זמני כניסת ויציאת השבת - פרשת שְׁלַח־לְךָ  

עו''ד (רו''ח)

הרעיון הבא מגיע מאחת ההרחבות שם:
שליחת המרגלים על-ידי משה רבינו לתור את ארץ ישראל לא הייתה על פי הוראה ישירה מהקדוש-ברוך-הוא. הקדוש-ברוך-הוא השאיר למשה להחליט בעניין והוא אכן בחר לשלוח מרגלים.

השאלה היא, כיצד ייתכן שמי שבטל לחלוטין לרצון האלוקי, ושיקול דעתו מונחה בהתאם – ינקוט בצעד שהקדוש-ברוך-הוא בעצם לא מעוניין בו? איך ייתכן שמעשה של משה יביא לתוצאות כה הרסניות?

ההסבר טמון במטרה שהייתה בשילוח המרגלים. עם ישראל עמדו להיכנס לארץ ולמשה, כמנהיג אמיתי, היה חשוב כי הם ידעו בוודאות – ולא רק מתוך אמונה בדברי השם – כי מדובר במקום טוב, מבורך ונוח לכיבוש. הוא חש כי כך יקל על לבם.

למטרות אלה יצאו המרגלים לדרך, ואכן הם הגשימו אותן. הם הביאו עמם מפירות הארץ וסיפקו מידע מקיף ומהימן של נתונים כלכליים וצבאיים. הבעיה הייתה שהם הרשו לעצמם להחליט לבד, האם כל העסק הזה כדאי בכלל. וכאן הם מעדו. ההחלטה לכבוש כבר נפלה משמים, והמסקנה שלהם כנגד אותה החלטה הובילה לבכייה לדורות.

הקדוש-ברוך-הוא, היודע תעלומות, צפה מה שיתרחש ולכן נמנע מלהורות לשלוח. אבל לא בגלל שהצעד הזה כשלעצמו פסול ומשולל.

בכל דור יש צדיק יסוד עולם, שנחשב כמשה רבינו. סיפור המרגלים מלמדנו כי יש להיצמד להוראותיו של 'משה שבדור' ולא להסיק מסקנות לא מאושררות. רק כך נמלא את שליחותנו כראוי ונמהר את הזמן בו נזכה לחיות בארץ ישראל המורחבת, בגבולותיה העתידיים, בגאולה השלמה.

(ליקוטי שיחות חלק כג עמוד 92)