סיכום מילואים פרעות תשפ''א של לוחם מילואים  

טוב, אז קודם כל שחררו אותנו היום בשעה טובה לאחר 25 ימים ארוכים יותר ופחות. הפלוגה שלי במגב הייתה ממוקמת במרכז הארץ. מי שמכיר את סוג ההפעלה הזה יודע שלנים בבתי מלון כך שהתנאים טובים, אבל אין וייב של מילואים. כל אחד תקוע בקומה אחרת, יש חוסר סדר ומלא
נקודות לשיפור.

אבל לפני שנגיע בנקודות האלה, בעיקר בתחום המבצעי, הערכי והלאומי, אני רוצה לומר תודה.

דבר ראשון לאנשי העיר נתניה (אין לעירייה טוויטר אז אין איך לתייג). אתם חיבקתם, פינקתם, שמחתם ושימחתם אותנו. בין אם זה פיצות מתנה, על האש קומפלט, תרומות של ציוד היגיינה.

ופשוט יחס חם אוהב.

שניים הם אנשי מושב שער אפרים עליהם זכינו לשמור ולתגבר את הגזרה שלהם. השהיה שלנו אצלם בגזרה (הם צמודים לקלנסווה) נתנה להם הרגשה בטוחה ולנו תחושה שאנחנו מגינים על אחינו.

וחוץ מזה, הם פינקו אותנו בעוגות, ארוחת שבועות, סעודת שבת, צפייה בצ'מפיונס ומה לא.

את הקשר עם המתיישבים בשער אפרים ניהלתי מול אחד, תותח, יהודי מתוק בשם
@keslasy
שפשוט לא רצה לשמוע שנכין או נביא משהו בעצמנו. תודה.

ועכשיו ללקחים שלי כמילואימניק.

1. לא הייתה חתירה למגע. הערבים בגזרת המשולש חסמו צירי תנועה ראשיים והמשטרה הקימה מחסומים ליהודים בלבד. אפרטהייד הפוך, מה שנקרא.
2. הגישה הייתה שיזדיינו הערבים ומגיע להם שיזניחו אותם. אז המשטרה מבחינתה לא התערבה ולא אכפה את החוק בשיא ימי הפורענות
3. ההפעלה של המסה הגדולה של מגב איחרה לבוא. אנשי הגבעות מהשומרון התארגנו תוך כמה שעות והביאו מאות אנשים ללוד.
המאורעות בערים פרצו ביום שני. רק בשבת בצהריים הגענו לגזרה. חמישה ימים שלמים של פורענות וביזיון עברו עד שהמילואים הגיעו. וגם אז, התפיסה עדיין הייתה הכלה.
לא לשבור להם את הידיים והרגליים, לא להכניס עשרות לכלא. לא להוריד דגלי חמאס ואשף. כלום. לתת לילדים להשתולל ונקווה שהם לא יפגעו בנו. אבל הם ירו. על שוטרים. והם ירו באוויר. ושרפו צמיגים וחנקו את האוויר בעשן.

נקודות משטרה נשרפו, בתי כנסת עלו באש ואנחנו שדרשנו לצאת לכיוון נענינו בסירוב כי אלו הפקודות, פעם בשעה שעתיים הגיע קצין בכיר עם רכב מפונפן,נהג ובלי ציוד עליו אמר " לכו לשם " וברח לתחנה המוגנת.

יום אחרי זה( רביעי) הגענו בערב שוב לעיר ואותם מראות בדיוק - אש, אבנים וירי מכל כיוון. כל העיר סגורה וים כוחות משטרה ומג"ב, הפעם בפיקוד של מטה מג"ב.
הפעם כבר היו כמויות של כוחות אבל הכי מצחיק זה שלא היו לנו אמצעים לפיזור הפגנות כי היחידות המקומבנות קיבלו את הכל, כל לוחם קיבל רימון הלם ולספוגיסט היו 2 ספוג לירות וזהו - לך תנצח ככה. אחרי 3 שעות של חתול ועכבר מכל הסוגים הגיעה משאית ההפתעות עם כמות אדירה של אמצעים לפיזור הפגנות, פשוט פתחו את הדלת ואמרו קחו כמה שאתם רוצים בלי לספור אפילו.
העמסנו את האפודים והכלים ומאותו רגע המשחק היה שונה, נכנסנו בכל מי שזז בצורה הכי קשה שיש, וממש מהר הכל נרגע. פשוט מילאנו את כל השכונה בגז עד שאף אחד לא יכל לנשום וכולם נכנסו לבתים.
מדי פעם עבר קצין משטרה וביקש להכיל ולא להתסיס, לא התייחסנו אליו יותר מדי.

יום לאחר כן, חמישי, הגענו לעיר ובתדריך קצין משטרה ביקש להרגיע את הרוחות ולא להתסיס כי סך הכל כולם רוצים שקט ושלווה, היה קשה לשמוע את זה והתדריך הגיע לפסים לא נעימים אבל אנחנו לא ילדים ושמרנו את זה לעצמנו. יצאנו למשימה ושוב הוצאנו את כל מה שיש לנו על השכונה ותוך כמה שעות שקט דממה.

אחרי זה כבר הכל נרגע ורק ביום ראשון הגיעו כל כוחות המילואים של מג"ב שסתם הציבו אותם כל 2 מטרים בכל צומת בלי טעם.

קציני המשטרה שהיו מפוחדים וישבו בתחנות בזמן הפרעות, יצאו כמו טווסים והסתובבו בעיר, פעם ביום יומיים הגיע קצין בכיר כולל המפכ"ל להגיד תודה על הכל והלך אחרי 2 דקות וחצי.

ככה זה נראה מהעין שלי