שנת 2020, שכנראה נקראת ככה כי היא הרגישה כמו 20 שנה, נפרדת מאיתנו ומשאירה אותנו חבולים, מסוגרים, ובעיקר עוטים מסיכה, כיאה לשנה שהיתה על הפנים. התקווה של רוב אזרחי העולם היא שהאפקט שלה יטוס לנו מהעיניים, ושהמוטציה הבריטית שתקעו לנו בסוף השנה תתממש כמו הרוטציה ותיעלם כמו המנדט הבריטי.
האזינו: סיכום השנה של יאיר ניצני
בשנה החולפת למדנו מהי הסתגלות, איך לחיות בסגר ולשים מסיכה, וגם המון מושגים חדשים. כמו כל מדור שמכבד את עצמו (וגם כמה שלא מכבדים), אנחנו מסכמים את השנה, ובאווירת מצעד הפזמונים השנתי בחרתי לכם כמה מנבחרי השנה.
טכנולוגיית השנה
במקום הראשון נמצאת תוכנת זום, שהשאירה אבק וירטואלי לכל המתחרות הבכירות, כולל פייסטיים, שיחות הווידאו של ווטסאפ ואפילו חביבי הנוער, טיקטוק ופורטנייט.
הטכנולוגיה המעצבנת־אך־האפקטיבית הפגישה אותנו עם המשפחה בליל הסדר והחליפה את הישיבות הפרונטליות בעבודה, את הלימודים בבתי הספר, את שיעורי הפילאטיס בסטודיו ואת הופעות הקומיקאים והמרצים, שניסו לקבל איכשהו תגובה מהריבועים השחורים שמולם. בקיצור, השנה כולנו זומברנו.
למדנו איך מדברים בצ'אט של זום, איך עושים share screen, איך שמים רקע של אי טרופי בזמן שיושבים בחדר כביסה בפתח תקווה ושותים טרופית, ואיך נזהרים לא להשמיע קולות ולשתף מראות כשאנחנו לא לבושים בשירותים. שותפינו לזום - המורים, מדריכי הכושר והחברים לעבודה - כבר למדו להכיר את בני המשפחה שלנו, שנוהגים לפרוץ לפריים בתחתונים ללא אזהרה מוקדמת.
כמו בחיים האמיתיים, גם בזום אנשים התחילו להעמיד פנים ולנסות לשפץ את המציאות. בלא מעט שיחות תוכלו לראות שמאחורי הפרטנר שלך ניצבת ספרייה מהודרת מעץ מהגוני, שעליה מסודרים מיטב ספרי השירה הרוסית והפילוסופיה הצרפתית. לך ברור שמדובר במצג שווא אינטלקטואלי ובזיוף לצורכי זום, תופעה שאפשר לכנות ״זיום״ - ושהבן אדם לא קרא ספר מאז צ'יפופו בכיתה ד'.
יש גם כאלה שחיים בחורבה מבורדקת ומטונפת שלא ראתה ספונג׳ה חודשים, עם ערימות כביסה בסלון וטחב במטבח, אבל מעמידים ברקע הזום מסך ירוק עם תמונה של וילה מתוקתקת שגזרו מכתבה של בניין ודיור.
הזום יצר מצב חדש גם בתעשיית האופנה. העובדה שאנשים מצולמים רק בחלק העליון גרמה לעלייה במכירת החולצות ולצניחה במכירות המכנסיים. מי צריך מכנסיים אם אפשר להעביר יום שלם בעבודה בזום עם חולצה מכופתרת ותחתונים שלא החלפת מתחילת השבוע. ייתכן שבקרוב "חליפות שלושה חלקים" יהיו סט של ז'קט, וסט מהודר ותחתוני סבא.
גילינו גם שלא קל לעבוד או ללמוד מהבית כשעוד חמישה אנשים יושבים לך על האינטרנט או שותפים איתך במחשב. למדנו שהילדים לא עסוקים ב"למידה מרחוק" אלא בעיקר ב"זלילה מקרוב", ומצפים שתכין להם אוכל, תנקה אחריהם, ואחר כך תקפיץ אותם לחברים.
אנשי עסקים, שהיו רגילים לרדת בצהריים מהמשרד לנגב חומוס או לאכול המבורגר, צריכים עכשיו לשלב בין שיחה עם הדירקטוריון בלונדון לבין הכנת שניצל לילדים, ולקוות שלא יזרקו בטעות את הסלולרי לצלחת של פירורי הלחם.
מטבע הלשון של השנה
המגיפה חשפה אותנו לא רק לגיבורים חדשים כמו משה בר סימן טוב, פרופ' גבי ברבש, הפרויקטור רוני גמזו, סדצקי, גרוטו ושאר סל״קים (סלבריטאי קורונה) - אלא גם לשלל מילים חדשות וארוכות מדי. אנשים שהדבר היחיד שהם ידעו על וירוס הוא שאפשר להשתמש בו כחיה שמתחילה באות ו' במשחק ארץ־עיר, התחילו לדקלם בידענות מונחים כמו פנדמיה, אפידמיולוגי או אקספוננציאלי - מילה שהשימוש בה גדל השנה בקצב אקספוננציאלי. אנשים פיזרו בביטחון מוחלט מושגים כמו סגר נושם, ריסון מהודק, נגיף מוחלש, מטוש ו־FDA.
עדיין מוקדם לומר אם הסלוגן של החודשים הבאים יהיה "לכו להתחסן" או "לכו להצביע", אבל ייתכן שהפילוג בציבור הישראלי יהיה על נושא חדש לחלוטין. אחרי שהתרגלנו לחלוקה ולמריבות על רקע של ימין־שמאל, אשכנזים־מזרחים, יהודים־ערבים, עפרה־ירדנה ואייפון־אנדרואיד, ייתכן שהשסע החברתי הבא יהיה בין מתחסני פייזר למתחסני מודרנה.
חלוקה אחרת ופחות משעשעת עשויה להיות בין המתחסנים לאלה שמפחדים מתופעות הלוואי, אם כי משונה לראות שבין המתנגדים והמתלבטים יש כאלה שהיו פחות קפדנים בבדיקה של זריקות הבוטוקס שעשו, ולא בדקו אם ה־FDA אישר את החגיגת שהסניפו, את הסיגריות שהם עישנו או את הג׳אנק פוד שהם אוכלים.
לפחות דבר אחד טוב כן יצא מהקורונה: רבים מהישראלים מפגינים נימוס אירופי מפתיע, ובמקום להידחף להיות ראשונים גם בתור לחיסון הם מעדיפים לנהוג כג׳נטלמנים ולוותר על תורם למען הזולת.
שיר השנה
בקטגוריית השירים המיוחדים של השנה נבחר כמובן ״יש בי אהבה״, הלהיט הפילנתרופי של הכוכב העולה, הזמיר מבלפור בנימין נתניהו, עם זמרת שלושת המטושים עדן בן־זקן. לא בטוח שיש לביצוע ערך אמנותי גדול, אבל הוא בהחלט עשה הרבה רעש.
לא פעם, כמו במצעדים שנתיים, שיר בולט בגלל העובדה שיצא לאור ממש לקראת סוף השנה, ותזמון היציאה משפיע על מיקומו במצעד השנתי. יכול להיות שזה המצב גם במקרה הזה, אלא שהשנה לא יצאו כל כך הרבה שירים, כנראה כי לזמרים וליוצרים לא היה מצב רוח, וגם לא מקום שאינו האמבטיה שלהם כדי לבצע את השירים החדשים.
שוק ההופעות היה במצב כל כך קשה, שחלק מהאמנים עברו לגור בדובאי. מצד שני, עד שלא יפתחו שם את ״צוותא דובאי״ או את מועדון ״אבו זאפה״, זה לא יפתור את הבעיה. יש מצב שבקרוב, במקום שאמנים ישירו כדי לסייע לקשישים, קשישים יצטרכו לשיר כדי לגייס כסף לאמנים.
הדואט של נתניהו ובן־זקן גם עושה חשק לעוד שיתופי פעולה מהזן המוזיקלי־פוליטי. לקראת הבחירות אני יכול להמליץ על כמה אופציות לדואטים סוחטי דמעות ומנדטים. למשל, גדעון סער ויפעת שאשא ביטון, שיכולים לבצע את שירם של מרגי ונועה קירל ״בואי נהיה הזוג הזה״. אם סער ירגיש שזה עושה לו בעיות בבית, הוא יוכל להקליט ב־B Side גרסה לשירו של חמי רודנר ״גאולה״ ולהקדיש לרעייתו את השורה ״גאולה, הו גאולה, נשקי אותי עכשיו נשמה״.
אם הסקרים לא יאירו פנים לסער וחלום ראשות הממשלה יתרחק, נתניהו יוכל להקדיש לו גרסה חדשה של ״גידי אתה מתרחק ממני, מתפוגג ברקע, נעלם בשקע״, שלא לדבר על השורות: ״גידי אתה תשלם ביוקר, מסתובב בשטח עם פרצוף של פוקר״.
השרים עמיר פרץ, איציק שמולי ואורלי לוי, שלפי הסקרים לא יעברו את אחוז החסימה, יכולים להקליט גרסה מעודכנת לשיר שביצעו פעם אמני ישראל: ״שר אחד עם מנדט אחד - המפלגה כנראה תתפגר״.
לצ׳ילבות יאיר לפיד ועפר שלח אני ממליץ להקליט את ״הבטחנו זה לזה, ברגע של חולשה, שאם זה ייגמר, נגמור את זה יפה״. לפיד יכול גם להיכנס לאולפן ולהקדיש לגנץ ולאשכנזי את ״זה היה סיפור של חורף, לא יותר״.
בעקבות ההתקרבות של מנהיג המפלגה האסלאמית מנסור עבאס לנתניהו, אני ממליץ לאחמד טיבי לנסות לקרב אותו בחזרה לרשימה המשותפת עם שיר שיזכיר לו ש״אנחנו שנינו מאותו הכפר, אותו שפם, אותה בלורית שיער״.
ולסיום, בקשה קטנה בשם הגברת הראשונה, שעושה לילות כימים בעמותה על שם מייקל לוין למען חיילים בודדים ישראלים ללא עורף משפחתי: תנו תרומה, קטנה או גדולה. זה יעזור לה לעזור לחיילים בודדים, ויוריד לי אותה מהראש. גם זו מצווה. צלצלו 074-7405300 ותגידו שיאיר שלח אתכם.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומחוסנת.
