הודעת משרד הבריאות: הסרת מגבלות התו הירוק והתו הסגול – עדכונים והנחיות לציבור  

מיום ליום מתארכת רשימת המדינות בעולם שמכירות במתחסנים ישראלים ומאפשרות להם להיכנס בשעריהן ללא צורך בבדיקת קורונה. אולם מדינה אחת בולטת בהיעדרה מהרשימה: ישראל עצמה. כיצד ניתן להסביר את העובדה שמרבית המדינות מכניסות אותנו תוך הסתמכות על תעודת המתחסן, ואילו דווקא ישראל, שברשותה מאגר ממוחשב של המתחסנים ולכן מוגנת מתרמיות וזיופים, אינה עושה זאת?

יתרה מכך, ישראל דורשת מהמתחסנים, כמו מיתר תושביה, תהליך מוגזם שבו לא מספיק שהם נאלצים לבצע בדיקת קורונה טרם המראתם לארץ – בדיקה שמחירה עלול להיות גבוה במיוחד במקומות מסוימים – אלא הם צריכים לעבור בדיקה נוספת בנחיתה, והחל מהשבוע הם נדרשים לממן גם אותה.

המדינה רתמה את תושביה למבצע חיסונים מהיר וההירתמות הזו היא שאפשרה לנו לחזור לחיים הנורמליים במהרה. אולם כיום מגלים המתחסנים, גם אלה שעשו אותו למרות חששותיהם, שהמדינה, כהרגלה, משתמשת וזורקת. לא רק שהתו הירוק עומד להתבטל, אלא שגם היתרון המובהק שזכאים לו מתחסנים ברוב העולם – ההימנעות מבדיקות קורונה רבות ויקרות – נגזל מהם בישראל.

מדובר באי צדק, אבל אפשר היה להבין אותו אם היו לו משמעויות רפואיות. האומנם יש כאלו? המחקרים הרפואיים הנערמים והולכים מצביעים על אפקטיביות החיסון, גם מול רוב, אם לא כל, הווריאנטים של הנגיף. הסיכוי של מתחסן לחלות זניח, וגם אם יחלה, זה יהיה בדרך כלל באופן קל וללא הדבקת אחרים. הנתונים האלו הם שגורמים לרוב מדינות העולם לפתוח את שעריהן למתחסנים.

מצד שני, בדיקות הקורונה עצמן ידועות כבעייתיות. פעמים רבות הן לא מזהות זנים ופעמים רבות עוד יותר הן מזהות לשווא נגיפים מתים חסרי פעילות. בעצמי חזיתי בקרוב משפחה מפתח סימפטומים אבל יוצא שלילי בכל הבדיקות, עד שהבדיקה הסרולוגית הוכיחה שאכן הוא חלה. קרוב אחר שלי הוחזק לשווא באשפוז חודשים מיותרים רק בגלל בדיקות חיוביות של שיירי נגיף לא פעילים. זה אבסורד לכפות תשלומים כה גבוהים על מנת לאלץ מחוסנים לבצע בדיקות לא אמינות במיוחד.

כיצד ניתן להסביר את ההתעקשות הזו? מבט מפוכח על התנהלותה של ישראל מול המגפה מעיד על התנדנדות בין שני קטבים הפוכים. מחד, מורשת סימנטוב וסדצקי, שכיום מובלת על ידי ד"ר שרון אלרועי-פרייס, מעדיפה נקיטת צעדים קיצוניים עד כדי חוסר סבירות, ללא כל התחשבות בכלכלה או בצורך לחיות חיים שפויים. מאידך, ממשל נתניהו מבסס את כל התנהלותו על כניעה לצרכיו הפוליטיים, ללא כל התחשבות בשיקולים בריאותיים.

הפער בין שתי עמדות קיצוניות במיוחד התגלה לאורך כל תקופת הקורונה: מצד אחד, הסגר הראשון המוגזם שמנע אפילו ספורט יחידני במרחק של יותר מ-100 מטרים מהבית, סגירת השמיים בשלב מאוד מוקדם גם לארצות נטולות כל נגיף, השבתת מערכת החינוך לתקופה הארוכה ביותר בעולם המערבי. מצד שני כניעה מוחלטת לחרדים ולקבוצות לחץ אחרות שהביאה לקיום תפילות המוניות בבתי כנסת והישיבות כשהשאר היו סגורים בבית, זרימת תלמידי ישיבות חולים מארה"ב כשהשמיים סגורים או פתיחת מערכת החינוך החרדית כשיתר המערכת סגורה. זה גם ההסבר לפער בין דרקוניות הסגר הראשון להפקרות המוחלטת ביציאה ממנו.

ציבור הנוסעים לחו"ל אינו מהווה איום פוליטי (לפחות כל עוד אין בחירות נוספות) ולכן מולו מאפשר נתניהו לבכירי משרד הבריאות להתפרע ולהתעמר – וכשנותנים להם, הם תמיד בוחרים בקיצוניות הבלתי סבירה: לא בדיקה אחת אלא שתיים, כולל לכל המתחסנים.

נהוג ללעוג לפרופ' יורם לס, אבל כבר בתחילת הדרך הוא טען שמגפה מנצחים באמצעות חיסונים ולא סגרים. הוא צדק. אפילו אוסטרליה לומדת כיום שסגר לא מספיק. לכן, אפשר להפסיק להטריד את אלה שהתחסנו ולאפשר להם כניסה חופשית למדינה. הם זכו לכך ביושר. הפרת החוזה איתם לא רק פוגעת בהם עכשיו, אלא תפגע בכולנו אם יידרש חיסון שלישי. האם אלה ששוכנעו להתחסן למרות רצונם ימשיכו לשתף פעולה עם המדינה שלא כיבדה את התחסנותם?