מישהו למעלה החליט שמעכשיו אי אפשר לחפור באדמות סקר, גם אם איש לא תובע עליהן בעלות.  

איזה עוול. שאלתם את עצמכם למה כבר ארבעים שנה אין חפירות של אוניברסיטה ישראלית ביהודה ושומרון? למה ארכיאולוגים חופרים אתרים קטנטנים בשפלה בעוד אתרי המורשת הכי גדולים של העם היהודי נתונים ערומים ומלאי קוצים במקרה הטוב או נשדדים על ידי מאות שודדי עתיקות פלסטינים במקרה הרע?
את התשובה קיבלנו השבוע מעצירת החפירות של אחד הארכיאולוגים המזהירים שקמו לנו- דוקטור דביר רביב. כמעט שנה שדביר רביב מתכנן את החפירה בחורבת תבנה. לא שמעתם עליה? אז דעו שהחורבה הזו הייתה בירת המחוז החשמונאית של השומרון ולפני כן העיר "תמנת חרס" בה חי יהושע בן נון בסוף ימיו.

דביר קיבל את כל האישורים, הוציא עשרות אלפי שקלים, הזמין אתרי לינה לחופרים, רכש ציוד וגייס מתנדבים, ויום (!) לפני תחילת החפירות מודיעים לו שאי אפשר לעלות לשטח- כי מישהו למעלה החליט שמעכשיו אי אפשר לחפור באדמות סקר, גם אם איש לא תובע עליהן בעלות.
עכשיו, אני לא אלאה אתכם בסוגיות המשפטיות של הקרקעות, רק אגיד שזו קרקע כשרה למהדרין. היא בשטח סי, היא אדמות סקר (כלומר לא קרקע פרטית!), האתר הוכרז כבר על ידי הבריטים כאתר עתיקות כולל נ.צ מדוייק, ואפילו היה שם מחנה ירדני שתחומי החפירה הן בין תעלות הקשר שלו (!). כלומר ממש לא ייתכן שזו קרקע פרטית. קיצר- כשרות חוקית למהדרין מן המהדרין.
אבל אין ואקום. בינתיים כל מיני עמותות שמאל מנסות להעלות מהאוב אולי בכל זאת התל הארכיאולוגי שייך למישהו, גם אם ברור שזה לא ייתכן.
וכאן אגיד משהו במאמר מוסגר. אם יש שמאל שמתנגד לישיבה ביהודה ושומרון זו זכותו. אבל לעוות את ההיסטוריה והמורשת- זו כבר עוולה עטופה בשקרים.
שמונים אחוז מהתנ"ך מתרחש באזורי יהודה ושומרון. זו המציאות. שם השורשים שלנו.
פעם סיירתי בשומרון עם אחת מראשות עמותות השמאל. כשהגענו לתצפית הר גריזים היא פתחה תנ"ך וסיפרה לכל הנוכחים על הקשר החזק שיש לנו כעם לשכם ולהר גריזים. התרגשתי. לנוכחים היא אמרה- זה שאני חושבת שאסור לגור כאן, לא גורם לי לטשטש את הקשר ההדוק שיש לנו כעם למקומות האלה. לא בחדווה אני מוכנה לוותר על האזור הזה, אלא כמי שמכירה בחשיבותו ובכל זאת מוכנה להקריב אותו בעבור ערכים אחרים. הערכתי אותה מאוד על הכנות והאמת.

למה אני מספר את זה?
כי עצירת החפירות של דביר רביב היא דרמטית. היא מנסה לקעקע את הקשר שלנו למקומות בהם צמחנו כעם. בכל רגע נתון יש ביהודה ושומרון עשרות אם לא מאות שודדי עתיקות שלוקחים חלק נכבד מהמורשת שלנו מבטן האדמה- ואין פוצה פה ומצפצף. אבל כשארכיאולוג מצליח סוף כל סוף לגייס כסף, אנשים ואישורים ולנסות באופן מסודר ורשמי לחשוף עוד טפח מעברנו- מיד עוצרים אותו.
רוב האריכאולוגים עד היום פשוט התייאשו מראש. למה להם הכאב ראש הזה? למה להם להפסיד שנה של הכנה והפסד כספי עצום כמו שקרה כרגע לדביר? לכן לא חופרים ביהודה ושומרון. וכך, רוב הידע שיש לנו כרגע על אתרי המורשת בהר מגיע ממשלחות אמריקניות, בריטיות וגרמניות. כן כן, שמעתן נכון. מדינת ישראל לא מוכנה לגעת בשרידי הנצח שלנו, ואנחנו צריכים ללמוד עליהם בצורה עקומה מפרסומים זרים.
זאת עוולה. זה לא פוגע באף פלסטיני, זה לא קשור לימין ושמאל, וזה מראה את היחס שלנו לסיפור הגדול שמלכד אותנו.

מה אפשר לעשות?
שני דברים.
דבר ראשון להפיץ את הפוסט הזה. שיתוף, תגובה, תיוג רלוונטיים.
דבר שני, דביר עבר כעת לחפור באתר אחר. חורבת חייא, שבתוך היישוב איתמר (מאשרים לחפור כעת רק בתוך יישובים יהודיים, כלומר בערך באלפית מאתרי המורשת ביו"ש...). זה אתר חשוב מאוד שמספר על התפוצה היהודית בימי בית שני וימי מרד בר כוכבא. תבואו להתנדב בחפירה. אפילו יום אחד. תביאו את הנערים והנערות. את עצמכם. זו גם עזרה ממשית וגם יחזק את דביר ויראה לו שאנחנו איתו. ועל הדרך תזכו לפגוש את דביר שהוא אדם מדהים (וגילוי נאות גם חבר טוב) ולהיות שותפים לחשיפת עוד טפח מהסיפור הגדול שלנו.

לפרטים ותיאום הגעה:
נריה: 0545428580
טופס עם פרטים והרשמה לחפירות החלופיות בחורבת חייא באיתמר:
-https://forms.gle/NsHiUD9Kw86tW1SL7

ותודה לך שאתה שם Dvir Raviv