כך צמחה אימפריה של מזומן ונשק בחברה הערבית  

שלושה צעירים בשנות ה-20 לחייהם נעצרו בסוף חודש מרץ השנה בכפר כסרא-סמיע שבצפון. החשודים, מלחם עבאס, והאחים אחסאן וווסאם עבאס, קשורים למשפחת הפשע אבו לטיף מכפר ראמה, שבו מוקד של פעילות עבריינית. מכתב האישום שהוגש נגדם עולה כי השלושה איימו וסחטו מעל ל-80 קבלנים ובעלי תפקידים במשרדים ממשלתיים ורשויות מקומיות מהצפון. הנאשמים הבהירו בגלוי ובפומבי לקבלנים וחברות בנייה ששקלו להתמודד במכרזים בישובים ערביים ודרוזים: "אל תיגשו למכרז, הוא שייך למשפחה מוכרת".

המסר המפורש הזה מנע מעשרות קבלנים להשתתף במכרזים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. האירוע הזה הוא רק קצה הקרחון בתופעה שהיא חלק בלתי נפרד מצמיחת הפשע והאלימות בחברה הערבית והיא בין החששות הגדולים שמלווים את תוכנית החומש שמתגבשת בממשלה בימים אלה.

תוכנית החומש הקודמת: סייע לארגוני הפשע
מספר גורמים בכירים המעורים בפרטי תוכנית החומש הקודמת "922" אומרים לגלובס כי התוכנית סייעה, שלא במתכוון, להתחזקות של כמה מארגוני הפשע בחברה הערבית. הכנופיות הללו השתלטו על מכרזים רבים הקשורים לתוכנית, שהיקף יישומה הגיע לכ-7 מיליארד שקל, ובכלל על הכספים שמוציאות רשויות מקומיות ערביות.

במשרדי הממשלה מסתכלים על נזקי התוכנית הישנה ומנסים בימים אלה ליישם את הלקחים ממנה בתוכנית הבאה שהיקפה כפול מקודמתה וצפוי להגיע לכדי שישה מיליארד שקלים בכל שנה.

ניטרול החששות הללו מורכב. המעורבות של ארגוני הפשע ברשויות המקומיות הערביות מושרשת כבר שנים. הד"ר תאבת אבו ראס, מנכ"ל משותף של יוזמות אברהם ותושב קלנסווה, אומר: "הרשויות המקומיות הן המעסיק העיקרי בישובים הערביים וגם הגורם שמוציא כסף בהיקפים גדולים במכרזים שונים. לכן, הקרב על ראשות הרשות דרמטי. לצד היריבות הקיימת בין החמולות, נוסף ההיבט של שליטה על משאבים גדולים. בידי ראש הרשות עוצמה אדירה ומשאבים ולכן המאמצים של ארגוני הפשיעה מכוונים אליו".
לפני עשור נרצח מנכ"ל העירייה בקלנסווה, מכוניתו של ראש העיר נשרפה, ובבחירות האחרונות הסיר המועמד המוביל בבחירות את מועמדותו בגלל איומים לרצח מצד ארגון פשע.

בישיבת המועצה הראשונה בעיר, אחד מהמתמודדים במכרז של הרשות, הניח קליע אקדח על השולחן, לאמור "אזכה במכרז, או ש...".

הכסף ממכרזי הרשויות מגיע לארגוני הפשע
לפי פקיד בכיר במשרד הפנים, לא מעט מהכסף שהגיע לרשויות לבניה של תשתיות עירוניות, הן במסגרת תוכנית החומש והן בתקציבים הרגילים, הגיע אל ארגוני הפשיעה שהשתלטו על המכרזים. זה קורה בשתי דרכים: דרך אחת, היא תמיכה של ארגון הפשע בקבלן לגיטימי לגמרי. דרך שניה ופופולרית יותר ויותר היא הכנסה של חברות בבעלות משפחות הפשע הגדולות למכרזים. יתר משתתפי המכרז מקבלים איומים ואז או שהם פורשים מהמכרזים או שמגישים הצעות אבסורדיות שאין להן כל סיכוי להתקבל. הקבלן הזוכה, אם הוא לגיטימי, מעביר חלק מכספי המכרז לארגון הפשע, ואם החברה של ארגון הפשע, היא מלבינה חלק מסכום המכרז.

