שולמית לבנת הלכה לעולמה  

את הקריירה שלה כזמרת החלה שולמית לבנת בגיל 20. באחת מחופשותיה מהפלמ"ח פגשה את עזריאל לבנת, שחיפש זמרים לתיאטרון שרצה להקים. היא נישאה לו והחלה לשיר. בין היתר הופיעה בלהקת כרמל, הצ'יזבטרון ובהרכבה הראשון של להקת חיל הים.

בשנות ה-50 התפרסמה בשירים עבריים כמו, "שיר התופסת", "נערת תפוחי הזהב" וכן "סתיו בחלונות ובלבבי" ו"תל אל קאדי", שכתב אמיתי נאמן. בסוף שנות ה-80 זכתה לתואר "זמרת המחתרות", בעקבות הקלטת שירי מחתרות. היה זה אוסף מהשירים של המחתרות "לח"י" וה"אצ"ל", בהם השירים "עלי בריקדות", "הם לא ישברו אותנו", והשיר "חיילים אלמונים" (שכתב אברהם שטרן (יאיר) ב-1932), והפך להיות להמנון האצ"ל ולאחר מכן המנון הלח"י. בריאיון עיתונאי טענה כי מאז שהקליטה שירים אלה, הוחרמה על ידי תעשיית המוזיקה. בעקבות ההחרמה, מצאה את עצמה מופיעה בעיקר מול ותיקי המחתרות וקבוצות תיירים, עד שהחליטה לפרוש באופן כמעט מוחלט. מאז, היא הופיעה מדי פעם; בעיקר לצד הופעותיה של להקת המחול של יונתן כרמון.

הייתה פעילה פוליטית במפלגות הימין בישראל. כתבה וערכה כמה ספרים, וביניהם "השמים קרובים יותר". משנת 1985, מנהלת לבנת את "המדרשה הלאומית ע"ש רנה מור" שבמצודת זאב בתל אביב. בשנת 2020, כשהיא בת 90, היא הוציאה אלבום חדש.

ברוך דיין האמת!
אימא שלנו, היקרה, האהובה, הנלבבת, 'זמרת המחתרות' *שולמית לבנת*, הסתלקה מאתנו הלילה בשיבה טובה, ברכּוּת, באצילות ובמיעוט ייסורים ב"ה.