ראש הממשלה לא יכול היה לפרק את ממשלת האחדות ולא לקיים את הרוטציה, גם אם מאוד היה רוצה בכך, אם כחול לבן היו מתנהגים כשותפים אמיתיים בממשלה. לא היו עוזרים לו טריקים ושטיקים. לא תחנות יציאה ולא פרצות בהסכם. נתניהו גם לא חשב על תחנת היציאה של התקציב במהלך ההסכמים הקואליציוניים. הרי הוא זה שדרש תקציב דו־שנתי.
ימי שלטונו הארוכים של נתניהו הוכיחו כי למרות היריבויות הפוליטיות, הפראנויות וההתנהלות החשדנית הקבועה, הוא גם יודע להתנהל בפרגמטיות, גם כלפי שנואי נפשו. הוא הרכיב ממשלה עם ציפי לבני. ועם נפתלי בנט. ואחרי שלוש מערכות בחירות טעונות ומכוערות - גם עם בני גנץ.
מה שהתגלה ביממה האחרונה, כשגנץ איבד באופן סופי וגלוי את השליטה במפלגתו, כאשר שלושה מחבריו מסרבים לבקשה מפורשת שלו להיעדר מההצבעה, ומתייצבים אחרי אמבוש מתוכנן, כדי להצביע נגדה, ליווה בעצם את המפלגה מיומה הראשון בממשלה והביא להתפוררות השותפות, לאט לאט אבל בטוח.
האיתות הראשון לבריה המשונה שנולדה כאן, היה כאשר השרה מירב כהן אמרה שבוע אחרי כינון הממשלה ללא כחל וסרק כי אין לה כל אמון בראש הממשלה. זו אמירה שלא יכולה להישמע על ידי שר היושב בממשלתו ונושא באחריות הקולקטיבית להחלטותיו. זו אמירה שבכל סיטואציה רגילה אחרת היתה מלווה בפיטורין מיידיים. אולם הסיטואציה לא הייתה רגילה, ונתניהו לא רשאי לפטר את כהן על פי החוק החדש. גנץ הוא שהיה אמור לקרוא לה לסדר ולהסביר לה כי כך לא יכולה לדבר שרה בממשלה. אולם הוא לא עשה זאת.
"תוקפים מבית"
למעשה, גנץ, אדם עדין וחיובי מטבעו, לא העז לקרוא אפילו פעם אחת לסדר את חבריו שלא הפסיקו לסנוט, להקניט ולתקוף את העומד בראשות הממשלה בה הם יושבים. לא פעם אפילו נגרר אחריהם והצטרף למתקפות ולהתנגדויות האוטומטיות, כאילו שהם עדיין בתוך קמפיין הבחירות נגד נתניהו, בעודם יושבים בממשלתו. כך נהג לגבי המתקפות הפרועות ומשולחות הרסן של אבי ניסנקורן בנתניהו. אפשר להאשים את ראש הממשלה בהפלת הממשלה ובאי כיבוד ההסכמים, הכל יהיה נכון. אבל אי אפשר לפטור את בני גנץ משותפות מלאה באחריות לכך. הוא לא שלט על חבריו מהרגע הראשון. וגם לא ברגע האחרון. חוסר השליטה שלו הוא המניע העיקרי להתפרקות של הממשלה, ושל המפלגה.
לא קל יהיה לנתניהו לנהל את מערכת הבחירות הקרובה. הקורונה עוד משתוללת, והסגר השלישי ינחת כאן למשך כמה שבועות, ויעשה שמות בקמפיין הליכוד. מה שווים הדיבורים על החיסונים ועל הסכמי השלום, כשהמסחר שוב נסגר, הילדים שוב תקועים בזום, וכולם שוב תקועים בבית, עם הלחץ, הדיכאון והשעמום. נתניהו מאוד רצה להרחיק את הסגר מהקמפיין, ולנהל אותו על רקע השחרור הסופי מהנגיף עם תום מבצע החיסונים הגדול, אי שם באזור יום העצמאות. אבל זה יצא לו לפני פסח. זמן גבולי ובעייתי. שלושה שבועות קריטיים שיכולים להכריע את הכף לכאן או לכאן. נתניהו ראה איך דונלד טראמפ מפספס בשבוע את ההודעה של פייזר על בשורת החיסונים, ועשה כל שביכולתו שלו זה לא יקרה. בשבועות הבאים נראה אם הצליח.
המשימה: למצוא יריב
לא רק בגלל הקורונה הבחירות האלה מאתגרות במיוחד עבור נתניהו. אחרי שלוש מערכות בחירות של חוסר הכרעה, לא בטוח שהבחירות הפעם יביאו איתם בשורה שונה. גוש הימין בינתיים די התפרק. ודרישה לרוטציה נראית כדבר שבשגרה עבור כל שותף שעליו תקום ותיפול הממשלה. נתניהו צריך למצוא יריב מדויק, וכשהפער בין הליכוד לכל השאר משמעותי, גם זה לא יהיה קל. אתגר המאבקים בתוך הימין גם הוא מזמן לראש הממשלה קמפיין שבו לא התנסה, כאשר שתי מפלגות משמעותיות, גדעון סער ונפתלי בנט, יתקפו אותו מימין, וכל זה כשבשמאל, לפחות נכון לעכשיו, שורר חלל די גדול והיעדר תחרות ומתח, הדרושים להנעת המצביעים לקלפיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו