ח״כ מאזן גנאים רע״מ (קלמן-ליברמן, ב׳): הנגב הוא קו אדום, נדרוש שיותר ישובים יוכרו כחוקיים  

ועכשיו תורו של בנט. בנט היה אמור להיות האדם שיפתור את כל הבעיות שביבי לא הצליח לפתור. אבל לא רק שבנט לא מתכוון לפתור את כל הבעיות האלה, אלא שהוא מתכוון להחמיר אותן עשרת מונים ואף למנוע את פתרונן בעתיד.

ניקח לדוגמה את עניין המשילות בנגב. מה שהולך בנגב זה סוג של מערב פרוע וזה לא מהיום וגם לא מאתמול וגם לא מלפני עשור. זאת בעיה שהתחילה לפני עשרות שנים. בתקופת ביבי הבעיה הזאת לא הייתה בראש סדר העדיפויות (בדיוק כמו בממשלות הקודמות) אבל כן היו ניסיונות לפתור אותה. לדוגמה, פעם אחר פעם היו ניסיונות להרוס בניה לא חוקית. ופעם אחר פעם בג"ץ מנע את ההריסה. באחת הפעמים מני מזוז אף הגדיל לעשות וקבע שחוק זה לא הכול בבואו למנוע הריסת מבנים בדואים לא חוקיים שנבנו על שטח פרטי של יהודים. בנוסף, היו כמה ניסיונות להילחם בתופעת הפוליגמיה, בתופעת הגירושים הפיקטיביים בחברה הבדואית (וזלילת כספי הביטוח הלאומי) וגם בתופעת הזנחת הילדים על ידי הוריהם. כל פעם כשהנושאים עלו לסדר היום הציבורי ונידונו בכנסת התקשורת הממסדית התייצבה לצד החברה הבדואית ואילו המערכת המשפטית (ובראשה הפרקליטות ובג"ץ) מנעו כל חקיקה וכל ניסיון לאכוף את החוק על החברה הבדואית.

אז כן – ביבי לא הצליח לפתור את בעיית המערב הפרוע בנגב, אבל:
1. הוא הודה שהבעיה קיימת, הודה שצריך לפתור אותה והוא גם ניסה לפתור אותה. כאשר הפתרון שהוא הציע היה אכיפת החוק על החברה הבדואית בדיוק כפי שהחוק נאכף בכל מקום אחר במדינה.
2. הוא לא מנע את פתרון הבעיה בעתיד.

ואז מגיע בנט וממשלת ה"שינוי" שלו וכבר מהיום הראשון הם מחליטים שלא רק שהם לא יטפלו בבעיה הזאת כלל וכלל אלא שהם הולכים למנוע את פתרון הבעיה גם בעתיד. כלומר, מעתה והלאה כבר איש לא יוכל לפתור את הבעיה הזאת. כי ברגע שהבעיה הזאת הופכת לחוקית הסיפור נגמר. במקום לנסות לבצע רפורמה במערכת המשפט על מנת שתועיל בטובה לאכוף את החוק גם על הערבים ולא רק על יהודים, או במקום לנסות להרוס את הבניה הבדואית הלא חוקית (בתקווה שהפעם בג"ץ יבוא לקראת הממשלה החדשה) – במקום זאת בנט וממשלתו מחליטים לסתום את הגולל ולהנציח את הבעיה הזאת אחת ולתמיד על ידי עיגונה בחוק כך שאיש כבר לא יוכל לפתור אותה בעתיד. אם עד היום הבדואים בנו פה ושם כמה צריפים בהילוך ראשון כגנבים בלילה ובניסיון לא להיתפס, הרי שעכשיו הם יכולים לבנות באופן חופשי היכן שרק יתחשק להם, לאור יום ובהילוך שישי. עכשיו הכול חוקי. עכשיו הנגב הפך רשמית לאדמה בדואית. ורק כדי לחזק את החמולות הקרימינאליות האלה בנט וחבריו מעבירים להם חמישים מיליארד שקל. מה אני אגיד לכם – הפשע הערבי בהחלט משתלם.

תומכי בנט יגידו שהנגב הוזנח שנים רבות וכבר אין מה לעשות, ואין פתרון. אבל זה הרי בולשיט. תמיד קיים פתרון. גם אם הבעיה התחילה לפני 50 שנה, עדיין יש לה פתרון. זה נכון לגבי כל בעיה פוליטית באשר היא. גם היום אפשר להרוס את כל הבניה הבדואית הלא חוקית עד אחרון היישובים ולכפות על הבדואים ציות לחוק, בדיוק כפי שאפשר להרוס את כל ההתנחלויות. כל מה שצריך לעשות זה לאכוף על הבדואים את החוק כפי שאוכפים אותו בכל מקום אחר במדינה. אולי קצת קשה יותר להרוס יישוב בדואי לא חוקי מאשר להרוס יישוב יהודי לא חוקי כי הבדואים אלימים יותר ומסוכנים יותר, אבל בסופו של יום אין שום דבר שהבדואים יכולים לעשות כדי למנוע מהמדינה לאכוף את החוק עליהם בכוח (מה לעשות, המדינה וזרועות הביטחון שלה חזקים בהרבה מכל הבדואים גם יחד) וככל שדוחים את פתרון הבעיה הזאת כך היא תלך ותחמיר. בקיצור, הטענה שהבעיה בלתי פתירה כי היא הוזנחה הרבה זמן היא שקר גס.

אגב, את אותה הטענה בדיוק גם ביבי יכול היה לטעון. ואם היה טוען - היה משקר באותה מידה. גם ביבי היה יכול לטעון שהבעיה הבדואית התחילה לפני עשרות רבות של שנים ובתקופתו כבר לא היה מה לעשות. באותה מידה ביבי יכול היה גם לטעון שהוא ירש את בעיית החמאס מקודמיו ולכן אין לו מה לעשות עם זה. וגם טענה כזאת היא שקרית. אמנם זה נכון שביבי ירש את בעיית החמאס מאולמרט, ואמנם זה נכון שבתקופתו של ביבי החמאס היה הרבה יותר חזק ומתוחכם מאשר בתקופתו של אולמרט, ואמנם זה נכון שבתקופת אולמרט היה אפשר להפיל את החמאס בקלי קלות ומבלי לשלם על כך מחיר יקר ואילו היום זאת משימה קשה למדי שהמחיר שלה יהיה יקר מאוד (עבור שני הצדדים), אבל עדיין - גם היום אפשר להפיל את החמאס (כי מה לעשות, צה"ל פשוט חזק יותר) ולפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד. כנ"ל עם הבעיה הפלסטינית וכל בעיה אחרת שישראל מתמודדת איתה. לכל בעיה יש פתרון, גם אם הבעיה הזאת הוזנחה במשך עשרות שנים והפתרון היום קשה יותר מאשר בעבר.

בקיצור, מה שבנט וממשלתו עושים זה:
1. הם מראש מוותרים על פתרון הבעיות שביבי ניסה אבל לא הצליח לפתור (המערב הפרוע בנגב, שלטון הפקידים וכולי).
2. הם הולכים להנציח את הבעיות האלה על ידי יצירת מצב שימנע את פתרון הבעיות אי פעם בעתיד.

אחרי מה שקרה במדינת ישראל בעשורים האחרונים אפשר בבטחה להסיק שהשמאל לא מסוגל לסבול קידום של אג'נדה ימנית ולכן הוא מונע אותה בדרכים לא דרכים, בין אם זה התערבות של בג"ץ תוך מתן פרשנות הזויה ופרדוקסלית לחוקים, בין זאת אכיפה סלקטיבית מצד הפרקליטות (במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב גם תופרים תיקים, כפי שיעקב נאמן למד על בשרו), בין אם זה עידוד גורמי שמאל באירופה וארה"ב להפעיל לחץ על ישראל בצורה כזאת או אחרת. ולכן תמיד אפשר לצפות לאחד מן השניים:
1. הסטטוס קוו יישמר ושום דבר לא ישתנה, לא לטובת השמאל ולא לטובת הימין. מה שהיה הוא שיהיה.
2. האג'נדה של השמאל תקודם.
האפשרות שאג'נדה ימנית תקודם לא קיימת בפועל כי בפועל לשמאל יש יותר מדי כוח והוא שולט בגופי שלטון ומוקדי כוח מרובים, תוך הדרת אנשי ימין בדרכים רבות (אשר רובן אינן מוסריות, אינן דמוקרטיות ואינן חוקיות). כך שזה לא משנה אם יש לנו ממשלת שמאל, ממשלת ימין או ממשלת מרכז - בסופו של יום קיימות רק שתי אפשרויות - או ששום דבר לא ישתנה לא לכאן ולא לכאן, או שדברים יתחילו לזוז לכיוון אליו מושך השמאל.

ביבי בחר באפשרות הראשונה. הוא שמר על הסטטוס קוו. לגרש מפה את המסתננים ממילא אף אחד לא היה נותן לו אז הוא לא עשה לגביהם שום דבר וסירב לאמץ את הפתרון שהשמאל הציע – כלומר, אזרוח מלא. להרוס בניה בדואית לא חוקית השמאל לא מאפשר אז ביבי לא הצליח לעשות עם זה שום דבר, אבל לפחות הוא סירב לאמץ את הפתרון של השמאל - להעניק לבדואים רישיון רשמי לפשוע ולהעניק להם אוטונומיה מלאה בנגב (דהיינו - לרשום את הנגב על שמם בטאבו). זאת גם הסיבה שהשמאל כל כך שונא את ביבי. כל מנהיג ימני אחר היה נכנע מזמן ללחץ ומקדם אג'נדות שמאל. ביבי סירב. אמנם לא קידם אג'נדות ימניות, כי במציאות של האלה ה-21 זה כבר לא ריאלי, אבל סירב להיכנע ללחץ שהופעל עליו מצד התקשורת ובעצם מצד כל העולם ואשתו והתעקש לשמור לפחות על הסטטוס קוו.