מבורך היא ד"ר שרון אלרעי-פרייס ממשרד הבריאות. כלומר, מי שמופיעה בחוזה עם פייזר כאשת הקשר במקרים של חילוקי דעות, מי שמופקדת על מדיניות החיסונים בישראל, מי שחברה בוועדת החיסונים, מי שמסבירה את המדיניות של משרד הבריאות מעל כל במה ומי שנושאת באחריות לוודא שתופעות הלוואי המדווחות אכן קשורות או לא קשורות לחיסון, היא גם חתומה על המאמר המכונן שלפיו אמור העולם לגזור מדיניות מול תופעת הלוואי המטרידה בחיסונים של פייזר.

למאמר ב-NEJM מצורף טופס שבו מצהירה ד"ר שרון אלרעי-פרייס שאין לה כל ניגוד עניינים.