סקירה מקצועית חדשה של מכון המחקר הכלכלי-חברתי 'פורום ארלוזורוב' מצאה שהעובד השכיר הממוצע בישראל עובד כ-1,900 שעות בשנה, לעומת אנגליה בה המספר עומד על פחות מ-1,600 וגרמניה בה ממוצע שעות העבודה השנתי עומד על פחות מ-1,400 שעות.
בנוסף, ישראל ממוקמת בתחתית הרשימה במדד "איזון בית-עבודה" של ה-OECD, כשהיא סובלת משיעור גבוה במיוחד של עבודת יתר ומשיעור נמוך מאד של שעות פנאי.
למרות שעות העבודה המרובות, פריון העבודה בישראל נמוך בכ-20% ממדינות ה-OECD. פריון העבודה מייצג את התפוקה לעובד או לשעת עבודה, והוא הכלי המקובל למדידת יעילות הייצור של עובדים. בשנת 2019 היה הפריון לשעת עבודה בישראל נמוך בכ-20% מממוצע מדינות ה-OECD ועמד על 9.46$. בראשית שנות ה-2000 הלך הפער והתרחב, ומאז נותר יציב.
השכר הממוצע בישראל נמוך בכ-20.1% מאשר במדינות ה-OECD, ופערי השכר גדלים ככל שהשכר נמוך יותר; שכר העשירון התחתון בישראל נמוך בכמעט 50% מממוצע השכר בעשירון התחתון במדינות ה-OECD.
הסקירה של פורום ארלוזורוב בדקה גם את שאלת גובה שכר המינימום וההשפעה שלה על הפריון. ממצא מעניין שעולה מניתוח הנתונים על ישראל הוא שבניגוד להנחה הנפוצה, בזמן ששכר המינימום עלה ב-29% בין השנים 2005 ל-2020, המשק הישראלי צמח באחוזים גבוהים הרבה יותר והאבטלה ירדה לרמות הנמוכות אי פעם.
בפורום ארלוזורוב מדגישים כי אין מדובר בהכרח על קשר סיבתי, אבל הנתון עצמו מעודד.