במוצאי חג שבועות, אחרי כל הפסטות, הגבינות, השמנות ושאר טירוף הלקטוז ששטף את המדינה, הייתי חייב לצאת מהבית. כולם - ההורים, החברים, החברה - עזבו אותי ומצאו להם איזה לוקיישן אחר להיות בו (איטליה, ניו-יורק, אפילו חיפה) והאמת? אני לא מאשים אותם. בין גל חום אחד לסופות אבק וממטרים מקומיים, גם אני הייתי שמח לבלות את החג בגריניץ' ווילג' או בטוסקנה.