יהודי שהשכיר דירה לערביה בעפולה הסתבך עם השכנים, ביטל את החוזה ונתבע על ידה. ביהמ''ש חייב אותו ב-30,000 ש''ח  

מדליית זהב לערבי, רופא ערבי במיון, כדורגלן ערבי בנבחרת ישראל, שוטר ערבי - זה בסדר.
להשכיר לערבי בית - ׳פשע נתעב׳.

הערבים קוראים לפגוע ביהודים, רוקדים ומחלקים מתוקים בפיגועים, ופורעים כקבוצה מדי פעם ביהודים.
פוגעים בצורה שיטתית ומכוונת בעבירות מין בבנותינו.

אין שום סיבה בעולם לחיות איתם.

זה שאנחנו העם הנבחר לצורך גילוי האלוקות לעולם לא הופך אותנו לחכמים יותר או טובים יותר. המוסריות שלנו אמורה להיות טובה יותר משל שאר העמים אבל זו לא המוסריות הנוצרית המזויפת שהשמאל מנסה לנכס לנו. אהבת הגר היא לגר שרוצה להתחבר לעם ישראל ולתורה לא לגויים שרוצים להשתלט על הארץ או בעובדי עבודה זרה, בכאלה אנו מצווים להילחם ולגרשם מפה.

ומאז הפרעות האחרונות, זו גם מלחמה פיזית.
הרי יהודים בשכונות מעורבות ספגו את רוב הפרעות. אז למה ליהודים בעפולה להפוך להיות 'שכונה מעורבת'?

אלפי ערבים, מצוידים בסכינים, גרזנים וקלשונים, נאספו והכריזו "הממשלה הבריטית אתנו!", והתנפלו על בתי היהודים. בתחילה פרצו ל"בית אבושדיד", הרגו את אליהו אבושדיד ודקרו למוות שלושה גברים נוספים ואת הנשים והילדים דקרו ופצעו קשה. בהמשך פרצו לבית הרב הזקן, חכם יוסף קאשטיל (קסטל), רצחו אותו ושרפו את הבית. הרב חנוך חסון, רב הקהילה הספרדית, נרצח עם אשתו. בן ציון גרשון, הרוקח במרפאת "בית הדסה" שהגיש עזרה רבה לחולים - יהודים וערבים, פיסח שאינו יכול לזוז ממקומו, נרצח בעינויים, לאחר שבִּתו נאנסה לעיניו על ידי עשרות פורעים ונרצחה. ידיה של רעייתו נקטעו והיא מתה בייסורים.
פורעים רבים הסתערו על ביתו של אליעזר דן סלונים, שהיה מנהל בנק אפ"ק וחבר מועצת עירית חברון. יהודים רבים נמלטו לביתו בתקווה למצוא בו מקלט. סלונים, שהיה מצויד באקדח לא ירה בפורעים, אלא זעק אליהם לשלום בניסיון להרגיע את הרוחות. גרודז'ינסקי סיפר מאוחר יותר על מה שהתרחש בבית:

כולנו רצנו לחזק את הדלת והסתובבנו בחדרים כמשוגעים... צווחת הנשים ויללת התינוקות מילאו את חלל הבית... העמדנו תיבות ושולחנות...אבל בראותנו שהמתנפלים שברו את הדלת בגרזנים...עזבנו את הדלת והתחלנו לברוח מחדר לחדר, אבל בכל חדר השיגנו ברד אבנים ... בהיכנסי לאחד החדרים ראיתי את אמי עומדת על יד החלון וצועקת 'הצילו'. הצצתי דרך החלון וראיתי המון ערבים פרוע צוחק וזורק אבנים... תפסתי את אמא והכנסתיה מאחורי ארון הספרים...הכנסתי לשם עוד עלמה אחת וילד בן 12 ואחד מבחורי הישיבה, ולבסוף נכנסתי גם אני לשם ... נחנקים ישבנו אחד על השני ושמענו את קול הערבים שהתפרצו לחדר, את קול שירתם שהתערב עם זעקות המוכים ואנחותיהם. כעבור עשרה רגעים השתררה דממה...נשמעו יריות חזקות, כנראה מצד המשטרה".

— 

הפורעים ריסקו את ראשו של אליעזר דן סלונים במוט ברזל, ולאחר מכן רצחו את היהודים בבית תוך כדי עינויים. מלבד רעייתו ובנו של סלונים נרצח גם חותנו - הרב אברהם יעקב אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב ואשתו. ניצל רק בנו הקטן, שלמה, בן השנה, אשר שכב פצוע מתחת לגוויות בני משפחתו. מנהל בית ספר "תל נורדוי" בתל אביב, הסופר חיים אליעזר דובניקוב ואשתו, שבאו עם ילדיהם לחופשה בחברון, נרצחו בעינויים. ילדיהם, בן שמונה ובת שתים עשרה, הסתתרו בארון סמוך, ושמעו לידם את רצח הוריהם. זעקות אימה מלאו את הרחובות, ודם ונוצות כיסו אותם. האופה נח אימרמן נשרף למוות, כשהרוצחים הכניסו אותו בכח לתוך תנור האפיה.
ליד בית הדסה התאסף המון גדול שתקף את בתי היהודים.