תאבת מספר כי איכות העבודה של הקבלנים הללו ירודה. הזבל לא נאסף מהרחובות, שכבת האספלט על הכבישים הנסללים דקה, והמבנים לא עומדים בתקנים. הביקורות של משרד הפנים, הוא מספר, נמנעות מלהגיע למיזמים הבעייתיים ומתמקדות בכשלים איזוטריים.

אחד מראשי הרשויות הערביות בצפון, שבחר לשמור על עילום שם, אומר לגלובס כי עוד בטרם נבחר הגיעו אליו "הבהרות" מארגון הפשע המקומי כי מוטב שלא יעמוד בדרכם. "כשניסיתי להחליף את קבלן פינוי הזבל כי הוא עשה עבודה גרועה, הוא הגיע למנכ"ל שלי והבהיר שאם לא הוא - אף אחד לא ינקה", סיפר. משאית הזבל הראשונה של הקבלן החדש הוצתה, לשנייה נגרם נזק קשה ואחר כך הגיעו גם איומים על משפחתו המתגוררת בישוב ערבי אחר. הקבלן הזה נכנע אחרי זמן מה וראש הרשות נאלץ להחזיר את הקבלן הקודם. "לפחות השירות השתפר במידת מה, אבל אני יודע שחלק ניכר מהכסף מגיע לכיסים של משפחת הפשע המקומית. הם מקבלים יותר כוח, כבוד ומעמד, והסמכות של הרשות לעומתם הולכת ופוחתת".

כוחן של הרשויות הערבויות יצומצם?
מה אפשר לעשות? אבו ראס מציע כי בישובים הבעייתיים ביותר ימונו ועדות קרואות, שיבריאו את ניהול הרשויות, ולצד זה פיקוח משמעותי ומקיף של הרשויות הממשלתיות במשרד הפנים, המשטרה, משרד השיכון וגורמי אכיפה אחרים, על ניהול המכרזים ותקציבי העיריות. "זה לא פתרון נכון בכל מקרה, אבל במקרים הקשים כן. זה חייב להיות ממונה מקצועי ולא מינוי פוליטי למקורבים", הוא מדגיש.

ולאבו ראס גם דרישה מהפוליטיקאים הערבים. אלה מופיעים מדי פעם עם כינונן של סולחות, לצידם של ראשי ארגוני פשע, שמקצתם משמשים בוררים ומארגני סולחות. כך קרה שבטורעאן בצפון, אחד מבכירי משפחות הפשע בדרום היה הבורר בין שתי חמולות בכפר. עם כינונה של החמולה, הגיעו נכבדים רבים, ובהם פוליטיקאי ערבי בכיר, לחצו את ידו ונתנו לו את הכבוד ועמו את הלגיטימציה הציבורית. "על הפוליטיקאים להיות מי שנכנסים לסוגיית הסולחות ולוקחים אחריות תוך גילוי מעורבות פנימה ולא רק החוצה", אומר אבו ראס.

חסאן טואפרה, ראש הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית ומי שמרכז את עבודת ההכנה של תכנית החומש הבאה, מספר על הדרכים למנוע את זליגת הכסף למשפחות הפשע. אחת מהן היא בחינת הוצאת הכספים דרך הרשויות המקומיות וניסיון להכניס גורמי ביצוע נוספים כמו חברות ממשלתיות או גופים גדולים העובדים עם משרדי הממשלה בפרויקטים אחרים. דרך נוספת, הנוגעת למכרזים הקטנים יותר, תהיה הגברת השקיפות והפיקוח באמצעות מיכון המכרזים והעלאתם לרשת. "צריך להרחיק את ראשי הרשויות המקומיות מהאנטרסים של ארגוני הפשע", אומר טואפרה. המנגנונים המדוברים נידונים כעת במשרד הפנים והם אמורים להיות חלק מהתוכנית שתובא לאישור הממשלה בשבועות הקרובים.

