דוד אוחיון הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה ברכב במזיד, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב והחזקת סכין שלא כדין. בית משפט השלום בחן תסקיר של שירות מבחן, בו ניתן דגש לאפשרויות שיקומו ומנגד, ניתנה הדעת לעברו הפלילי וחומרתן של העבירות. נפסק שתוקף מאסר על תנאי שעמד נגדו יוארך, אוחיון ישלם קנס ויחתום על התחייבות להימנע מלעבור עבירה, יבצע שירות לתועלת הציבור ויועמד בפיקוח שירות מבחן למשך 18 חודשים. בית משפט השלום הדגיש כי יש לתת משקל להמלצת שירות המבחן שאוחיון נמצא בעיצומו של תהליך שיקומי, ושליחתו לכלא תסכל מטרה זו.
המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על קולת העונש והפנתה לחומרתן של העבירות ועברו הפלילי של אוחיון, ולכך שניתנו לו בעבר מספר הזדמנויות לעלות על דרך הישר. לדברי המדינה, לא היה מקום להימנע מהפעלתו של מאסר מותנה, ונכון היה להוסיף עליו מאסר. בית המשפט המחוזי התייחס לתסקיריו של שירות המבחן, לפיהם הסיכויים של אוחיון להשתקם אינם ברורים וכי בעבר ניתנו לו מספר הזדמנויות להיטיב את דרכיו והוא כשל.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וגזר על אוחיון 12 חודשי מאסר. כמו-כן, הופעל מאסר מותנה בן 12 החודשים, חלקו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 18 חודשים. בוטל החיוב בשירות לתועלת הציבור ונגזר מאסר על-תנאי למשך שישה חודשים.
אוחיון הגיש בקשת רשות לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטען כי לא היה מקום להחמיר בעונשו. לדבריו, המקרה שלו חריג ומצדיק ערעור שני, והיה על בית המשפט המחוזי לתת משקל מכריע לסיכויי שיקומו ולהמלצת שירות המבחן.
השופט
אדמונד לוי דחה את הבקשה. "הלכה היא כי קיומו של ערעור שני נועד ללבן שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. המקרה שבפני אינו נמנה על אלה", אמר. "יתר על כן, חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאה שלישית", ציין.
הוא הוסיף כי נוכח העבירות בהן חטא אוחיון ועברו המכביד, בית המשפט המחוזי קבע בדין, שלא ניתן לפטור אותו ללא מאסר ממש או להימנע מהפעלתו של המאסר המותנה. "בית משפט זה עמד, לא אחת, על העובדה כי לתסקיר המבחן תפקיד חשוב בהליך גזירת העונש, אולם מעמדו כהמלצה בלבד ולא כשיקול יחיד או מכריע", ציין השופט לוי.
