גמר "המירוץ למיליון 8", רשת 13
ברוכים הבאים למירוץ הכי איטי בעולם על מיליון שקלים. תצא לכם הנשמה עד שזה ייגמר. 12זוגות ישראלים הוזנקו בשנה שעברה לעונת אולסטארס, שצולמה לפני שהקורונה קירקעה מטוסים; והנה, בשעה טובה, אחרי שעברו שש מדינות על פני שלוש יבשות, נחתו אמש אחרוני המתמודדים על קו הסיום. במהלך הזמן הזה הספיקו להמציא את הקורונה, נטע ברזני התכווצה בחצי, יעל כרמון הפכה לאמא וכשצילומי משימת הגמר הושלמו השבוע בתל אביב - רוב עוטי המסיכות ברחוב לא התרגשו מעוד כוכבי ריאליטי הנלחמים על מיליון.
יותר משלושה חודשים לקח למירוץ להגיע מנקודת ההשקה ועד למעמד הגמר, תוצאה של תשע הדחות שהתפרשו על פני 35פרקים. זה ניפוץ של הפורמט המקורי שמבטיח הדחה מדי פרק או שניים. האמת, כבר נמאס לבקר את המנהג המגונה של הערוצים הישראליים למרוח עונות לממדים מוגזמים, בעיקר מכיוון שהבעיה הזאת היא סוג של משוואה מתמטית עבור מקבלי ההחלטות.
מצד אחד הערוצים מייצרים בצורה הזאת יותר פרקים, ובכך הם מרוויחים עוד ועוד מקבצי פרסומות למכירה, מה שעוזר בקיזוז העלויות היקרות של הפקת ריאליטי גרנדיוזי שכזה. מצד שני, וטבלאות הרייטינג מאמתות זאת, המריחה העיקשת של התוכן גוררת צניחה מתמדת בשיעורי הצפייה. וכאן מתחילה בעיה: ככל שהרייטינג נמוך יותר, מחיר הפרסומות יורד והרווחים מהן מצטמצמים. כך נוצר למעשה מין קו פרשת מים - מותר למרוח ולאבד צופים עד שחוצים את נקודת השבר, שלאחריה הטריק הזה מפסיק להיות רווחי.
זאת היתה העונה החלשה בתולדות הפורמט. שיעורי הצפייה צנחו לעיתים למספר חד-ספרתי, ועל אף ליהוק של דמויות מוכרות ואהובות מהעבר, הישראלים לא נשאבו פנימה. זו היתה עונה מבולבלת, בלי ימי שידור קבועים, עם באזז צנוע וקהל צופים מצומצם שלא מתרגש גם כששי ושני מקבלים דחיפה קדימה.
"המירוץ למיליון" הוא פורמט מתקופה מוקדמת, עם מעברים חלקים בין מדינות, מפגשים עם אנשים רנדומליים ושלל דברים שכמעט בלתי אפשרי כרגע לצלם. הוא כל כך מנותק ממציאות הפנדמיה של ,2020 ולכן "המירוץ" היה אמור להיות אסקפיזם מושלם לתקופה הנוכחית. ריאליטי קופצני ואינטנסיבי עם ספרינטים ומאבקים על מיקומים, אולם כל פגיעה בקצב, כל מתיחה מיותרת, ישר פוגעת בזרימה הטבעית של התחרות.
"יאללה, בואו נפרסם את מה שצריך לפרסם. אנחנו פה בשביל הפרסומות", התמרמרו השפלנים באחד הפרקים, כששוב הצטרכו לעצור את הריצה האיטית שלהם במירוץ כדי לצלם סצנה מנותקת לצורך דחיפת תוכן שיווקי לתחרות. המירוץ אולי צמוד, אבל התוכן הממומן קודם להכל.
לאט-לאט מאבד המירוץ מכבודו וממעמדו, כשהוא מכרסם לעצמו את מעט האלגנטיות התחרותית שעדיין נותרה בו. פתאום זה מרגיש יותר כאילו "המירוץ למיליון" כבר לא מספיק תחרותית כפי שהיא מתיימרת להיות. לפתע זה לגיטימי שזוגות עוזרים זה לזה, ושהם עוצרים להפסקות קפה ארוכות בחסות חברת קפה מסחרית, ואם זה המצב אז גם אין בעיה לדאוג לקדם מתחרים מסוימים, לעזור להם בתחנות מסוימות ולסדר להם נקודות הצלה מיוחדות.
ותמיד, לא משנה כמה הדמויות של "המירוץ למיליון" מתרסקות ונשברות ומסתבכות, איכשהו הם יצליחו להשלים את המשימה, גם אם צריך להפשיט אנשים בפארק בברזיל, ואז גם יצליחו למחוק איכשהו את הפער מהזוגות האחרים. וזה יהיה דרמטי. והם ייצאו אחרונים מהמונית וידפקו ספרינט עד לרון שחר. ואז הם יחייכו חיוך של מנצחים, ויגלו שאף אחד לא באמת עקב אחרי העונה הזאת.
