הפועל ירושלים הודיעה שג'ייקובן בראון מושבת לתקופה בלתי מוגבלת בגלל הפגיעה בכתפו. במילים אחרות, אם מתרגמים את המידע הזה - בראון סיים את העונה.
המחליף שהגיע במקומו הוא הכל חוץ מג׳ייקובן בראון. ההחתמה של הרכז האמריקני ריי מקאלום היא הצהרה - "אנחנו משנים כיוון מקצועי".
נקדים ונאמר: ירושלים מנחיתה רכש איכותי עם רזומה מכובד. בחירה 36 בדראפט, כמעט 150 משחקי NBA ושתי קדנציות ביורוליג. מצד שני, הקריירה האירופית במלאגה ובדרושפאקה לא הרשימה. בשתי הקבוצות הוא לא הפך לשחקן הדומיננטי והמשפיע שחשבו שיהיה. את העונה בדרושפאקה הוא בכלל לא סיים. עבור ירושלים זה עשוי להיות אחרת. הוא למד היטב מן השנתיים שהיו באירופה והוא בא להוכיח שמקומו כן נמצא ברמות הגבוהות של אירופה. פוטנציאל כאמור, יש.
מקאלום הוא רכז של מהירות, של לחץ הגנתי ושל ייצור בהתקפה דרך יכולת החדירה שלו. משחק מסודר פחות מתאים לו גם בגלל יכולת מוגבלת בקליעה לשלוש. כבר עכשיו אפשר לאמר שקבוצות יהמרו על הקליעה שלו. באופן כללי הוא לא סקורר. בראון ביום טוב וכשהוא בריא יכול לספק 20 נקודות ומעלה בקלות. מקאלום זה איש של ממוצעים הרבה יותר נמוכים, עם תכונות אחרות לגמרי ותרומה למשחק מסוג שונה.
ג׳ייקובן בראון הוא רכז סקורר עם קליעה מצויינת מבחוץ, אבל לא מסוגל לספק את המהירות שיביא מקאלום. הגנתית - יש הבדל עצום לטובת מקאלום. עם הרכש החדש וזו כנראה המטרה בהחתמה החדשה - ירושלים תוכל ללחוץ בהגנה ולטוס קדימה. רגעי קסם ורגעי קלאץ׳ כמו שסיפק בראון הוא לא יוכל להביא. מצד שני הסגנון איתו יעבור מהפך - כדורסל שונה מזה שהתרגלנו לראות מירושלים בשנתיים הקודמות.
ההתלבטות הייתה האם ירושלים לא צריכה בכלל קלעי שרק יעזור בהובלת הכדור. בהחלטה להביא את מקאלום הייתה אמירה שזה לא הכיוון שהולכים עליו.
השאלה אם אין כאן מצב ששלושה שחקנים דורכים אחד לשני על הבלטה. גם הרכז החדש, גם תמיר בלאט וגם כריס קרמר הם שחקנים עם קווי דימיון שצריכים את הכדור ביד שלהם. לכן אחת הסוגיות שייקבעו אם תהיה כאן הצלחה היא היכולת שלהם לשחק כששניים מהם נמצאים ביחד על המגרש.
