הקרן החדשה לישראל תעניק מליון ש''ח לפרויקטים שיקרבו בין ערבים ליהודים  

רק כך יוכל לשרור שלום בין העמים.

סולחה?! דו קיום? אלה התנאים:

איך אפשר לעשות דו-קיום עם שכן שגר בבניין שלך שכיוון את הפורעים לזרוק לך בקבוק תבערה לתוך הבית כשאתה עם הילדים והתינוקות? איך אתה יכול לחיות בשלום עם השכן שהבנים שלו שרפו ליהודים אחרים את המכונית, בית הכנסת או העסק? גם אם הוא לא היה שותף פעיל, איך אתה יכול לסמוך עליו כשהוא חלק מהעם שרוצה לגרש אותנו מכאן?

חייבים לזכור כי כשהם אומרים "בדם ואש נפדה את פלשתין" הם לא מתכוונים ליהודה ושומרון, הם מתכוונים ללוד ולרמלה, לתל אביב, לירושלים ולחיפה.

יכול להיות שאפשר לעשות איתם סולחה כדי שנוכל לחיות איתם בשכנות בלי אהבה. אבל לפני כל סולחה חייבים לזכור את הסכם חייבר: מוחמד כרת ברית שלום עם השבט היהודי חייבר, שהיה חזק ממנו. היהודים הניחו את נשקם, אך מוחמד הפר את בריתו, שחט אותם ואת ילדיהם, ועם אחרים אנס את כל נשיהם ובנותיהם.

זה היה המודל של עראפת ושל המנהיגים הערבים האחרים שכרתו ברית עם ישראל והפרו אותה לפני שהדיו התייבש. ערפאת ואנשים לא התביישו לומר במפורש כי המודל שלהם היה המודל של חייבר, בשבילם זה כבוד לשקר ולהטעות את היהודים.

הנכבדים שאתה יושב איתם עלולים לאמץ את הדרך הזאת, לנצל אותך ולהציג אותך ככלי ריק. צריך ללמוד מהניסיון לפני שיושבים איתם. לזכור כי הם רוצים להצטלם עם מנהיג יהודי שיגיד בעברית איתם יחד שכולכם מגנים את האלימות משני הצדדים. כאילו כולם אלימים וכולם רוצים שלום. בתמונה הזאת אנחנו משרתים את השקר שלהם.

אותו נכבד יבוא מחר למסגד שלו ויגיד כי היהודים הם בני קופים וחזירים ומצווה להרוג אותם, ואף אדם אחד בקהילתו לא ישאל אותו איך הוא אמר מילים יפות בעברית ואיך הוא אומר מילים אחרות בערבית. בעקבות מוחמד כולם חושבים שמותר לשקר כדי להציג את היהודי ככלי ריק ולנצל אותו.

אנחנו חייבים לזכור: הערבים שרפו עשרה בתי כנסת בלוד לבדה, שרפו עשרות מכוניות של יהודים, משאיות, אוטובוסים, ניידות משטרה. שרפו ישיבות ובתי ספר, זרקו בקבוקי תבערה לתוך הבתים. עשו לינץ' בכל יהודי שנפל לידיהם. רקדו ושמחו על כל טיל שנפל בישראל. בזזו ושרפו מאות דירות, חנויות, עסקים ובתי מלון יהודים.

הם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מהיהודים שהתגוננו בפני האלימות שלהם. כל אחד מאיתנו יודע שכשבריון תוקף אזרח וגוזל ממנו רכוש באכזריות, מותר ומצווה על הנתקף להכות את התוקף, לשבור את שיניו ולהחזיר את הרכוש הגנוב. אין שום השוואה בין המכות המגונות של התוקף לבין מכות שהחזיר המתגונן. מי שמשווה אותם זה לזה מחריב את כל יסודות התורה ויסודות הצדק.

לכן חשוב לזכור כי אצל הערבים נוקמים את הדם השפוך לפני כל סולחה. רק אחרי הנקמה עושים סולחה. אם הצד השני לא שילם בדם, הוא יחזור שנית על הרצחנות שלו. אנחנו לא נרד לרמה שלהם ולא ננקום את הדם השפוך, לכן אין שום אפשרות בלי לקבל ארבעה דברים לפני הישיבה הראשונה על סולחה:
א. גינוי חד-משמעי של כל הפרעות שהערבים עשו. לא גינוי לכל מי שעשה, יהודי או ערבי, רק גינוי לכל הפרעות שערבים עשו. אי אפשר להשוות ערבי אחד שקיבל מכות בבת ים למאות יהודים שקיבלו מכות מערבים, וחלקם אף שילמו על כך בחייהם.
ב. הקהילה הערבית תאסוף כסף מאנשיה ותשלם את מחיר כל מה ששרפו והזיקו והרסו באותה עיר. שישלמו מחיר מלא של המכוניות, המשאיות, הבתים, הישיבות, בתי הכנסת, המועדונים, כל מה ששרפו – שישלמו טבין ותקילין במזומן ולא בהבטחות שאין מאחוריהן כיסוי.
ג. שיסגירו את כל הנשק שיש להם. הם לא יכולים לשמור בבית שלהם נשק ותחמושת מוכנים נגדנו ולהושיט לנו יד לשלום. זה לא הולך ביחד.
ד. שיסגירו את כל הפורעים שעשו לינץ'. את כל מי שירו אש חיה. את כל הפורעים שזרקו על יהודים בלוקים. את כל מי שזרקו בקבוקי תבערה לבתים של יהודים.

בלי ארבעת התנאים הללו אין לפורעים הללו מקום במדינת ישראל. הם צריכים להיות מגורשים על ידי ממשלת ישראל למקומות אחרים בעולם. רק אם ארבעת התנאים הללו יקוימו, נהיה מוכנים לשבת איתם על הדרך לחיות בשכנות טובה בערים המעורבות.

אין הבדל בין ערביי לוד, יפו, עכו, אום אל פאחם וכו' לערביי עזה, טול כרם, שכם או ג'נין.