אמן הבמה הצרפתי־יהודי מרסל מרסו, שהלך לעולמו ב־2007, מוכר בעיקר כפנטומימאי הגדול ביותר בכל הזמנים. לעומת זאת, פעילותו במחתרת הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה, שכללה את הברחתם ההירואית של אלפי ילדים יהודים מצרפת לשוויץ, מוכרת מעט פחות.
תקופה מעצבת זאת בחייו של מרסו עומדת במרכזו של "התנגדות", סרט עלילתי חדש בכיכובו של ג'סי אייזנברג ("הרשת החברתית") שיוקרן במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי של סינמטק ירושלים (המתקיים השנה בגרסה מקוונת).
"אף פעם לא חשבתי שאעשה סרט על תקופת השואה", מספר התסריטאי־במאי היהודי ג'ונתן יעקבוביץ' ("ידי האבן") בראיון זום מביתו בלוס אנג'לס. "רבים מבני משפחתי הם ניצולי שואה, ותמיד הרגשתי שהנושא הזה אישי מדי עבורי, אבל זהו לא סיפור שואה קונבנציונלי. זה סיפור על גאולה, לא על השמדה. כמעט ואין סרטי שואה שעוסקים ביהודים שמצילים יהודים. חשבתי שזה מעניין".
גם הסיפור של יעקבוביץ' עצמו מעניין. סרטו הראשון, מותחן הפעולה "Secuestro Express", גרם לכך שהוא נאלץ לעזוב את מולדתו, ונצואלה, ומאז הוא מחלק את זמנו בין לוס אנג'לס לתל אביב, שם מתגוררת אמו. לוונצואלה הוא אינו יכול לחזור.
"ונצואלה היתה מדינה מאוד ידידותית ליהודים", הוא מספר, "אבל אז הוגו צ'אבס עלה לשלטון. כשהסרט הראשון שלי יצא ומאוד הצליח, החלו להישמע טענות שהוא חלק ממזימה ציונית שמטרתה הכשלת המהפכה. לא היתה לי שום כוונה להישאר ולחכות למשפט שלי. מהניסיון המשפחתי שלנו, עדיף לעזוב לפני שנהיה מאוחר מדי".
.jpeg)
את מרבית עבודת התחקיר ל"התנגדות" ביצע יעקבוביץ' בעזרת סדרת שיחות עם לוחם המחתרת האגדי ז'ורז' לואנז'ה, בן דודו של מרסו, שגייס אותו למתחרת היהודית־צרפתית האנטי־נאצית. "לואנז'ה היה בן 106 כשפגשתי אותו, ורוב הסיפורים בסרט באו ממנו. הוא נפטר לפני שנתיים בגיל 108 והיה בן אדם מדהים ומעורר השראה. גם היה לו חלק מרכזי בהקמת צים".
מתי הבנת שאתה רוצה ללהק את ג'סי אייזנברג לתפקיד מרסו?
"בזמן שכתבתי את התסריט, קראתי שאמא של ג'סי היתה ליצנית במקצועה, ומרסו היה הגיבור הכי גדול שלה. ג'סי התאמן במשך שבעה חודשים כדי להפוך לפנטומימאי. הוא השקיע בזה המון. אמא שלו היתה על הסט ביום שצילמנו את סצינת הפנטומימה הגדולה בסוף הסרט, והיה בזה משהו מאוד מרגש ועוצמתי".
מרסו מתחיל את הסרט כאמן אגואיסט שרואה במלחמה מכשול לקריירה שלו, אך אפשר לומר ששנות המלחמה הפכו אותו בעצם לאמן הגדול שהיה. אתה לא חושב?
"בהחלט. האמנות של מרסו התפתחה תוך כדי שהוא ויתר על האובססיה שלו להיות צ'רלי צ'פלין הבא והחל לעזור לאנשים אחרים. רק אז הוא בעצם מצא את עצמו. באופן מעניין, אותו הדבר קרה גם לג'סי. רק כשצילמנו את הסצינה הראשונה שבה הוא מופיע בפני היתומים המפוחדים, ומנסה להצחיק אותם - רק אז הוא הרגיש שהוא פיצח את הדמות. כי לפני כן, הוא התמקד בטכניקה. פתאום, כשהילדים האלה היו מולו, הוא היה מרוכז בלנסות להעלות חיוך על פניהם, בלתקשר איתם. באותו יום הוא אמר לי 'זה בטח גם מה שמרסל הרגיש'. זו הסיבה שאנחנו אמנים. כדי לתקשר עם אנשים".
"התנגדות" זמין לצפייה באתר של סינמטק ירושלים, בליווי שיחה עם ג'סי אייזנברג והבמאי ג'ונתן יעקבוביץ'.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו