בלאגן בקופות החולים
"צפיפות גדולה של חולים במסדרונות וזמני המתנה מתמשכים לטיפול רפואי - כל אלה יוצרים על קופות החולים מעמסה גדולה", כך הזהיר שר הבריאות, חיים משה שפירא, במסיבת עיתונאים שערך בתל אביב באמצע ספטמבר 1951, אחרי שביקר בכמה סניפי קופות חולים בעיר.
"כבר זמן רב אני דורש בממשלה תוספת של 400 תקנים לרופאים, אולם עד שלא תקום ממשלה חדשה בישראל - אין עם מי לדבר", אמר השר בנאום הדרמטי שנשא באירוע.
ד"ר אלכס לוי, מנהל איגוד הרופאים התל־אביבי, הפתיע במסיבת העיתונאים כשאמר ש"הבעיה שעליה מדבר השר היתה יכולה להיפתר מזמן, אם משרד הבריאות היה מבצע שינויים ארגוניים הכרחיים בנושא ביקורי החברים בסניפי קופת החולים".
ממחקר סטטיסטי שערך ד"ר לוי עלה שכ־45 אחוזים מהמבקרים במרפאות קופות החולים באים לא בשל מחלה או כאב כלשהו, אלא כדי לארגן לעצמם תעודה או אישור כלשהו. "אחד בא לקבל אישור שאינו יכול לעבוד, השני כדי לקבל תעודה עבור תוספת מזון, השלישי רוצה מסמך רפואי חתום שיאשר שהוא פטור מעמידה בתור - ועוד ועוד", אמר ד"ר לוי.
מרשימה ארוכה של נתונים סטטיסטיים שליקט במחקרו, הגיע ד"ר לוי למסקנה שהבקשות לאישורים רפואיים שונים הן שמעמיסות על המערכת הרפואית, "שכן הרופא לא יכול לאשר או לדחות את הבקשה על פניה, וכל פונה נשלח לשורה של בדיקות שיוכיחו או ישללו את הסיבות שבעטיין מוגשת הבקשה".
הפתרון, לפי לוי, הוא "לבצע בקופה הפרדה מלאה בין מחלקה רפואית למחלקה אדמיניסטרטיבית. הרופא יוכל להתמקד בטיפול בחולה, ואילו פקידות ואחיות מנוסות יבררו בירור מוקדם אם החבר מבקש 'בקשת אמת', או רק מנסה לסחוט מהמערכת הרפואית, לצרכיו".
במהלך השנים פנו קוראים רבים וביקשו לאתר את "תמונת האחות שמבקשת לשמור על שקט" (משמאל), שהיתה תלויה במסדרונות רבים בקופות החולים. לאחר חיפוש ממושך אותרה התמונה בעמוד "ערים וקיבוצים" בפייסבוק, וכעת אנחנו מבקשים מכם, קוראי המדור, מידע לגבי האחות המצולמת: יודעים מי היא ומה עלה בגורלה? שלחו לנו לכתובת: Yor@ShmurIsrael.Org
כדי לגייס תרומות מארה"ב: "שבוע התעשייה"
באמצע ספטמבר 1951 החלו מפעלי תעשייה רבים באזור חיפה והצפון לקבל שיחות טלפון בהולות ממשרד ראש הממשלה בירושלים, שבהן נצטוו מנהלי המפעלים להכין עצמם להשתתפות ב"שבוע התעשייה" - שאורגן בחיפזון ותוכנן להיות מושק לקראת סוף אותו חודש.
העילה להתנהלות הבהולה הגיעה ממרחקים, מוושינגטון: ארבעה חודשים קודם לכן, במאי 1951, הגיע לארה"ב ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, כדי לקדם את השקת מפעל "מלווה העצמאות", שנועד לגייס מיהדות העולם הלוואות לישראל לתקופה של 30-20 שנים.
התחלת מפעל המלווה נראתה מבטיחה: בן־גוריון כיבד בנוכחותו לאורך שלושה שבועות, במטוס אל על שהוצמד אליו, כנסים שנועדו לעודד את הקהילות היהודיות ב־16 ערים גדולות בארה"ב להשתתף במלווה העצמאות. בכל מקום שאליו הגיע ראש הממשלה המתינו לו אלפי יהודים נלהבים, וחלקם פתחו את הלב ואת הכיס ורכשו איגרות מלווה בסכומים גבוהים.
אולם, עם עזיבת בן־גוריון את ארה"ב פגה ההתלהבות בקרב הקהילות, וועדת המלווה בוושינגטון חשבה על דרך להלהיב מחדש את יהדות אמריקה באמצעות הצגת הישגי התעשייה המרשימים של ישראל הצעירה.
חיפה, שהיתה כבר אז עיר עם ריכוז גבוה של מפעלי תעשייה, נבחרה להיות מוקד האירוע: הקונסוליה בוושינגטון גייסה במהירות עשרות עיתונאים, שהוטסו לארץ, ובשבועות לאחר מכן פורסמו בעיתונות היהודית באמריקה כתבות מפרגנות על "ההתפתחות התעשייתית המרשימה" של ישראל, עם אזכור של מפעל מלווה העצמאות לצידן.
עם זאת, במקביל פורסמו כתבות שטענו ששבוע התעשייה הוא רק "פרופגנדה", ושמפעל הצמיגים החדש "ג'נרל טיירס" בפתח תקווה, למשל, שאותו השיק בן־גוריון במהלכו, היה רחוק למעשה 18 חודשים מתחילת פעילותו. נוסף על כך, נטען שעלות הייצור בישראל גבוהה בהשוואה לאירופה, ולכן "למוצרי התעשייה הישראלית אין סיכויים רבים בשווקי חו"ל".
היתושים כבשו את ירושלים
במחצית השנייה של חודש ספטמבר 1951 החלו תושבי ירושלים לסבול ממתקפה טורדנית של מיליוני יתושים. כל ניסיונות העירייה למגר את הנגע עלו בתוהו, והיא הודיעה ש"בשלב זה, האמצעי היחיד למלחמה ביתוש הוא התקנת רשתות על החלונות". הבעיה היתה שמלאי הרשתות אזל כבר מזמן, לא רק בחנויות אלא אף בשוק השחור, ואיש לא ידע מתי תחודש אספקתן.
קשה במיוחד היה מצבם של התיירים, שמילאו את כל בתי המלון וההארחה בבירה בתקופת חגי תשרי העמוסה. רופא המחוז, ד"ר סוריאנו, הודיע שהסיבה העיקרית למתקפה הקשה של היתושים היא העובדה שבמהלך השנה האחרונה נעלמו או נגנבו מכסי הפח מעל חלק מדודי המים (שהוצבו באותם זמנים על כל גג), והדודים החשופים מהווים מדגרה ליתושים.
גם ניסיונה של מחלקת התברואה לטהר את הדוודים בעזרת כימיקלים לא הועיל - וגם יצר חרושת של שמועות בעיר שכימיקלים אלה הם הגורם, כביכול, להידבקות במחלת שיתוק הילדים (פוליו). חבורה של תושבים נזעמים התרכזה מול בניין העירייה והשליכה אבנים שניפצו חלונות רבים.
במשך שבועות ניסתה מחלקת התברואה של העירייה, ביחד עם מומחי משרד הבריאות, למצוא פתרון למכת היתושים, אך ללא הועיל. אחד מבכירי העירייה, שביקש להישאר בעילום שם, אמר לכתב העיתון "דבר": "אנחנו הרמנו ידיים! כל שנותר הוא להמתין לימי הסתיו הקרירים, בתקווה שהקור יחסל את היתושים. מצידנו נראה שכל מה שאנחנו עושים גורם ליתושים לשגשג".
חיפה מכבדת זקנים
ב־20 בספטמבר 1951 השיקה עיריית חיפה מבצע חברתי יפה בשם "והדרת פני זקן", במטרה לאפשר למאות בני הגיל השלישי תושבי חיפה לסייר בארץ במכוניות פרטיות במשך יום אחד, במהלך חול המועד סוכות. ראש עיריית חיפה, אבא חושי, פנה במכתבים אישיים לבעלי 2,300 המכוניות הפרטיות שנסעו בזמנו בעיר ובסביבתה, וביקש להעמידן לרשות העירייה ליום אחד, למטרת סיורים שבהם, כך על פי התוכנית, ישמשו בעלי המכוניות עצמם נהגים ומדריכים גם יחד. בהודעה נמסר שבימים הקרובים ייפתחו תחנות הרשמה בעיר. ביום הסיור, שנקבע ל־17 באוקטובר, ייצאו שיירות של 20 מכוניות כל אחת, לאתרים שונים - מחדרה עד מטולה.
הסטודנטים ירדו לנגב
במסיבת סיום שנת הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, שערכו סטודנטים חברי תא מפא"י, הציע נציג המפלגה לצעירים לשקול לבצע "מעשה ציוני חשוב", במקום לבלות את זמנם בבטלה בחוף הים עד שובם לשנת הלימודים הבאה. ההצעה עוררה עניין רב, ובו במקום הוצעו כמה רעיונות ל"מעשה ציוני" שראוי לבצעו. התוכנית שנבחרה כללה הצטרפות למאות עולים חדשים שעבדו בנגב על פריצת הדרך לסדום. 30 צעירים שהשתתפו במשימה עבדו שכם אל שכם עם העולים החדשים, ובלילה ארגנו קומזיצים ולימדו את העולים שירים וריקודי עם.
דרושים: בלונדינים למסדר
משטרת ישראל "פשטה" באמצע ספטמבר 1951 על רחובות מרכז ירושלים כדי לאתר בהם בחורים עם שיער בלונד. הסיבה: באותו בוקר הובא לזיהוי צעיר בלונדיני שהואשם בפריצה לדירה בעיר. הוא נלכד בידי המשטרה, שהזמינה את בעלי הבית לזהותו במסדר, אולם בשעה הייעודה התברר שבחצר מגרש הרוסים, מקום משכנה של תחנת המשטרה, עמדו במסדר הזיהוי רק הפורץ - ובחור בלונדיני נוסף. מקץ חמש שעות חיפוש איתרו השוטרים שמונה בלונדינים נוספים - שהובאו "למלא" את מסדר הזיהוי, כנדרש.
הנעלמים / אירועים שהיו
הזמרייה
כנס בינלאומי של מקהלות בוגרים מקצועיות מכל רחבי העולם, שבאו לישראל מדי שלוש שנים בחודשי הקיץ, התארחו בקיבוצים ובערים וביצעו סדרות של קונצרטים שהיו פתוחים לקהל הרחב. המפעל גם נתן הזדמנות למקהלות הישראליות המקומיות, דוגמת "רינת" ו"צדיקוב", לבוגרים ולילדים, להפגין את יכולתן בפני הציבור. ה"זמרייה" התקיימה ברצף מ־1952 עד 1975, וחודשה בשנים האחרונות.
הצרכנייה / משקאות מפעם
אבקת "זיפ"
כבר 40 שנים חלפו מאז פרצה לחיינו בארץ אבקת המשקה שהומצאה באמריקה ושווקה בקופסאות פח. בעזרת מדיד מפלסטיק היינו שופכים לתוך קנקן מים קרים כף גדושה של אבקה ומערבבים היטב. ה"זיפ" שווק בטעמים כימיים שונים, ובהם תפוזים, אשכוליות, לימונים ותפוחים - שלא ממש דמו לטעם הפרי האמיתי. המשקה, שהיה להיט בשנות ה־80, נעלם מחיינו עם התגברות המודעות לצרכנות בריאה יותר.
"כפרי עבודה" לעולים החדשים
בשנים 1951-1949 הקימו הממשלה והסוכנות היהודית עשרות כפרי עבודה באזורי הפריפריה ההררית, במגמה להקל את הלחץ במחנות העולים. מדובר היה בכפרים חדשים, או בכפרים ערביים שננטשו והוכשרו מחדש למגורי העולים. הממשלה הבטיחה למשתכנים עבודות ציבוריות במשך חמש שנים לפחות. בספטמבר 1951, בעקבות סיורי עיתונאים, פורסמו כתבות מלגלגות רבות נגד הרעיון וביצועו, אולם במבט לאחור מתברר שרוב כפרי העבודה הפכו ליישובים משגשגים, דוגמת פוריה, גדעונה, צוריאל ועוד. בצילום: עולים מרומניה בכפר העבודה תרשיחא, 1951.
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו