שמחה גולדין: ביקשנו מבנט שיקח את לאה לנשיא האמריקאי. בנט סירב. (אסף פוזיילוב)  

אז לוקחים

בכל מצב אחר זה רק מפריע ומעיק

לעולם אין מטרה לסייע סתם לאזרח במצוקה...

אני מתקשה לראות איפה בדיוק הבעיה? אני אמור להסתיר את העובדה שאני מתעב אותו? האם זה היה הופך את דברי התמיכה שלי בו במקרה זה, נכונים יותר? אולי פחות?

אגב, בל תטעה, אם אפגוש אותו (נניח) אני אהיה מנומס, ואפנה אליו בכבוד הראוי *לתפקידו*, אך הוא אישית אינו אדם ראוי לשום כהונה בשום תפקיד.

ב. לוגיקה פשוטה: אם אני מוכן להודות שראש הממשלה צודק, גם אם אני מוצא את שאר פעולותיו כראש ממשלה בלתי נסלחות - אני פועל, או מנסה לפעול, באופן אובייקטיבי.
אם אתה פוסל את דברי באופן אוטומטי (ראה דבריך מעלה) רק כי בעיניך כל מי שמודה בכך שהוא מתעב את בנט מראש פסול מראש, אתה אינך פועל באופן אובייקטיבי.

די פשוט.

זה התחיל בהכלה של ירי הרקטות מחיזבאללה בלבנון, המשיך בשתיקה נוכח תקיפת הספינה הישראלית במפרץ עומן.

בהמשך הגיעו הרקטות מעזה (9 נורו 2 יורטו), חשבנו שהנה ההזדמנות של בנט להוכיח לכולם שהוא יודע מה לעשות אבל אז שוב... הכלה.
בנט הורה לצה"ל לא להגיב על ירי הרקטות.

או אז החלה הרוח מנשבת בגבם של החמאסניקים ואלה החלו בתכנון תהלוכת מחאה לא אלימה, כך הבטיח חמאס למנגנוני המודיעין של מצרים.
בפועל כולנו צפינו ב"תהלוכה השקטה" שבמהלכה נפצע אנושות לוחם צה"ל בראל חדריה שמואלי.
כשהבינו במצרים שחמאס היתל בהם שוב החליטו לסגור עד להודעה חדשה את מסוף רפיח למעבר נוסעים ומסוף צאלח א דין למעבר סחורות.

בנט לעומת זאת בחר שלא להגיב להתרחשויות ואף הגדיל לעשות ואיפשר אתמול (יום ב') לשיירות של משאיות להיכנס לעזה עמוסות בברזל, בטון, מכשירי חשמל ומחשבים.
כל זה קרה למרות שאתמול שוגרו 10 בלוני תבערה לעבר ישראל שגרמו לשריפות רבות באזור יער בארי.
מי שסיפר מעל כל במה ומאחורי כל מיקרופון שהוא ידע לטפל בחמאס ובעזה אם רק יקבל את ההזדמנות, מתגלה היום כמנהיג חלש סחיט ורופס.
במציאות הקיימת שבה הוא תלוי באצבעותיהם של מנסור עבאס, אבתסאם מראענה, מירב קסטנר מיכאלי, יאיר גולן וניצן הורוביץ חובב בית הדין בהאג,
בנט הוא סכנה לביטחון ישראל.