הצ’יינג’ים: מנצלים את המחסור באשראי
המחסור באשראי בחברה הערבית נחשב לאחד הגורמים המרכזיים להתעשרות משפחות הפשע. האזרחים הערביים שלא מקבלים הלוואות מהבנקים, מוצאים את עצמם בחובות למשפחות הפשע. חובות שלא פעם מתגלגלים לכדי אירועי אלימות קשים.

רוב העסקאות בחברה הערבית נעשות במזומן. נתוני בנק ישראל מראים כי רק 2% מהמשכנתאות בישראל ניתנות לחברה הערבית. לא פחות מ-12% מהבוגרים הערביים מתנהלים ללא חשבון בנק, לעומת אחוז בודד במקביליהם היהודים. מחצית מהאזרחים הערבים הבוגרים לא מחזיקים כרטיס אשראי. בחברה היהודית מדובר על שיעור קטן הרבה יותר - 15%.

גם הריבית שמשלמים נוטלי המשכנתאות מהמגזר הערבי גבוהה בהשוואה לריבית בשוק. ביישובים מעורבים מדובר בפער של 0.1% בריבית. ביישובים הערביים הפער מתרחב ומגיע ל-0.3% לעומת המגזר היהודי. בבנק ישראל מסבירים את הפער בקושי במימוש הנכס על ידי הבנק ביישובים ערביים במקרה של כשל תשלומים, מה שהופך את ההלוואות לבעלות סיכון גבוה יותר. גורם נוסף לסיכון הזה הוא מה שמוגדר כ"אי יציבות תעסוקתית של הלווים". כלומר, שיעור האזרחים הערביים שעובדים בעבודות קבועות נמוך בהרבה מהשיעור בחברה היהודית.

נזכיר גם שמדובר במשכנתאות שניתנות לבתים המוסדרים, בעוד הרבה בתים בישובים ערביים אינם כאלה. היא ההסדרה הזו נובעת בין השאר מהיעדר תכנון, אי אישור תוכניות בינוי עירוניות, העמימות בסוגיית הבעלות על השטח בנייה בשטחים חקלאיים ועוד. תוכנית החומש של 2015 קידמה משמעותית את נושא ההסדרה, אבל הפער נותר עצום.

מצוקת האשראי וההצעה שבולם החשכ"ל
לא מדובר רק במשכנתאות. הלוואות לכל מטרה: רכישת רכב, שמחה משפחתית, שיפוץ, לימודי הילדים בחו"ל ועוד, את כל אלה אזרח ערבי יתקשה למצוא בבנקים ובמקורות הלגיטימיים, עקב הסיכונים שצויינו לעיל. בישובים הערביים יש גם הרבה פחות סניפי בנק. פחות מ-10% מסניפי הבנק בישראל הם בישובים ערביים. כך למשל בנגב, הישוב הערבי היחיד שיש בו סניפי בנק הוא רהט. בשאר הערים והישובים אין ולו סניף אחד.

וכשאין אשראי רשמי וממוסד, נותר ואקום שאליו נכנסים ארגוני הפשע באמצעות הלוואות שוק אפור ושחור. חלק מההלוואות הללו ניתנות ישירות על ידי משפחות הפשע דרך סוכניהן וערוץ מרכזי אחר הוא הצ’יינג’ים. במשטרה מתייחסים אל לא מעט ממשרדי הצ’יינג’ים (חלפני הכספים בישובים הערבים), כאל משרדי הקצה של משפחות הפשע. בפועל, מדובר בסניפי בנקים לאשראי ללא פיקוח משמעותי וגורם משטרתי מספר לנו כי מתבצעות ברבים מהסניפים הללו עסקאות של הלוואות שוק אפור, והלבנת כספים של ארגוני הפשע.

לפני כמה חודשים נערך בכנסת דיון בנושא. אלי טובול, מנהל חטיבת השירותים הפיננסים ברשות ההון, אמר בדיון כי יש מחסור עצום בכוח אדם לפיקוח על הצ’יינג’ים ושיתוף הפעולה עם המשטרה לא מספק.

למעשה, כל הגורמים העוסקים בסוגיה מאוחדים בדעה כי רוב מעשי הרצח והפשע המאורגן הם ממניע כלכלי, ובעיית האשראי ניצבת במוקד. כמות המזומן וההון השחור שלא נבדקים בחברה הערבית עצומה ואין מספיק פיקוח מס על עסקים. ענף רווחי נוסף של ארגוני הפשע הוא תעשיית חשבוניות פיקטיביות שלבד מהרווחים שהיא נושאת היא מסייעת גם להלבנת המזומן שבחברה הערבית.

כאמור, בממשלה קיים חשש שתוכנית החומש החדשה, תלך בדרך של קודמתה. לכן, מתנהלים בימים אלה נסיונות לפתור את מצוקת האשראי ולנטרל את המשבר מול הבנקים. בין השאר התקיימו מפגשים עם ראשי הבנקים בהם הועלו דרישות להתחשבות בייחודיות החברה הערבית: התשתיות הדיגיטליות חדשות, האוריינות הדיגיטלית נמוכה, והסניפים, הגם כך מעטים, מתמעטים עוד יותר כחלק מהמגמה הכללית של הבנקים בארץ.

אחת מההצעות שעלתה היא מתן ערבות מדינה לאשראי בנקאי בחברה הערבית. אלא שגם כעת, זמן קצר לפני אישור התוכנית, הסוגיה לא נחתמה בעקבות התנגדות החשב הכללי באוצר, כך מוסר לנו גורם המעורב בדברים. במשרד האוצר אומרים לנו כי "נושא הנגישות למשכנתאות של המגזר הערבי והפתרון המתאים להגדלת הנגישות לאשראי לדיור נמצא בדיונים אשר טרם הסתיימו". לקראת אישור תוכנית החומש החדשה, מתגבשים בימים אלה צעדים למאבק בארגוני הפשע בישובים הערביים, בדרג על הרחבת האכיפה הכלכלית. בשנות החמישים, כשארגוני הפשיעה בארה"ב פרחו, ה-FBI שינה גישה ועבר מחקירות פליליות סטנדרטיות לאכיפה ממוקדת כלכלה. כדובר במעקב כלכלי ישיר על ראשי ארגוני הפשע, מקורות המימון לכלי הרכב והבתים הראוותניים וכדומה.

האכיפה הכלכלית והטכנולוגיות ביטחוניות
רשות המסים תיכנס לעובי הקורה בבדיקות פרטניות ומדוקדקות הן כלפי ראשי הארגונים והן של החברות המשמשות אותם בפעילות ה"כשרה" לכאורה. רשות שוק ההון תתוגבר בפקחים ובאמצעים מתקדמים לפיקוח על דרכי הלבנת ההון השחור, הצ’יינג’ים, החברות הקבלניות שזוכות במכרזים באופן מוטה, חברות "אבטחה" המשמשות כסות לגביית דמי חסות ועוד. לפעילות של רשות שוק ההון ורשות המסים יוכנסו כלים טכנולוגיים מתקדמים המשמשים בין השאר ארגוני ביטחון, לצורך עיבוד והצלבת מידע.

המטרה היא ליצור מעין חדר מצב משולב של הגופים השונים. כך, המשטרה, רשות המסים, רשות שוק ההון, ומשרד המשפטים יוכלו לפעול בתיאום ולהצליב נתונים. הפעילות הזו תבוצע באמצעות הגדלת התקנים של הפקחים והחוקרים, מימון אמצעים טכנולוגיים, והכשרות ייחודיות לפקחים והחוקרים. היקף ההשקעה בעליית המדרגה הזו יעמוד על 2.4 מיליארד שקל בחמש שנים והיא מתוקצבת כחלק מתוכנית החומש של 2015.

בד בבד משרד המשפטים יגיש כבר בשבועות הקרובים כמה הצעות חוק להגבהת סף הענישה המינימלי לעבירות בתחום הנשק, העבירות הכלכליות הקשורות לארגוני הפשיעה ועוד. טואפרה מדגיש כי אם לא יימצא פתרון אסטרטגי לבעיה הכלכלית, המאבק בפשע המאורגן - האחראי העיקרי למעשי הרצח בחברה הערבית - לא יצליח.